למה דווקא הוא? פרק 60

קמתי בבוקר לאחר לילה ללא שעות שינה וישר הלכתי למטבח. גל ישב ושתה קפה.
"בוקר טוב" הוא אמר.
"וואו אחי לא ישנת או מה?" הוא שאל.
הנדתי בראשי לשלילה.
"אתה לא מבין בכלל מה קרה עם ליהיא" אמרתי.
"אין לי כוח לסיפורים האלה יותר" הוא צחק.
"לא תקשיב היא פסיכית לגמרי".
"אני יודע אחי.. הבנתי את זה ממזמן".
ליהיא נכנסה למטבח. "אני צריכה להגיד לכם משהו".
שנינו הסתכלנו עליה.
"אני עוברת".
שנינו שתקנו.
"את לא צריכה לעבור בגלל מה שקרה אתמול" אמרתי.
בכל זאת אני לא יכול לתת לה לישון ברחוב.
"לא זה בסדר.. אני צריכה קצת חופש מפה ומכל מה שעשיתי" היא אמרה.
"זה יעזור לי".
גל המשיך לשתוק. "יש לך דירה?" שאלתי.
היא הנידה בראשה לשלילה.
"את הולכת לסיוון?" שאלתי.
היא הנידה בראשה לשלילה שוב. "אני הולכת להורים שלי" היא אמרה.
"ההורים שלך גרים בארה"ב" גל החליט לתרום לשיחה, לא בדרך מועילה כל כך.
הסתכלתי עליה.
"את עוזבת?" שאלתי "לכמה זמן?".
"זה לא משנה כרגע.. אתה לא תראה אותי" היא אמרה.
"תילחם על ליאן בחזרה. אתם זוג מדהים והיא עושה אותך מאושרת" היא חייכה.
"יפה שאת אומרת את זה אחריי שהרסת לו הכל" גל שוב החליט לא לתרום לשיחה באופן משמעותי.
היא התעלמה ממנו. "בכל אופן.. תודה שנתת לי לגור איתך פה. גם אם זה היה קצר יותר ממה שחשבתי" היא אמרה ויצאה מהמטבח אל עבר החדר שלה.
"אחי זה מעולה" גל לחש לי.
הלכתי אחריה לחדר שלה וסגרתי את הדלת מאחוריי.
"לכמה זמן?" שאלתי אותה שוב.
"קניתי כרטיס לכיוון אחד" היא אמרה וניגשה לארון שלה. היא הוציאה את הבגדים שלה והניחה על המיטה.
"כלומר את לא חוזרת?" שאלתי כדי להיות בטוח.
"אני לא יודעת.. אולי אני אחזור עוד כמה חודשים".
"מתי את טסה?" שאלתי.
"היום בלילה אני ישנה אצל סיוון ועל הבוקר יש לי טיסה" היא ענתה לי.
"תשארי פה. אני אסיע אותך לשדה תעופה".
"אין צורך" היא אמרה.
"אני רוצה להיעלם מהחיים שלך כמה שיותר מהר" היא אמרה.
שתקתי.
"את לא צריכה לעזוב את הארץ בגלל זה" אמרתי.
"אבל אני רוצה. אני רוצה קצת חופש מהכל".
הסתכלתי עליה. לא ידעתי בדיוק מה אני מרגיש כלפי כל המצב הזה.
עמדתי ככה בשקט והסתכלתי עליה שמה את הבגדים במזוודה שלה. "זה בסדר זוהר" היא אמרה.
"הבאתי את זה על עצמי".
היא צדקה. אבל משהו בתוכי לא היה מסוגל לקבל את העובדה שהיא עוזבת.
יצאתי מהחדר שלה והלכתי לחדר שלי רציתי להתקשר לליאן ולומר לה כמה אני אוהב אותה וכמה אני מצטער שהייתי דפוק אבל ידעתי שזה לא יעזור יותר.
— נקודת המבט של ליאן–
"אז בקיצור אתמול אני וניב נפגשנו" מאיה אמרה לי באמצע השיעור.
החלטתי לחזור לבית ספר ולשכוח מכל הדרמה שהתרכזתי בה לאחרונה.
"וואלה" מלמלתי.
המצב ביני לבין מאיה היה קצת מתוח בזמן האחרון אבל החלטתי להניח לזה.
"תגידי הכל טוב איתך?" היא שאלה.
הנהנתי.
"בטוח? את יכולה לספר לי הכל" היא אמרה.
רציתי לגחך לה בפנים ולהזכיר לה על כל השמועות שהיא הפיצה עליי אבל התאפקתי.
"סתם אני רוצה למחוק את כל התקופה הזאת".
"הלוואי ובכלל לא הייתי מכירה את זוהר" נאנחתי והנחתי את ראשי על השולחן.
"אוי מאמי שלי" היא ליטפה את שערי.
"אני מבטיחה לך שהכל יסתדר בסוף".
קיבלתי סמס באמצע השיעור מגיא. 'דיברת כבר עם אדם?'.
"אוי שיט" אמרתי בקול. שכחתי לגמרי שאמרתי לו שאני אברר עם אדם מה הסיפור שלו עם נטלי.
"מה קרה?" היא שאלה.
"אני צריכה ללכת לאדם".
היא הסתכלה עלי. "אדם?" היא שאלה מופתעת.
הנהנתי. "אני צריכה לברר איתו מה קרה עם נטלי".
"וואלה?".
"בשביל אח שלי. הוא שבור לגמרי. בחיים שלי לא ראיתי אותו ככה".
היא שתקה.
"הכל בסדר?" שאלתי אותה.
היא הנהנה.
"אדם במצב ממש נורא עכשיו" היא אמרה.
"מאז כל מה שקרה איתך.. קשה לי להאמין שהוא עשה משהו איתה".
"טוב בגלל זה אני הולכת לברר" אמרתי ובדיוק הצלצול לסוף השיעור הגיע.
—
עליתי במדרגות לבית שלי, הנחתי את התיק בחדר והתיישבתי על המיטה.
החזקתי את הפלאפון והתחלתי להדליק הודעה לאדם, בידיים רועדות.
'הי אדם מה קורה? תגיד אכפת לך אם ניפגש?' חשבתי כמה דקות ולאחר מכן שלחתי את ההודעה.
שמתי את הפלאפון על המיטה והלכתי למטבח, לא רציתי בכלל לשמוע את הצליל של הודעה נכנסת מרוב שהייתי לחוצה.
פתחתי את המקרר וניסיתי לחפש משהו לאכול, בשביל להעביר את הלחץ שלי. שמעתי נקישה בדלת ולרגע חשבתי שזה יכול להיות אדם ושנייה לאחר מכן התחלתי לצחוק על עצמי.
פתחתי את הדלת וליהיא עמדה מולי. "היי" היא נופפה.
"היי" אמרתי. לא הבנתי מאיפה החוצפה שלה לבוא אליי. רציתי לסגור לה את הדלת בפרצוף.
אבל שנייה לפני שעשיתי את זה ראיתי שהיא החזיקה מזוודה.
"אני מניחה שאת לא תתני לי להיכנס" היא מלמלה.
שתקתי. אולי עדיף שתגיד לי למה יש לה מזוודה.
"בכל אופן באתי להתנצל על כל מה שגרמתי לך.. ולזוהר".
"והמזוודה?" שאלתי בחוסר טאקט. אבל לא היה לי אכפת .
"אהה אממ אני עוזבת. אני לא אפריע לכם יותר".
"את עוברת דירה?" שאלתי.
היא צחקה "אני עוזבת את הארץ".
הופתעתי.
"אוקי" אמרתי.
"תסלחי לזוהר.. אין לך מושג בכלל כמה הוא אוהב אותך".
רציתי להעיף אותה מהפנים שלי ולרוץ לזוהר.
"הכל היה באשמתי".
"מה את אומרת.." מלמלתי לעצמי.
"טוב אז זהו רק באתי להתנצל" היא חייכה והסתובבה ללכת.
סגרתי את הדלת והתחלתי לקפוץ מאושר. סוף סוף הכלבה הזאת לא תפריע לי ולזוהר.
נכנסתי לחדר שלי וישר לקחתי את הפלאפון שלי וראיתי שאדם החזיר לי תשובה. לרגע שכחתי ששלחתי לו הודעה בכלל.
'אוקי.. את יכולה לבוא עכשיו אם את רוצה' הוא כתב לי.
נשמתי עמוק והתחלתי להתארגן. אחריי שסיימתי להתלבש שמעתי דפיקה בדלת, הלכתי לפתוח וראיתי את זוהר מולי.
"זוהר" חייכתי.
"היי" הוא נופף.
"היי" אמרתי מופתעת.
"אפשר להיכנס?" הוא שאל.
"בטח" אמרתי והכנסתי אותו פנימה.
התיישבנו על הספה.
"את הולכת לאנשהו?".
"לא.. זאת אומרת כן אבל אממ מה אתה עושה פה?" התחלתי לגמגם.
כמו ביום הראשון שפגשתי אותו.
הוא צחקק. "ליהיא עזבה" הוא אמר והשפיל את מבטו.
"אוקי ו..?" שאלתי.
"את בעצמך אמרת שכל עוד ליהיא בתמונה זה לא יעבוד".
"אתה אמרת לה לעזוב?" שאלתי לרגע ושמחתי.
"מה פתאום" הוא אמר.
באסה.
"זוהר" אמרתי והחזקתי את ידו.
"אין משהו שאני רוצה יותר מאשר לחזור אלייך" חייכתי אליו.
הוא התקרב לנשק אותי אבל נרתעתי מעט.
"אבל לא יודעת אני עדיין בשוק מכל מה שקרה. איך אני אדע שמשהו כזה לא יקרה שוב?".
"כי זה לא. אני מבטיח לך מהיום את היחידה שאני מאמין לה".
הסתכלתי עליו ואחריי שניה פשוט התנפלתי עליו בעצמי ונישקתי אותו.