למה דווקא הוא? פרק 58

–נקודת המבט של ליאן–
"בן זונה. בן זונה בן זונה!!!" צעקתי ברגע שנכנסתי הביתה.
התיישבתי על הספה והתחלתי לבכות. לא יכולתי להפסיק. הוצאתי את כל הדמעות שאגרתי בתוכי במהלך השיחה שלי עם זוהר.
"ליאן? מה עובר עלייך?" בן רץ לסלון.
"למה שוב פעם לא הלכת לבית ספר?".
"אני שונאת אותו אני שונאת אותו כל כך!!" המשכתי לצעוק ולא יכולתי להפסיק.
"את מי?" הוא התיישב לידי וניסה להרגיע אותי.
"זוהר. הם שכבו אתמול".
"מי?".
"הוא וליהיא".
הוא השתתק.
"טוב היא הייתה די שיכורה".
"לא אכפת לי. לא אכפת לי יותר מכלום" אמרתי.
"אתה לא חייב להמשיך לדבר איתה אם לא בא לך. זה כבר לא מעניין אותי" אמרתי.
"דווקא קבענו משהו להיום" הוא אמר.
"אז תבטל…אין לי כוח יותר אליו" אמרתי וקמתי אל עבר החדר שלי.
נשארתי כל היום בחדר שלי ולקראת ארוחת הצהריים יצאתי החוצה. ראיתי את אימא שלי עומדת במטבח ומכינה אוכל.
"היי מותק" היא חייכה אליי.
"היי" אמרתי
"מה נשמע?".
"בסדר" אמרתי.
"מה איתך ועם זוהר?" היא שאלה.
"בסדר" שיקרתי, לא היה לי כוח להתחיל לספר לה הכל. במיוחד שפחדתי שאני אתחיל לבכות שוב.
אחריי שסוג של התגברתי על זה. עזרתי לה טיפה לבשל ושמתי את האוכל על השולחן. קראתי לגיא ולבן והתיישבתי ליד השולחן.
ממזמן לא אכלנו כולנו ביחד ודי התגעגעתי לזה.
"איך עבר היום?" אימא שאלה.
"נחמד" גיא אמר.
הוא הסתכל עליי.
"אני חוזר מחר לבסיס" בן אמר.
"וואלה?" אימא שאלה.
"ואיך אתה מרגיש?" היא שאלה.
"אני בסדר נראה לי.." הוא מלמל.
שתקנו.
"ומה איתך ליאן?" היא שאלה אותי פתאום.
"בחיים לא הרגשתי טוב יותר" אמרתי בציניות.
"בגלל זה את לא באה לבית ספר?" גיא שאל.
נעצתי בו מבט.
"מה?" אימא שלי לא הבינה.
"את בטוחה שהכל בסדר ליאן?".
"ממתי את מפספסת בית ספר?".
"סתם לא הרגשתי טוב".
היא המשיכה להסתכל עליי מעט ומיד עברה לנושא אחר.
"אוקי רציתי לספר לכם שאני נפגשת עם מישהו בזמן האחרון ואני ממש רוצה שתכירו אותו".
"ממתי את מפגישה אותנו עם הסטוצים שלך?" שאלתי.
"הוא לא סטוץ. אנחנו מאוד רציניים לגבי הקשר שלנו" היא חייכה.
רציתי לצחוק לה בפנים אבל התאפקתי.
"אני שמח בשבילך" גיא אמר.
"חנפן" מלמלתי.
""ליאן די" בן אמר.
"אז הזמנתי אותו מחר לארוחת ערב".
"אני מצפה מכולכם שתהיו פה.. טוב חוץ מבן שאתה נאלץ לעזוב אותנו".
לא ידעתי איך אני אשרוד פה לבד בלי בן.
"אני אזמין את נטלי גם" גיא אמר.
"אתה בטוח שהיא תבוא?" שאלתי.
"למה שלא תבוא?".
"אולי יש לה עיסוקים עם אנשים אחרים" צחקתי.
הוא נעץ בי מבט.
"מה?".
"שום כלום" אמרתי.
"מה את יודעת?" הוא שאל.
"כלום. סתם צחקתי".
לקחתי את הצלחת שלי ושמתי אותה בכיור. הלכתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת מאחוריי.
נשכבתי על המיטה וניסיתי להירדם.
הדלת שלי נפתחה ומיד פקחתי את עיניי.
"אוקי שפכי כל מה שאת יודעת" גיא נעמד מול המיטה שלי, מסתכל עליי מלמעלה.
"מה?" לא הבנתי מה הוא רוצה ממני.
"קדימה ליאן" הוא התיישב על המיטה שלי.
"סתם יש איזושהי שמועה".
"סבבה. זאת בסך הכל שמועה".
"אוקי" אמרתי.
"אני לא אתפלא אם מאיה הפיצה גם אותה".
הסתכלתי עליו. יכולתי לראות שהוא דואג.
"אם אתה סומך עליה אז הכל בסדר" אמרתי.
הוא שתק.
"את מדברת עם אדם?" הוא שאל.
"ממש לא" אמרתי.
"את חייבת לשאול אותו בשבילי אם הם באמת שכבו".
"גיא אל תכניס אותי לזה בבקשה".
"את כבר בזה אני מצטער".
"אני לא רוצה לדבר איתו. הספיק לי".
"נו ליאן. אני לא יודע מה לעשות".
"חשבת לדבר איתה אולי?".
"דיברתי.. היא מכחישה".
"אז תאמין לה".
"הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות זה לא להאמין לבת זוג שלך" אמרתי מניסיון.
למרות שאני בטוחה שנטלי משקרת.
הוא קם ויצא מהחדר שלי לבסוף. עצמתי את עיניי ונתתי למוח שלי להירגע מהיום הזה.
—
–נקודת המבט של זוהר–
"את יוצאת?" שאלתי את ליהיא בזמן שהיא התאפרה מול המראה.
היא הנהנה.
"שמעי אני צריך לדבר איתך" אמרתי והתיישבתי על המיטה שלי.
"ידעתי שזה יגיע" היא התיישבה מולי.
"אני באמת מצטערת על היום. לא ידעתי שהיא הייתה שם".
לא היה לי נעים לכעוס עליה בכלל.
"את בטוחה?" שאלתי.
"אתה לא מאמין לי?".
שתקתי.
"סבבה זוהר" היא קמה אבל תפסתי בידה. החזקתי אותה בכל הכוח מרוב שכעסתי עליה.
"זוהר זה כואב" היא אמרה.
המשכתי להחזיק.
"זוהר" היא ניסתה למשוך את ידה.
"למה את עושה לי את זה?" שאלתי אותה.
"עושה מה?" היא עדיין המשיכה לנסות להשתחרר ממני.
לבסוף עזבתי את ידה.
"ניסית להפריד בינינו?" שאלתי.
היא הסתכלה עליי. "למה נראה לך שאני אעשה את זה?".
"כי בינתיים זה נראה ככה".
"זה מה שאתה חושב עליי?" היא התיישבה שוב מולי והסתכלה לי עמוק בעיניים.
"אני לא מבין למה שתעשי את זה. את רוצה שנהיה ביחד?".
"ממש לא" היא אמרה.
"אני בדיוק יוצאת עם מישהו" היא אמרה.
"אז מעולה. תעזבי את המערכת יחסים שלי עם ליאן בשקט" הרמתי את קולי.
"מערכת יחסים לשעבר" היא אמרה.
"היא לא ביקשה ממך לעבור נכון?".
"מה?" היא שאלה.
"ליהיא כדי שתתחילי לספר לי את האמת לפני שאני בעצמי מעיף אותך מפה" הרמתי את הקול.
היא הסתכלה עליי. "חזרת להיות אלים?" היא שאלה.
שתקתי. "ליהיא די. אני מבטיח שאני לא אכעס עלייך רק תספרי לי".
היא החלה לבכות פתאום. "אני מרגישה ממש רע עם עצמי".
מיד חיבקתי אותה. אני תמיד רגיל לחבק אותה ישר כשהיא מתחילה לבכות.
"אני לא התכוונתי להגיד את זה".
"זה בסדר" אמרתי, למרות שבתוכי ממש כעסתי.
"אין לי מושג מה עבר עליי. ניסיתי לתקן את המצב אבל זה היה מאוחר מדי".
היא מיד התרוממה וסידרה את האיפור שלה.
"אתה סולח לי?" היא שאלה.
לא עניתי לה. "נדבר על זה כשתירגעי" אמרתי ויצאתי מהחדר שלה.