למה דווקא הוא ? פרק 57

התחלתי לשמוע את ליהיא מתעוררת לאט לאט, אולי היא זוכרת משהו מאתמול.
"בוקר טוב" היא חייכה אליי.
"שכבנו?" ישר שאלתי אותה.
היא צחקה. "מצחיק מאוד" היא אמרה.
"אני רציני".
"למה נראה לך?".
"אז מה את עושה פה?" שאלתי.
"בטח פשוט נרדמנו" היא אמרה.
היא התרוממה והסתכלה על הרצפה, אחרי זה היא הרימה את השמיכה מעט והביטה על גופה.
היא מיד העבירה את מבטה אליי. "לא נכון" היא אמרה והתחילה לצחוק.
"את לא זוכרת?".
"הייתי שיכורה מתה".
"מסתבר שגם אני" אמרתי.
"אנחנו סתומים" היא המשיכה לצחוק.
"לגמרי" אמרתי.
היא התיישבה על המיטה והניחה את ידיה על ראשה.
"אוי זה לא קורה שוב".
"אל תדאגי חד פעמי".
"אני מקווה מאוד זוהר שאתה לא מתכוון להתאהב בי שוב פעם".
"הצחקת אותי" אמרתי.
"לפחות אתה רווק ולא בגדת באף אחד" היא אמרה והתחילה להרים את הבגדים מהרצפה.
לא עניתי.
היא קמה והלכה לשירותים להחליף בגדים.
"אחי" גל נכנס לחדר שלי והתיישב על המיטה שלי, בדיוק איפה שליהיא שכבה מקודם.
"הבחורה שלך עדיין כאן?".
"הבחורה שלי?" שאלתי.
"אתמול חזרתי מאוחר ושמעתי שאתה עסוק" הוא צחק.
"זאת ליהיא" אמרתי. לא היה לי טעם להסתיר את זה ממנו.
הוא הסתכל עליי.
"ליהיא?".
"ליהיא שהרסה לך הכל עם ליאן?".
"ליהיא שהיית מאוהב בה ארבע שנים?".
"ליהיא שלא שמה עלייך?".
"אנחנו מדברים על אותה אחת?" הוא שאל מלא שאלות והראש שלי התחיל לכאוב יותר ממקודם.
"היא לא הרסה לי כלום עם ליאן. ליאן בחרה להתנהג בצורה ילדותית".
"תפסיק לזיין את השכל!" הוא הרים את הקול.
"אני לא מאמין עלייך אחי".
"איך אתה רוצה להחזיר את ליאן ככה?".
"מאיפה הבאת את זה שאני רוצה להחזיר את ליאן?" אמרתי.
"אוי תעשה לי טובה" הוא קם מהמיטה.
"כתוב לך על המצח בענק שאתה מאוהב בה".
העברתי את ידי על המצח ועשיתי תנועת מחיקה.
"ועכשיו?" שאלתי ושנינו צחקנו.
"אל תעשה שטויות" הוא אמר ויצא מהחדר שלי.
קמתי גם אני ויצאתי מהחדר שלי. בדרך למטבח שמעתי דפיקת דלת וישר הלכתי לפתוח.
"ליאן" הופתעתי לראות אותה.
"היי זוהר" היא חייכה.
"את צריכה משהו?" שאלתי.
"אממ כן".
"תגיד יש מצב ששכחתי פה במקרה את הצמיד שלי?" היא שאלה.
האמת בכלל לא זכור לי שאי פעם היה לה צמיד.
"אני לא חושב".
"אתה יכול לתת לי לחפש אולי? זה ממש חשוב לי" היא אמרה.
"אממ אוקי" אפשרתי לה להיכנס.
"בטח בחדר שלך" היא אמרה והלכה לשם. הלכתי אחריה ומיד נזכרתי שעדיין כל הבגדים שלי על הרצפה.
היא נכנסה פנימה וישר הסתכלה עליהם, ראיתי שבתוך הערימה יש גם קונדום, לפחות זכרתי להשתמש באחד כזה, נשמתי לרווחה.
מיד העפתי הכל מתחת למיטה וקיוויתי שהיא לא תשים לב.
"זה בסדר זוהר נפרדנו" היא אמרה והתחילה לחפש את הצמיד על השידה שליד המיטה שלי.
"זה לא כאן" אמרתי לה.
היא התיישבה לפתע על המיטה שלי ונשמה עמוק.
"האמת זוהר באתי לפה כי התגעגעתי אלייך".
זה לא הפתיע אותי האמת. התיישבתי לידה וליטפתי את שערה.
"אני…".
"זוהר בבקשה בוא נשמור בינינו את מה שקרה" ליהיא נכנסה פתאום לחדר ואמרה, ככה שלא הספקתי לומר לליאן כמה אני מתגעגע אליה.
"אהה אופס ליאן לא ידעתי שאת כאן" היא אמרה ויצאה מיד.
ליאן הסתכלה עליי. לצערי הרב היא חכמה ואני בטוח שהיא הבינה על מה ליהיא דיברה.
"טוב אני סיימתי" היא אמרה ונעמדה.
"מה?" לא הבנתי.
"אני משחררת אותך לגמרי" היא אמרה.
עדיין לא הבנתי על מה היא מדברת.
"אני ניסיתי להוכיח לך שליהיא שקרנית ושאני בחיים לא ביקשתי ממנה שום דבר. אבל אין לי כוח יותר, סיימתי להילחם עלייך" היא אמרה.
יכולתי לראות שהיא מתאפקת לא לבכות. היא החלה לצאת מהחדר שלי ובדרך תפסתי אותה.
"אני מצטער. הייתי שיכור וזה פשוט קרה".
"די עם התירוצים האלה זוהר. אתה רוצה להיות איתה אז קדימה. אני לא אפריע לך יותר".
"אני לא!" הרמתי את קולי.
דמעה אחת יצאה מעינה והיא מיד מחה אותה. היא לא אמרה כלום, רק הסתכלה עליי במבט מלא אכזבה והתחילה להתקדם אל עבר הדלת. היא עצרה שנייה לפני שהיא יצאה, כאילו היא רצתה לומר משהו אבל לבסוף היא יצאה בלי לומר מילה נוספת.
"איפה ליהיא?" שאלתי את גל שישב על הספה.
"יצאה".
"אני ארצח אותה" אמרתי והוצאתי את הפלאפון מהכיס.
חייגתי אליה אבל היא לא ענתה.
"מה היא עשתה הפעם?".
"היא נכנסה ואמרה משהו על זה ששכבנו דווקא כשליאן הייתה בחדר".
גל הסתכל עליי.
"כאילו אלוהים עושה הכל כדי שליאן תשנא אותי לנצח".
"אם אתה רוצה לקרוא לליהיא אלוהים אז בכיף" הוא אמר.
"מה?" התיישבתי לידו.
"תעשה לי טובה. היא ידעה טוב מאוד שליאן שם. היא בעצמה שאלה אותי אם היא אצלך".
הסתכלתי עליו.
"אתה בטוח?".
"תפסיק להגן על ליהיא כל הזמן. אתה לא קולט עד כמה היא שקרנית ועד כמה היא מנסה להפריד ביניכם?".
לא ידעתי מה לענות יותר. הרגשתי מטומטם.