למה דווקא הוא? פרק 56

-נקודת המבט של זוהר-
"היא משוגעת" אמרתי לגל כשנכנסתי לסלון.
"מי?".
"ליאן".
"מה הפעם?" הוא שאל והתיישב.
"לא שמעת כמה היא דפקה פה בבוקר?".
הוא הניד בראשו לשלילה. "ישנתי מעולה".
"נפרדתי ממנה" היה לי קשה להגיד את זה.
"למה?".
"החוצפנית ביקשה מליהיא שתעבור מפה".
"זהו? זאת הסיבה?" הוא צחק.
"אתה חושב שזה בסדר?" שאלתי.
"לא.. אבל להיפרד ממנה בגלל זה?. תעשה לי טובה".
"היא מכחישה את זה. בגלל זה נפרדנו".
"אוקי. החיים שלך" הוא אמר.
"אתה חושב שטעיתי?".
"אני רק יודע שבזמן שהיית עם ליאן היה לך טוב וראיתי את זה עלייך. אז חבל לוותר על הכל".
שתקתי. הוא צדק.
"אני לא יודע" אמרתי.
"רגע אתה כאילו בקטע של ליהיא עכשיו?" הוא הסתכל עליי.
שתקתי.
"זוהר!".
"ממש לא" אמרתי לבסוף.
"אל תיכנס לזה שוב פעם. היא לא בחורה שאפשר להתחיל איתה מערכת יחסים".
"אני לא.. אני בסך הכל מנסה למצוא משהי שלא תשקר לי ולא תעבוד עליי. אתה מכיר משהי כזאת?" שאלתי מתוך ייאוש.
הוא צחק. "אתה בדיוק איבדת אותה נראה לי".
"אתה אומר שליהיא שיקרה?".
הוא משך בכתפו. "אני אומר שליהיא שיקרה כבר הרבה מאוד בעבר" הוא אמר וקם.
"אז זה לא יפתיע אותי" הוא אמר והלך לחדר שלו.
ליהיא נכנסה אל הבית וחייכה אליי. היא הייתה בלי הקביים ובלי התחבושת לצוואר.
"נחש מי החלימה?" היא שאלה וחייכה.
"פשש זהו?".
היא הנהנה. "חוץ מכמה שריטות וצלקות אני בריאה לחלוטין"
"מה איתך?" היא שאלה.
"אממ נפרדתי מליאן" אמרתי לה.
היא שתקה.
"וואו" היא אמרה.
"כן" מלמלתי.
"אתה בסדר?" היא חיבקה אותי.
"כן.. את יודעת היא ביקשה ממך לעזוב וזה לא היה בסדר".
היא חייכה אליי. "אתה מדהים זוהר. אני באמת מאחלת לך משהי שתבין את זה".
"כן אה" צחקתי.
"כנראה זאת לא הייתה היא".
"כנראה…שמע היום בערב יוצאים למועדון. עכשיו שאתה רווק הולכים להתפרע" היא צחקה.
"מה הכוונה?" שאלתי.
"שנינו הולכים למצוא לנו איזה סטוץ סוער ללילה".
"אני עדיין לא בנוי לזה" צחקתי.
"זוהר לא שכבת עם אף אחת יותר מחודש".
גלגלתי עיניים.
"כן אני יודעת שלא עשיתם את זה זוהר" היא צחקה.
"ולכן הלילה זה הולך לקרות. לא שכחת איך זה מרגיש אני מקווה".
"ממש לא" אמרתי.
—
–נקודת המבט של ליאן–
"נו בן מה אכפת לך לעזור לי?" נכנסתי אליו לחדר.
"אני לא מתכוון להתחבר עם הבחורה הזאת" הוא התיישב על המיטה.
"נו זה רק לכמה ימים עד שהיא תספר לך את האמת".
"למה שהיא תספר לי את האמת בכל מקרה? היא יודעת שאני אחיך".
שתקתי, לרגע שכחתי מזה. "אממ נו אני לא יודעת אתה תחשוב על משהו".
"תגידי את חושבת שאת חיה בטלנובלה?" הוא שאל וצחק.
"זה לא מצחיק" אמרתי.
"אני אוכיח לזוהר שהיא שקרנית ולא כזאת תמימה כמו שהיא נראית".
"אני באמת לא מבין.. אין עוד גברים בעולם?".
"נו בן בבקשה. זה חשוב לי".
"אוקי" הוא נכנע.
"באמת?!" שאלתי וחיבקתי אותו.
"מה אני צריך לעשות?".
"לא יודעת. לך אליה ותתחיל איתה".
הוא הסתכל עליי. "את משוגעת לגמרי".
"בסדר..מחר אני אלך".
"אתה האח הכי מושלם שיש!" אמרתי ונישקתי אותו על הלחי.
יצאתי מהחדר שלו ונכנסתי אל שלי. לקחתי את הפלאפון שלי וראיתי כמה הודעות מהקבוצה שלנו.
'למה לא באת היום?' ניר שאל.
'היו לי כמה בעיות.. עוד מעט הכל יסתדר! ' כתבתי להם.
'איזה בעיות?' הוא שאל.
'סתם משהו עם זוהר..אבל יהיה בסדר' לא רציתי להתחיל להסביר אז עזבתי את זה.
"תצטרכי לברר לאיזה מועדונים היא יוצאת או משהו" בן אמר ונכנס לחדר שלי.
"מה?" לא הבנתי.
"איך את רוצה שאני אתחיל איתה?".
"אממ אוקי אני אחשוב על משהו" אמרתי.
לקראת הערב עמדתי קרוב לדלת היציאה וחיכיתי שזוהר ייצא ממנה כדי שאני אוכל לתפוס אותו במפתיע ולדבר איתו קצת.
קיוויתי שהוא באמת ייצא ושאני לא אחכה פה סתם.
"מה את עושה?" גיא עבר ושאל אותי.
"סתם שום דבר" צחקתי מרוב מבוכה.
"אוקי.." הוא הסתכל עליי והמשיך לסלון.
כעבור חצי שעה שמעתי את הדלת שלידנו נטרקת ומיד הסתכלתי בעינית, ראיתי את זוהר עומד ונועל את הדלת של ביתו.
יצאתי החוצה ונתקלתי בו "בטעות".
"היי זוהר מה אתה עושה פה?" שאלתי וצחקתי.
"גר?" הוא אמר ספק שאל.
"וואלה" המשכתי לצחוק.
"ומה לאן אתה הולך?" שאלתי.
הוא הסתכל עליי. "את בסדר?" הוא שאל.
"ברור.. מה לאן אתה הולך?" שאלתי שוב.
"סתם למועדון עם חברים" הוא מלמל.
"זוהר אתה בא?" שמעתי את הקול של ליהיא מלמטה.
הוא הסתכל עליי.
"איזה מועדון?" שאלתי.
"זה משנה?" הוא שאל.
"לא" צחקתי. "סתם לדעת".
"זה המועדון הזה שאתה תמיד הולך אליו נכון?".
זכרתי שלזוהר יש מועדון אחד קבוע שהוא היה הולך אליו תמיד.
הוא לא ענה, אבל הבנתי לבד שכן.
"תהנה" אמרתי וחייכתי חיוך מזויף, רציתי להראות לו שהכל בסדר איתי למרות שכלום לא היה בסדר.
נכנסתי בחזרה הביתה ומיד סיפרתי לבן את כל הפרטים.
"אז יאללה תארגן כמה חברים ותצא" אמרתי והתיישבתי על המיטה שלו בזמן שהוא ישב מול המחשב.
"למה דווקא היום? אין לי חשק לצאת לשום מקום".
"נו בן הבטחת לי!".
"אני רוצה לחשוף אותה כמה שיותר מהר" אמרתי.
"לחשוף אותה" הוא אמר וצחק.
"נו בן" התחלתי להתעצבן.
"אביב בטח ממש גאה בי עכשיו" הוא אמר בציניות.
הרגשתי רע שאני גורמת לו לעשות את זה אבל לא נשארה לי ברירה אחרת.
"רק תחשוף את זה שהיא שיקרה וזהו אתה משוחרר".
"טוב צאי ותביאי להתלבש".
"ייאי אתה מושלם!" חיבקתי אותו ויצאתי.
הלכתי לסלון והתיישבתי על הספה ליד גיא שהיה שקוע בסרט כלשהו.
חייכתי לעצמי. "מה את כל כך מחייכת?".
"דברים מסתדרים בסוף" אמרתי.
"וואלה?".
הנהנתי.
"מה למשל?" הוא שאל.
"עזוב. זה לא מעניין אותך באמת".
"זה דווקא כן.. זה קשור למאיה?".
"אוי עזוב אותי מהבית ספר והשטויות האלה זה ממש לא מעניין אותי יותר".
"אני התבגרתי גיא" אמרתי.
"אני בטוח" הוא אמר והמשיך לצפות בטלוויזיה.
"וואו כמה בושם בן אדם" גיא אמר כשבן נכנס לסלון.
"אל תקשיב לו אתה מעולה" אמרתי וקמתי אליו.
"אני לא מאמין שנסחפתי לשטויות שלך" הוא אמר.
צחקתי. "יאללה בהצלחה" אמרתי ודחפתי אותו אל עבר הדלת.
התיישבתי על הספה השנייה וחיכיתי שבן יסמס לי ברגע שהוא יכנס למועדון ויראה אותה.
כעבור חצי שעה שבן לא שלח לי כלום הסרט של גיא נגמר והוא הלך לחדר שלו. נשארתי לבד בסלון ופשוט חיכיתי לסמס של בן בלי לעשות כלום. בשלב מסויים נשכבתי על הספה והתחלתי להירדם.
שמעת טריקה של דלת ומיד התעוררתי.
"בן" מלמלתי וקמתי מהספה.
"מה את עושה פה?" הוא שאל.
"חיכיתי לך" אמרתי.
"את לא נורמלית".
"רגע איך היה?" שאלתי.
"מחר נדבר על זה".
"לא. עכשיו!" אמרתי.
הלכנו לחדר שלי וסגרתי את הדלת כדי שלא נעיר את גיא או את אימא שלי.
"נו?" שאלתי והתיישבתי על המיטה.
"ראית אותה בכלל?".
הוא הנהן.
"נו ו…?".
"היא הייתה שיכורה לגמרי. באיזשהו שלב זוהר פשוט לקח אותה".
"הוא ראה אותך?".
"השתדלתי להתחבא שלא יזהה אותי" הוא צחק.
"אוקי מעולה" אמרתי.
"רגע ודיברתם?".
"קרו דברים" הוא מלמל.
"איזה דברים?" שאלתי.
"דברים" הוא אמר.
"נו בן אני יזמתי את התוכנית זכותי לדעת".
"אוקי התנשקנו".
"מעולה!" אמרתי.
"השארת לה מספר או משהו? אני מאמינה שהיא לא תזכור כלום מחר בבוקר".
"היא השאירה לי".
"אפילו יותר טוב! וואו בן אני מרוצה ממך. אנחנו מתקדמים יפה" אמרתי.
הוא נאנח. "את לא נורמלית".
"אני עושה את זה רק בשביל זוהר. הוא צריך להפסיק להיות נאיבי".
"אוקי אני מקווה בשבילך רק שלא תלכי רחוק מדי" הוא אמר.
"אל תדאג הכל בסדר".
—
–נקודת המבט של זוהר–
קמתי בבוקר עם כאב ראש נוראי. הסתכלתי לימיני וראיתי את ליהיא שוכבת לידי. אוי שיט זה לא טוב.
הסתכלתי על הרצפה וראיתי את הבגדים שלנו זרוקים על הרצפה.
זה לא קורה לי. התחלתי לשמוע את ליהיא מתעוררת לאט לאט, אולי היא זוכרת משהו מאתמול.
"בוקר טוב" היא חייכה אליי.
"שכבנו?" ישר שאלתי אותה.