למה דווקא הוא? פרק 53 + הסבר על ההיעלמות שלי :(

"בשביל להיפרד ממני? תעשי לי טובה ליאן" התחלתי להיות עצבני. תמיד כשאני משתכר אני מתחיל להתעצבן.
"לא אמרתי שאני..".
"גם כן מתנהגת כמו ילדה קטנה" קטעתי אותה.
היא שוב לא ענתה. "אין לך מה לענות אה?" שאלתי.
"זוהר תזיז את הרגל ותן לי לסגור את הדלת" היא ביקשה.
"אין בעיה ליאן את עוד תצטערי על זה" אמרתי והתכוונתי ללכת.
חיפשתי את המפתחות בכיס שלי וניסיתי לפתוח את הדלת, לא הצלחתי אפילו להכניס אותו למנעול מרוב שהייתי עצבני ושיכור.
לפתע הדלת נפתחה וליהיא עמדה מולי. "אתה לא מצליח כבר לפתוח דלתות?" היא שאלה.
נכנסתי פנימה והיא עמדה מולי עם הקביים שלה. הרגשתי רע שגרמתי לה לקום.
"מה את עושה?" שאלתי והתיישבתי על הספה, הספה שליהיא כל הים שוכבת עליה.
"ישנתי" היא אמרה וניסתה לשבת על הספה אך ללא הצלחה.
קמתי ועזרתי לה לשכב עליה בחזרה. "מצטער" אמרתי.
"זה בסדר.. מה קרה אתה חוזר בשלוש לפנות בוקר? זה מוקדם בשבילך" היא צחקה.
"התגעגעתי אלייך" צחקתי וליטפתי את שיערה.
"זוהר" היא הורידה את ידי ממנה.
"אתה שיכור".
"למה כולם אומרים לי את מה שאני יודע" צחקתי.
"לך לישון" היא אמרה.
"בתנאי שתבואי איתי".
"השתגעת לגמרי?" היא צחקה.
"מה לא התגעגעת למגע של גבר?" שאלתי ונגעתי בידה.
"זוהר די אתה מגזים" היא הזיזה את ידה.
"עד שאני לא מורידה את הדבר הזה מהצוואר שלי ואת הגבס מהרגל אני יכולה לשכוח מגברים" היא צחקה.
"לא נכון.. יש לך אותי" אמרתי.
"אז מה? ככה אתה מתאבל על ליאן?" היא שאלה ושילבה את ידיה.
"נפרדנו" אמרתי.
"מה?!" היא הסתכלה עליי.
"אני מבין מתי נגמר הקשר, היא לא צריכה למרוח אותי".
"מה אתה מבין?!. למה מתי בפעם האחרונה הייתה לך חברה רצינית? בכיתה י'?".
"טוב אז מה אני אמור להסיק מזה שהיא לא מדברת איתי?".
"שקשה לה וכשהיא תרגיש מוכנה היא תדבר איתך".
"מה קשה לה?! לא קרה בינינו כלום ולא יקרה".
היא שתקה. "זוהר אתה לעולם לא תבין נשים" היא צחקה.
"אז בואי תלמדי אותי" נגעתי לה ביד שוב.
"לך לישון" היא אמרה וכיסתה את עצמה.
"מה קורה עם המיטה שלך? למה את עדיין על הספה?".
"נדבר על זה מחר בבוקר. לך לישון" היא אמרה ועצמה את עיניה.
"לילה טוב" התכופפתי ונישקתי את לחיה.
—
–נקודת המבט של ליאן–
"הוא היה פה אתמול נכון?" בן פנה אליי בארוחת בוקר שהכנתי לשנינו בזמן שגיא ואימא עדיין ישנו.
"מי?" שאלתי, למרות שהבנתי למי הוא התכוון.
"זוהר".
הנהנתי.
"שמעתי משהו. אבל לא היה לי כוח לקום לבדוק" הוא צחק.
"סתם.. לא משהו חשוב" אמרתי.
החלטתי לא להתייחס בכלל לשיחה שלי עם זוהר אתמול כי הוא היה שיכור ואני מניחה שהוא לא התכוון לחצי מהדברים שהוא אמר.
אחריי שסיימנו לאכול, החזרתי הכל למטבח ושטפתי כלים. לפתע שמעתי דפיקה בדלת ומיד עזבתי הכל לפתוח.
"היי" ליהיא עמדה מולי עם הקביים ואמרה.
"היי" מלמלתי, לא ממש הבנתי מה היא עושה פה.
"בואי תשבי" הצעתי לה מיד.
היא התיישבה על הספה ואני התיישבתי מולה על כיסא.
"מה את עושה פה?" שאלתי.
היא חייכה אליי. "זה בסדר אני יודעת שאת לא מתה עליי" היא צחקה.
לא עניתי. למרות שהיה לי הרבה מה לומר לה.
"אז ככה" היא אמרה.
"אני לא מתכוונת לעבור לגור עם זוהר" היא אמרה.
המשכתי לשתוק.
"אני לא רוצה להיות זאת שתהרוס לו".
"עד שסוף סוף הוא מצא משהי שהוא אוהב".
חייכתי. "לא נפרדתם נכון?" היא שאלה.
"אממ לא ממש דיברנו פשוט" אמרתי.
"למרות שלא חשבתי על להיפרד ממנו בכלל.." אמרתי.
"רציתי לדבר איתו היום האמת ולומר לו שזה בסדר ושאני סומכת עליו".
היא חייכה. "יש לזוהר מזל גדול שהוא איתך. אם זאת הייתה משהי אחרת היא ממזמן הייתה מעיפה אותו" היא צחקה.
"אבל בכל זאת אל תדאגי אני עוברת. אני לא רוצה שייווצר מצב לא נעים".
לא היה לי נעים להודות לה או משהו אז פשוט חייכתי.
"אבל כרגע במצבך" מלמלתי.
"אל תדאגי. אני כבר יכולה לדאוג לעצמי לבד".
"אוקי" אמרתי.
בן נכנס לפתע לסלון. "היי" הוא אמר לליהיא.
"היי.. אממ בן נכון?" היא שאלה וחייכה.
"כן" הוא ענה בקרירות.
"ליהיא" היא אמרה.
"כן אני יודע" הוא ענה.
"טוב אז אני אלך" היא קמה, קמתי גם אני והלכתי לפתוח לה את הדלת.
היא יצאה וראיתי שהיא הולכת לדירה של זוהר. דווקא רציתי לדבר איתו עכשיו.
התיישבתי על הספה ליד בן והסתכלתי עליו. לא אמרתי מילה רק חיבקתי אותו לבסוף. אני יודעת שקשה לו, הוא ליטף את שערי.
לבסוף קמתי והלכתי לחדר שלי. התיישבתי על המיטה, הרמתי את הפלאפון שלי שהיה זרוק על הרצפה ושלחתי לזוהר הודעה.
'אתה עסוק?'.
חיכיתי שהוא יענה לי ובינתיים מאיה התקשרה אליי.
"מה קרה הלכתם אתמול מוקדם?" היא שאלה.
"סתם לא השתלבנו עם כולם" צחקתי.
"חבל היה מושלם".
"אני שמחה בשבילך" אמרתי.
"רגע וראית את אדם?".
"כן אבל למזלי לא דיברנו".
"הבנתי שהוא מרגיש אשם ממש".
שתקתי.
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"המצב נפשי שלו לא משהו".
"את יכולה לפרט?" שאלתי.
"הציונים שלו הידרדרו לגמרי, יש שמועות שהוא ניסה להתאבד. ראו אותו יוצא מהפסיכולוג" היא המשיכה.
הייתי בשוק.
"את חושבת שזה קשור אליי?" שאלתי.
"מאז מה שהוא עשה לך".
שתקתי.
"מה אני אמורה לעשות?" שאלתי.
"כלום..הוא יצא חרא. את ממש לא אשמה".
"זה משפיע עליו יותר נורא מאשר עליי" אמרתי.
"טוב כי לך יש את זוהר" היא צחקה.
"כן" חייכתי.
"וגם הוא לא בן אדם כזה ליאן.. ניב סיפר לי שהוא תמיד התייחס ממש בכבוד לכל בת שהוא היה איתה".
"זה האלכוהול" צחקתי.
"בדיוק" היא אמרה.
"קשה לו להבין את זה.. הוא גם לא בדיוק זוכר מה היה".
"אני לא רוצה להיזכר בזה בעצמי. הדחקתי".
"מעולה" היא אמרה.
—
'אפשר לדבר?' שלחתי לזוהר סמס בצהריים אחריי שלקחה לי שעה לחשוב על ניסוח להודעה. בסוף החלטתי לכתוב משפט קצר ולחכות שהוא יענה לי.
'ברור' הוא כתב לי אחריי חצי שעה. 'בואי אליי עכשיו' קיבלתי עוד הודעה.
התארגנתי בזריזות והייתי מוכנה לצאת אבל גיא תפס אותי באמצע.
"מה קורה?" הוא שאל.
"אני הולכת" אמרתי והתכוונתי לצאת מהבית.
"לאן?".
"זוהר" אמרתי.
"וואלה? להיפרד ממנו?" הוא שאל.
הסתכלתי עליו ולא עניתי.
"בכל אופן רציתי לומר לך שיש הוכחות ברורות שמאיה אשמה בהכל".
"על מה אתה מדבר?" שאלתי, הייתי חסרת סבלנות.
"היא זאת שהפיצה את השמועה שאת כביכול מאוהבת בי בתחילת שנה".
"טוב בסדר זה היה ממזמן" אמרתי.
"אוקי. היא זאת שאמרה ששכבת עם מישהו בן 22" הוא אמר.
הסתכלתי עליו.
"איך אתה יודע?" שאלתי.
"אני לא כזה טיפש כמו שאת חושבת".
רציתי כבר ללכת לזוהר ולא הייתה לי סבלנות אליו כרגע. "כשאני חוזרת אתה מספר לי הכל" אמרתי וטרקתי את הדלת מאחוריי.
נעמדתי מול הדלת של זוהר ודפקתי, חיכיתי שהוא יפתח לי.
אני לא מתכוונת לחשוב על מאיה כרגע כי יותר חשוב לי לתקן את המערכת יחסים שלי עם זוהר.
"היי" הוא פתח לי וחייך אליי.
התגעגעתי אליו.
"היי" אמרתי והרגשתי את הלב שלי פועם בחוזקה.
הוא חיבק אותי. התגעגעתי למגע שלו.
נכנסנו פנימה והתיישבנו ל הספה. ליהיא לא הייתה פה.
"ליהיא פה?" שאלתי.
"הייתה פה לשנייה ויצאה" הוא אמר.
הנהנתי. אין לי מושג אפילו למה שאלתי את השאלה הזאת.
"אני מצטער על אתמול" הוא אמר.
"הייתי שיכור ודפוק" הוא צחק.
"אמרתי משהו לא במקום?" הוא שאל.
"זה בסדר" חייכתי במבוכה.
"האמת אני צריכה לדבר איתך".
הוא שתק.
"החלטתי שאני לא כועסת עלייך יותר" אמרתי.
"ושאני סומכת עלייך במאה אחוז" חייכתי.
הוא חייך אליי בחזרה.
"אני מצטערת אם התנהגתי כמו ילדה קטנה".
"זה בסדר" הוא אמר משהו סוף סוף.
"אין לך מה להתנצל" הוא התקרב וחיבק אותי.
הוא שם את שתי ידיו על הלחיים שלי והתקרב לנשק אותי, נישקתי אותו בחזרה, התגעגעתי למגע שפתיו.
"אני אוהב אותך ליאן" הוא אמר לפתע.
הסתכלתי עליו. "גם אני" חייכתי אליו ונישקתי אותו שוב.
—
חזרתי הביתה, התיישבתי על הספה וחייכתי לעצמי מרוב שהייתי מאושרת.
"היי אחות" גיא נכנס לסלון ובבת אחת כל השמחה שהייתה בי נעלמה.
"מה?" שאלתי.
"אמרת שכשתחזרי נדבר".
"אוקי. דבר" אמרתי.
הוא הוציא את הפלאפון שלו והראה לי סרטון, סרטון של מאיה.
"איפה זה צולם?" שאלתי.
היא הייתה נראית שיכורה.
"אתמול".
"היית במסיבה של ניב?" שאלתי.
"אני לא.. אבל נטלי כן"
בסרטון היא צילמה את מאיה אומרת שהיא זאת שסיפרה עליי ועל זוהר.
"היא שיכורה.. זה לא אומר לי כלום".
"דווקא כששיכורים אומרים את האמת" הוא הסתכל עליי.
בהמשך הסרטון היא מתוודה שהיא הפיצה את השמועה שאני מאוהבת בגיא, כי לא סידרתי שהיא תהיה איתו. עכשיו זה היה נראה לי הגיוני, והכל התחבר לי.
"טוב תכבה את זה" ביקשתי ממנו.
"חבל יש עוד".
"לא מעוניינת" אמרתי וקמתי.
הלכתי לחדר שלי והתיישבתי על המיטה. לא התעצבנתי שהיא הפיצה עליי שמועות, כי זה כבר לא מעניין אותי יותר. העיקר שיש לי את זוהר והכל בסדר אצלי עכשיו.
הפלאפון שלי צלצל וזה היה ניר.
"הלו" עניתי.
"מה קורה?" הוא שאל.
"אני בסדר מה איתך?".
"גם.. יש שמועה.." הוא התחיל לומר משהו.
"תעזוב אותי מהשמועות האלה" צחקתי.
"משהו עליי?" שאלתי.
"האמת שלא".
"אוקי אז..?".
"אח שלך".
"מה איתו?" שאלתי.
"יותר נכון חברה שלו".
"אתה מוכן לדבר כבר?" צחקתי.
"מסתבר שהיא הייתה במסיבה של ניב".
"כן הבנתי את זה" מלמלתי.
"בלי אח שלך".
"ואממ יש שמועה שהיא שכבה עם מישהו שם".
שתקתי. לא הופתעתי האמת.
"עם מי?".
"אני עוד לא סגור על זה.. לברר לך?".
"מי המקור שלך? מאיה?" שאלתי.
"מה?" הוא לא הבין.
"עזוב לא משנה".
"אם אני אדע עם מי אני אספר לך" הוא המשיך.
"לא מעניין אותי. זה החיים של גיא לא שלי..".
"הוא בחר להיות איתה" צחקתי.
—
לקראת הערב הלכתי שוב פעם לזוהר, הייתי צריכה להשלים איתו את כל הזמן שפספסנו בגללי.
שכבתי על המיטה שלו והוא שיחק לי בשיער.
"התגעגעתי לשיער המושלם שלך" הוא אמר.
חייכתי.
"אני מה זה שמח שלא נפרדנו בגלל השטות הזאת" הוא צחק.
"זאת בכלל לא הייתה אופציה מבחינתי להיפרד ממך".
"רק קצת כעסתי.. מותר לי" צחקתי.
"ברור שמותר. אבל אני לא אוהב שאת כועסת עליי" הוא צחק.
"אז בוא נדאג שזה לא יקרה יותר" צחקתי והוא נישק את שפתיי.
"אז שבוע הבא כבר אני מאמין שכל הדברים של ליהיא ושל גל אמורים להגיע כבר סוף סוף".
"מה?" כיווצתי את גבותיי.
"כן אני יודע שזה לקח זמן. הם איטיים קצת" הוא צחק.
"אמרת ליהיא?" שאלתי.
"אממ כן" .
התרוממתי והתיישבתי מולו.
"אוקיי" הייתי בטוחה שהיא עוברת.
"חשבתי שדיברנו על זה כבר".
"כן..".
"אמרת שאת סומכת עליי והכל? זוכרת?" הוא חייך והתקרב לנשק אותי, נרתעתי ממנו. אין לי מושג למה.
"אני סומכת.. אבל כשליהיא אמרה לי שהיא עוברת, זה טיפה הקל עליי".
"מתי היא אמרה לך את זה?".
"היום" מלמלתי.
"היא סתם צחקה" הוא מלמל, היה לו מבט מבולבל.
"חשבתי שסלחת לי בידיעה שהיא נשארה לגור כאן".
"סלחתי לך לפני שידעתי שהיא עוברת" אמרתי.
"אבל.." נעצרתי.
הוא שתק.
"לא שוב פעם" הוא הניח את ידיו על פניו.
"לא זה בסדר" מלמלתי. "כנראה הייתה אי הבנה" חיבקתי אותו.