למה דווקא הוא? פרק 52

-נקודת המבט של ליאן-
'אל תשכחו היום בערב מסיבה אצל ניב… ליאן את לוקחת?!' מאיה שלחה לנו הודעה על הבוקר.
'אני אברר עם גיא' כתבתי למרות שבכלל לא היה לי כוח להגיע.
'רגע.. אדם יהיה?' שאלתי והנחתי את הפלאפון בצד. אני ממש לא מעוניינת להיתקל בבן אדם הזה פתאום.
נגשתי לדלת של גיא ודפקתי קלות.
"מה?" הוא פתח את הדלת ונתן לי להיכנס.
"אתה נוסע לאנשהו היום?".
"כן אבל אני בלי הרכב.." הוא אמר.
"מעולה. אז אני יכולה?" שאלתי.
"לאן בדיוק?".
"סתם מסיבה אצל חבר של מאיה".
"יש לה חבר?" הוא שאל.
הנהנתי.
"אוקי.. בסדר את יכולה. מה שולמך?" הוא שאל.
כיווצתי את גבותיי, הופתעתי שהוא מתעניין. "בסדר" אמרתי.
"איך מתקדמת הפרידה?" הוא שאל.
"ביי" אמרתי והלכתי מהחדר שלו.
לא התכוונתי לדבר איתו על דברים כאלה עדיין.
נכנסתי לסלון והתיישבתי ליד בן שהיה עסוק בפלאפון שלו. "היי" אמרתי.
"היי" הוא אמר והניח את הפלאפון שלו בצד.
"הכל בסדר איתך?" שאלתי.
הוא משך בכתפו ונאנח.
"אין לי מושג" הוא ענה.
"מוזר לי כל הקטע הזה שהוא פשוט לא פה יותר" הוא מלמל.
"ועכשיו גם אגם מנסה להתקרב אליי אחריי שהיא זרקה אותי" הוא אמר.
"היא כנראה מנסה לעזור לך".
"לא מצליח לה" הוא מלמל.
שתקתי. "טוב עזבי אותי אבל.. מה איתך?" הוא שאל.
"אני בסדר" אמרתי. אני לא בטוחה שהוא באמת רוצה לשמוע על זוהר כרגע.
"את וזוהר..?" הוא שאל.
הופתעתי, "לא מדברים כרגע" אמרתי.
"למה?".
"סתם משהו טיפשי" צחקתי.
"אני בטוח שלא".
"אבל דיברתי עם אימא והיא עזרה לי קצת" צחקתי.
"אימא? עזרה? את בטוחה?" הוא שאל וצחק. הוא ממזמן לא צחק, וזה עשה לי טוב.
הנהנתי. "אני גם התפלאתי".
הלכתי לחדר שלי בשביל לקחת את הפלאפון שלי וראיתי שהיו לי כמה הודעות מהקבוצה שלנו.
'נראה לי שכן..' מאיה כתבה אחריי ששאלתי אם אדם יהיה.
'אבל אני לא מאמינה שתתקלי בו. וגם אם כן.. תזכרי שאת עם זוהר עכשיו והכל טוב' היא כתבה.
'ניר אתה בא נכון??'.
'כן חפרנית' הוא כתב.
'יופי אז ליאן תעדכני בקשר לרכב' זאת הייתה ההודעה האחרונה.
'יש אוטו.. אבל אני לא בטוחה עד כמה אני רוצה לראות את אדם' כתבתי.
פחדתי שאם אני אראה אותו אני אזכר בהכול, אחריי שבזכות זוהר התחלתי לשכוח.
'אנחנו נשמור עלייך שלא תראי אותו חחחח' ניר כתב.
—
לקראת הערב התחלתי להתארגן למסיבה של ניב, שלאחר שכנועים רבים מצד מאיה וניר השתכנעתי לבוא.
יצאתי מהמקלחת והתלבשתי הכי פשוט שאני יכולה ונעלתי את נעליי, יצאתי מהחדר ונתקלתי באימא שלי.
"לאן זה?" היא שאלה.
"מסיבה אצל חבר של מאיה" אמרתי.
"אוקי תיהני.. דרך אגב פגשתי היום את זוהר" היא חייכה.
"הוא שאל עלייך.. לא דיברת איתו עדיין?".
"לא יצא לי" אמרתי.
"הוא ממש עצוב" היא אמרה.
"בסדר שיהיה קצת עצוב.. מגיע לו" מלמלתי.
"אבל מה החלטת?" היא שאלה.
"אני עדיין לא יודעת" אמרתי והתכוונתי ללכת.
"איזה מצחיק זה שבהתחלה חשבת שאני וזוהר ביחד" היא צחקה.
צחקתי גם אני והאמת שגם הובכתי באותו הזמן.
הלכתי לסלון וראיתי את בן יושב על הספה, בדיוק באותו מקום מהבוקר.
"די בן אני לא יכולה לראות אותך ככה" התיישבתי לידו.
"תתרגלי" הוא מלמל.
"לא.. אולי תצא היום?".
"אולי נראה".
"אין כזה דבר אולי. אתה יוצא" אמרתי.
"די ליאן תעזבי אותי אני לא מסוגל לעשות כלום כרגע".
"את זוכרת איך הרגשת כשאבא נפטר?".
"ברור" אמרתי. "לכולנו היה נורא עצוב.. אבל בסוף עברנו את זה" אמרתי.
"אוקי. אז את מוכנה לתת לי עוד קצת זמן?" הוא שאל וכמעט התחיל לבכות. ראיתי שהוא מתאפק.
הנהנתי וחיבקתי אותו. "אני פה בשבילך. אתה יודע את זה כן?" שאלתי והתנתקתי ממנו.
"ברור" הוא חייך.
"אתה רוצה שאני אשאר איתך אולי?".
"לא מה פתאום. תצאי ותהני" הוא חייך.
חייכתי אליו בחזרה וקמתי. "אני לא בטוחה שאני אהנה אבל תודה" צחקתי והתקדמתי אל דלת היציאה.
התקדמתי בזריזות במדרגות כי לא רציתי להיתקל בזוהר. נכנסתי לאוטו של גיא והתחלתי לנסוע לבית של מאיה.
צלצלתי אליה שתצא וחיכיתי לה חמש דקות.
"היוש" היא אמרה וסגרה את הדלת מאחוריה.
"לא הגזמת קצת עם הבושם?" שאלתי והמשכתי לנסוע לבית של ניר.
"מה אני אעשה" היא צחקה.
"אני נראית בסדר נכון?" היא שאלה והסתכלה על עצמה דרך הפלאפון.
"מעולה" אמרתי, לא שבאמת שמתי לב איך היא נראית.
הגענו לבית של ניר והוא כבר חיכה לנו בחוץ.
"פשש זה היה זריז" מאיה אמרה בזמן שניר נכנס לאוטו.
"אין לי כוח בכלל".
"יא גם לי לא" אמרתי וצחקתי.
"טוב לך תמיד אין כוח" מאיה אמרה והתחילה לכוון אותי לבית של ניב.
"אהה ואת לא צריכה להחזיר אותי. אני נשארת אצלו" מאיה אמרה וחייכה.
—
–נקודת המבט של זוהר–
הגענו לפאב וישר התיישבתי על הבר והזמנתי לשתות. אני לא מאמין שגל הצליח לגרור אותי לפה.
גל התיישב לידי והזמין כמוני. "אתה הולך לשכוח את הצרות שלך היום" גל אמר וצחק.
גיחכתי. חברים שלנו התחילו להגיע והתיישבו איתנו. אחריי ששתינו חמש שוטים, כולם עזבו אותי והלכו להתחיל עם כל בחורה שהם רואים. זה כזה מגעיל. ולחשוב שפעם הייתי כזה גם.
"יושבים פה?" משהי התקרבה אליי.
הנדתי בראשי לשלילה.
היא חייכה אליי, חייכתי בחזרה. זה היה לי ברור מה היא מנסה לעשות.
"אתה מוכר לי אתה יודע" היא אמרה.
"אני לא" אמרתי לה, ניסיתי למנוע ממנה את הבושה.
"אתה אומר לי אם אתה מוכר לי או לא?" היא שאלה וצחקה.
השוט שהזמנתי הגיע, שתיתי הכל בשלוק והתקרבתי אליה מעט.
"את מנסה להתחיל איתי" אמרתי.
"אל תחמיא לעצמך יותר מדי" היא צחקה.
חייכתי והזמנתי לעצמי עוד שוט. "אתה לא מתכוון להזמין לי גם?" היא שאלה.
"את שיכורה מספיק" אמרתי ושתיתי את השוט שלי בשלוק.
"גם אתה" היא צחקה ונשכה את שפתיה.
היא התקרבה אליי יותר "אז מה אתה עושה פה לבד?" היא שאלה.
"אני לא לבד" אמרתי.
"יש לך משהי?" היא שאלה.
"כן.. זאת אומרת זה מורכב" אמרתי.
"אז זה לא?" היא צחקה.
הסתכלתי עליה. "איך קוראים לך?" שאלתי.
"ליטל" היא אמרה וחייכה אליי.
האמת היא הייתה יפה, דומה קצת לליאן.
החלטתי להזמין לנו שני שוטים.
"לחייך" היא אמרה והרימה את הכוס למעלה.
"לחייך" אמרתי לה בחזרה ושתינו.
הראש שלי התחיל להסתחרר וזה היה הרגע שהבנתי שאני מתחיל להשתכר.
"באלך לחתוך מכאן?" היא לחשה באוזני.
"לאן חשבת ללכת?" שאלתי.
"אממ למקום שנהיה בו רק שנינו" היא חייכה.
"בכיף למה לא" אמרתי וקמתי משם. בדרך ראיתי את גל מדבר עם משהי.
"לאן אחי?" הוא שאל.
"לחגוג" אמרתי לו וצחקתי.
"תכיר זו ליאן" הצגתי לו את ליטל שעמדה לידי.
"ליאן?" הוא שאל והסתכל עליי.
"ליטל" היא אמרה לו.
"אוקי" גל צחק. "אחי נראה לי תוותר הפעם" הוא טפח על כתפי.
"אני בחיים לא מוותר" אמרתי לו ומשכתי את ליטל אחריי.
"אז למה בעצם קראת לי ליאן?" היא שאלה.
"קראתי לך ליאן?" אמרתי וצחקתי.
היא הנהנה. "לא אהבת את השם?".
"זאת חברה שלך אה?" היא שאלה.
צחקתי. "וואלה כן" אמרתי.
"אני דומה לה?" היא שאלה והתקרבה אליי.
האמת לרגע באמת דמיינתי את ליאן מולי. "היא מושלמת" אמרתי והתקרבתי אליה יותר.
היא התרוממה מעט והתכוונה לנשק אותי, נרתעתי מעט.
"אני לא מספיק טובה?" היא שאלה וקירבה את הפתיה אל שלי שוב.
"את מעולה" אמרתי והתכוונתי לנשק אותה אבל פתאום ברגע אחד נעצרתי. מה לעזאזל אני עושה?!
"יש לך רכב?" היא שאלה.
"האמת שלא" צחקתי.
"זה בסדר בוא נזמין מונית.. אפשר לבוא אליי" היא חייכה.
לא ידעתי מה לעשות. מצד אחד רציתי לזרום איתה אבל מצד שני יש לי עדיין את ליאן שאני לא מבין את היחסים בינינו.
"אני.. אממ.." מלמלתי.
ראיתי לפתע את עידו, חבר שלי מהצבא יוצא מהפאב.
"זוהר" הוא חיבק אותי. "בוא הולכים" הוא אמר.
"לאן הולכים? רק הגענו" צחקתי.
"נכון והגיע הזמן ללכת".
"ומה איתה?" שאלתי והצבעתי על ליטל.
"אני חושב שהיא תחפש לה מישהו אחר" עידו אמר.
"אתה תחזור?" היא שאלה את עידו לפתע.
"יש מצב" הוא אמר.
"אז אני מחכה לך בפנים" היא קרצה.
"אני מאוכזבת ממך זוהר ציפיתי ליותר" היא צחקה ונכנסה בחזרה לפאב.
התכוונתי ללכת אחריה בחזרה אבל עידו תפס אותי.
"מה אתה עושה?" הוא שאל.
"ראית שהיא צריכה אותי" אמרתי.
"איזה צריכה אותך? בטוח מצאה לה מישהו חדש ברגע שהיא נכנסה. יאללה אני מסיע אותך הביתה" הוא אמר.
הלכתי אחריו לבסוף והתיישבתי באוטו שולו.
"מזל שלא השתכרת יותר מדי" הוא אמר והתחיל לנסוע.
"כן.." אמרתי.
"לא עשית איתה כלום אני מקווה" הוא אמר.
"לצערי לא הספקתי כי החלטת להרוס לי".
"להרוס לך?" הוא צחק. "אני עזרתי לך בן אדם".
"אין לי מושג מי זאת הבחורה החדשה הזאת שיש לך. אבל אתה לא הולך להרוס את זה".
"זה כבר הרוס במילא" אמרתי.
"שם דבר לא הרוס" עידו אמר.
"איך אתה בכלל יודע?" שאלתי.
"גל סיפר לי הכל הרגע".
"הכל קרה באשמת גל" מלמלתי.
"טוב שמע אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו. אתה הולך ומחזיר אותה אלייך ברור?" הוא אמר והחנה את המכונית ליד הבניין שלי, לא שמתי לב שהגענו אפילו.
"עכשיו?" שאלתי.
"לא. אתה רוצה שהיא תראה אותך שיכור ומסריח מאלכוהול?".
לא עניתי.
"תודה אחי" אמרתי ויצאתי מהאוטו שלו.
הלכתי לכיוון הבניין והתחלתי לעלות במדרגות, ניסיתי ללכת ישר ולא ליפול כל שנייה כדי שליאן לא תראה שאני שיכור.
הגעתי לקומה שלנו והתכוונתי לדפוק בדלת שלה. חיכיתי כמה שניות ודפקתי שוב.
אחריי כמה דקות היא פתחה לי לבסוף. "מה אתה עושה פה?" היא שאלה והסתכלה עליי.
"ליאני" חייכתי ובאתי לחבק אותה.
"אתה שיכור" היא אמרה ונרתעה אחורה.
"קצת שתיתי כן" צחקתי.
"מה אתה רוצה?" היא שאלה.
"לא תכניסי אותי פנימה?".
"לך הביתה זוהר" היא אמרה ובאה לסגור את הדלת.
"את עדיין כועסת עליי?".
היא לא ענתה. "תני לי רק לנשק אותך" ביקשתי.
"זוהר די" היא ביקשה.
"את כל כך יפה" אמרתי וחייכתי.
היא לא ענתה שוב. "ביי זוהר" היא אמרה והתכוונה לסגור את הדלת אבל עצרתי אותה עם הרגל.
"אני אוהב אותך. את לא מבינה את זה?" אמרתי והסתכלתי לה בעיניים.
"אני לא מסוגל לראות את עצמי עם בנות אחרות. רק את בראש שלי".
היא שתקה. "נדבר על זה כשלא תהיה שיכור".
"אני אגיד בדיוק אותו דבר" אמרתי לה.
"את חשובה לי ליאני" אמרתי.
"את לא מתכוונת להיפרד ממני נכון?" שאלתי.
היא לא ענתה. "הבנתי" אמרתי.
"אני מבטיחה לך שנדבר על זה מחר" היא ביקשה.
"בשביל להיפרד ממני? תעשי לי טובה ליאן" התחלתי להיות עצבני. תמיד כשאני משתכר אני מתחיל להתעצבן.
"לא אמרתי שאני..".
"גם כן מתנהגת כמו ילדה קטנה" קטעתי אותה.
היא שוב לא ענתה. "אין לך מה לענות אה?" שאלתי.
"זוהר תזיז את הרגל ותן לי לסגור את הדלת" היא ביקשה.
"אין בעיה ליאן את עוד תצטערי על זה" אמרתי והתכוונתי ללכת.