למה דווקא הוא? פרק 47

נכנסתי הביתה וישר הלכתי לחדר של בן לבדוק אם הוא שם.
הדלת שלו הייתה פתוחה והוא ישב על המיטה. "אתה בסדר?" שאלתי והתיישבתי לידו.
הוא לא ענה לי.
"אני מצטערת בשמו, בן ,אין לי מושג מה עובר עליו".
"את איתו נכון?" הוא שאל והסתכל עליי.
שתקתי. הוא הבין את זה יותר מהר ממה שחשבתי.
"אני מבין שכן" הוא אמר.
"זה פשוט קרה" מלמלתי.
"זה לא פשוט קרה את נדלקת עליו ישר כשראית אותו".
"זה לא מדויק בן..".
"עזבי לא אכפת לי".
"אני גם לא חייבת לך הסברים".
"צודקת.. רק חבל שבחרת להסתיר את זה ממני".
"אוי בן תעשה לי טובה כאילו שאתה מספר לי הכול.. שאני אזכיר לך שידעת שאימא וזוהר לא ביחד בכלל ולא חשבת לספר לי?".
הפעם הוא שתק.
"טוב אני לא מתכוונת להתווכח איתך במצבך" אמרתי וקמתי.
"למה דווקא הוא ליאן?" הוא התרומם מהמיטה והביט בי.
"מה חסר לך בנים שאת מכירה מהבית ספר? הוא מבוגר ממך בחמש שנים".
"תסמוך עליי שאני יודעת מה אני עושה טוב?" שאלתי.
"אם את אומרת" הוא אמר ונשכב בחזרה על המיטה.
—
בבוקר נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקומי, חיכיתי למאיה וניר שיגיעו.
אריאל מהכיתה שלי שאף פעם לא בדיוק דיברתי איתו התקרב אליי. "אז מה? איך זה לשכב עם מישהו בן 22?" הוא שאל לפתע.
"מה?" שאלתי וכיווצתי את גבותיי.
הוא התחיל לצחוק. "כולם יודעים כבר".
"יודעים מה?".
"ששכבת עם מישהו בן 22".
החלטתי להתעלם ממנו ויצאתי החוצה. ראיתי את ניר ומאיה יושבים על הספסל.
"הנה אתם.. חיכיתי לכם בכיתה" אמרתי והתיישבתי לידם.
"טוב הדבר הכי מוזר קרה הרגע" אמרתי.
"למה אריאל חושב שהייתי עם מישהו בן 22?" שאלתי.
"את נמצאת עם מישהו בן 22 לא?" ניר שאל.
"כן אבל הוא החליט ששכבתי איתו..ובכלל לא סיפרתי עדיין לאף אחד. כאילו חוץ מכם".
"אז את חושדת שסיפרנו?" מאיה ישר התגוננה.
"ממש לא" אמרתי.
—
קמתי בבוקר וישר הלכתי לסלון לבדוק מה שלום ליהיא. ראיתי אותה ישנה על הספה והחלטתי לא להפריע לה אז חזרתי לחדר.
הסתמסתי עם ליאן ושוב פעם החלטתי ללכת לבדוק מה שלום ליהיא. נכנסתי לסלון והיא בדיוק פקחה את עיניה.
"בוקר טוב" אמרתי לה.
היא שתקה.
טוב היא לא מדברת מאתמול בערב.
"את זוכרת שאת צריכה ללכת לפיזיותרפיה היום כן?" שאלתי.
הבנתי שהיא לא הולכת להגיב לי בזמן הקרוב אז עזבתי אותה והלכתי להביא לה את הכדורים שלה.
כשחזרתי נתתי לה את הכדורים שלה וחיכיתי שהיא תשתה אותם.
"אתה יכול ללכת" היא לפתע אמרה.
"תגידי הכל בסדר איתך?".
"לא ישנתי כל הלילה. כל הגוף כואב לי".
"בסדר בגלל זה הכדורים".
"הכדורים לא עוזרים לי" היא אמרה.
"את לא מבינה כמה מזל יש לך בכלל" אמרתי וחייכתי.
"מזל? מה עוזר לי המזל הזה?".
הסתכלתי עליה. "את רצינית? יכולת להיות משותקת לכל החיים או יותר גרוע" אמרתי ולא יכולתי להמשיך.
"אתה יכול לומר את זה" היא אמרה.
"לומר מה?".
"יכולתי למות גם.. זה מה שהיה צריך לקרות".
הייתי בשוק. "תגידי את נורמלית??".
"אני אשמה הרי. אז למה לעזאזל הוא היה צריך למות".
"כי הוא נהג שיכור.. תפסיקי לדבר שטויות".
"אני הצעתי לו שנחזור אליו הביתה".
"אוי נו ליהיא גם אם לא היית מציעה זה היה קורה אז תפסיקי לשחק אותה אשמה".
היא שוב שתקה.
"בכל אופן פיזיותרפיה בשש אל תשכחי.. אני אקח אותך".
אמרתי והתכוונתי לחזור לחדר שלי. "אהה ואני מתקשר לחברת מובילים שיתחילו להעביר מהבית שלך את מה שאת צריכה..".
"כבר עכשיו?".
"כן נו כמה אפשר לחכות? את כבר במלא גרה כאן אז לפחות שיביאו את המיטה שנשים כבר בחדר שלך".
"אני יכולה לשאול אותך משהו?".
"ברור".
"סיפרת לליאן שאני הולכת לעבור לגור פה?".
השתתקתי. "האמת שזה לא ממש עלה" גירדתי בראשי.
"נראה לך שהיא הולכת להיות מבסוטית מזה?".
"אני לא חושב שתהיה לה בעיה" אמרתי.
"וואו אז אתה ממש לא מכיר בנות. היא תשתגע".
"לא.. היא לא כזאת".
"אולי היא לא תראה את זה אבל זה יקרה".
"טוב ליהיא את מדברת שטויות" אמרתי והפעם באמת הלכתי לחדר שלי.
—
ישבתי בבית וחיכיתי שזוהר ישלח לי הודעה. בן היה אמור לחזור כל רגע מההלוויה של אביב אז נשארתי בסלון לחכות לו.
לפתע הדלת של הבית נטרקה בעוצמה וגיא נכנס אל הסלון.
"אתה נורמלי? אין לך מושג איך הלחצת אותי".
"תגידי אני צריך לשמוע מלירן שאת שוכבת עם מישהו בן 22? ואני מניח שהמישהו הזה הוא זוהר?!".
שתקתי. אוקי אז מניחה שזאת השמועה החדשה עליי.