למה דווקא הוא ? פרק 44

פקחתי את עיניי וישר הסתכלתי בשעון שהיה מולי, השעה הייתה שש בבוקר.
התחלתי להתמתח והבנתי מהר מאוד שהצוואר שלי נתפס. קמתי מהכיס וראיתי את סיוון ישנה לידי.
התחלתי ללכת טיפה והתקרבתי לחדר של ליהיא, פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה.
התיישבתי לידה על הכיסא שהיה שם, היא עדיין ישנה.
“אוי ליהיא ליהיא" מלמלתי וכיסיתי את פניי בידיי.
“את משגעת אותי" צחקקתי.
“איך בדיוק?” שמעתי את הקול שלה ומיד הרמתי את ראשי.
“את ערה" אמרתי וחייכתי.
“אני ערה כבר משלוש לפנות בוקר בערך..” היא אמרה.
“אני שמח שאת בסדר".
“אתה מוכן להסביר לי מה לעזאזל קרה לי?”.
“נפצעת בתאונת דרכים".
“וואלה? טוב זה מסביר את הדבר המזעזע שיש לי על הצוואר" היא אמרה ופזלה לעבר הצוואר שלה.
“וכל התחבושות על הידיים" היא מילמלה.
“העיקר שאת בסדר עכשיו".
“אני מניחה".
“מה חשבת לעצמך לנסוע עם מישהו שיכור?”.
היא שתקה. “זוהר אני באמת לא זוכרת כלום מאתמול.. אני שתיתי ו..”.
“זה בסדר" אמרתי.
הרופא אמר שהיא תהיה מבולבלת טיפה.
“סיוון פה?” היא שאלה.
הנהנתי. “ישנתם פה?” היא צחקה.
“תראי איזה חברים טובים אנחנו" צחקתי.
היא חייכה אליי.
“טוב מתי אני עפה מפה?”.
“אני אלך לשאול מישהו" קמתי.
“זוהר תודה שאתה פה" היא אמרה.
“ברור" חייכתי אליה ויצאתי.
הלכתי לאחת האחיות שהייתה שם וביררתי איתה מתי היא אמורה להשתחרר.
“הרופא יגיד לך" היא אמרה והמשיכה ללכת.
“תודה?” מלמלתי לעצמי.
הרופא הגיע מהר יותר ממה שחשבתי ונכנס ביחד איתי לחדר של ליהיא.
“שלום לך גברת איך את מרגישה?” הוא שאל.
“קצת כואב לי הראש".
“ברור" הוא אמר.
“אפשר לדעת בדיוק מה יש לי? או יותר נכון איזה חלק גוף אין?” היא שאלה וצחקה.
הרופא צחק. “מצחיקה חברה שלך".
חייכתי.
“אז ככה אני מבין שהבנת את מצב הצוואר שלך".
היא הנהנה. “ויש לי גבס ברגל" היא אמרה. “ותחבושות על הידיים עוד משהו?”.
“אממ היה לך חתך די עמוק בבטן אז גם שם יש לך תחבושת".
“חתך?”.
“פגעו בך המון זכוכיות..” הוא אמר.
“אוקי".
“טוב אני מביא לך מרשם לכל משככי הכאבים שתצטרכי לקנות".
הוא אמר ונתן לי את המרשם.
“האחות תגיע עכשיו לעשות לך בדיקות אחרונות ומבחינתי את משוחררת".
“תודה לאל" היא אמרה ונאנחה.
הוא חייך אלינו יצא.
“ליהיא?!” סיוון התפרצה לחדר.
“מה זה את ערה ולא אומרת לי?” היא התנפלה עליה בחיבוק.
“איי סיוון הצוואר" ליהיא נאנקה מכאבים.
“אוי סליחה!!” היא מיד שחררה אותה.
“איך את?” סיוון שאלה.
“טוב אני אשאיר אתכן לבד.. ליהיא אני לוקח אותך אליי הביתה אחרי זה" אמרתי.
“לא זה בסדר אני אסע לסיוון".
“ממש לא" אמרתי ויצאתי מהחדר שלה.
סיוון היא ממש לא הבן אדם שיכול לעזור לה כרגע. אני מניח שהיא צריכה לשכב במיטה ולנוח הרבה ועם סיוון זה פשוט לא אפשרי.
—
נכנסנו לבית שלי אחריי שלקח לנו חצי שעה בערך לעלות את כל המדרגות עם הקביים שלה.
היא נשכבה על הספה וחלצה את נעליה.
“ככה אני אמורה להעביר את החיים שלי?” היא שאלה.
צחקתי. “לא את כל החיים".
“טוב אז אני צריך להביא לך את משככי הכאבים" אמרתי והוצאתי אותם מהשקית.
הלכתי למטבח והבאתי לה כוס מים ביחד עם הכדור.
“את זוכרת נכון? שלוש פעמים ביום” הזכרתי לה.
“כן אימא” היא מלמלה.
היא התרוממה מעט ולקחה את הכדור מהיד שלי, עזרתי לה עם הכוס כי לא יכלה ממש להתכופף.
היא נשכבה בחזרה על הספה.
“תודה שאתה דואג לי זוהר” היא אמרה.
“ברור” אמרתי.
“זה לא ברור.. יש לך חיים משל עצמך”.
“תגדירי חיים” צחקתי.
“אל תדאג אני אלך לסיוון או משהו יותר מאוחר”.
“ממש לא את נשארת פה עד שתרגישי טוב יותר”.
“זוהר אני..”.
“די” אמרתי והשתקתי אותה.
“את באמת רוצה להיות עם סיוון החפרנית הזאת עכשיו?”.
היא נעצה בי מבט ולא הגיבה.
“אני אלך להביא לך כרית” אמרתי וקמתי.
–
קמתי בבוקר ראשונה כמו תמיד ויצאתי לריצת בוקר, במהלך הריצה לא הפסקתי לחשוב על זוהר ועל הנשיקה שלנו. רציתי כל כך לראות אותו שוב ולנשק אותו שוב פעם. אף פעם לא חשבתי שהנשיקה הראשונה שלי תהיה עם מישהו בן 22 שנראה כל כך טוב.
כשחזרתי מהריצה נכנסתי להתקלח והרשתי לעצמי לקחת את הזמן שלי. אחריי שיצאתי מהמקלחת הלכתי בזריזות לחדר שלי והתלבשתי.
התיישבתי על המיטה ובהיתי בפלאפון שלי, ציפיתי להודעה מזוהר אבל היא לא הגיעה.
יצאתי מהחדר שלי ושמתי לב שהדלת של החדר של בן פתוחה, זה היה ממש מוזר הייתי בטוחה שהוא עדיין ישן.
נכנסתי פנימה והוא בכלל לא היה שם. לקחתי את הפלאפון שלי וישר התקשרתי אליו זה העביר אותי לתא קולי אז הבנתי שהפלאפון שלו מכובה.
'איפה אתה?!' שלחתי לו הודעה וקיוויתי שהוא יחזיר לי תשובה בזמן הקרוב.
הלכתי בזריזות לחדר של גיא ופתחתי את הדלת שלו בחוזקה.
הוא התעורר בבהלה. “תגידי את נורמלית?!” הוא שאל וישר התהפך לצד השני של המיטה.
“איפה בן?” שאלתי.
“מאיפה לי?” הוא מלמל.
“יש לי תחושה רעה” מלמלתי והסתכלתי שוב בפלאפון לבדוק אם קיבלתי הודעה.
“וואלה?. יש לי תחושה שאני עייף אז תעופי לי מהחדר”.
“הוא יצא אתמול לאנשהו נכון?” שאלתי.
“ליאן תתני לי עוד שעתיים לישון ואני נשבע שאני עונה לך על הכל”.
“לא זה דחוף”.
“אוף” הוא התעצבן וקם.
“כן הוא יצא לאיזשהו מועדון”.
“אז יש לי תחושה שהוא לא חזר בכלל” שילבתי את ידיי.