למה דווקא הוא ? פרק 42

מיד אחריי שליאן יצאה החלטתי לחייג לליהיא רק כדי לבדוק אם היא בסדר.
“הלו” היא ענתה לי.
“נו אז איפה את?” שאלתי.
“אצל סיוון” היא אמרה.
“אוקי מעולה”.
“זוהר אני צריכה קצת הפסקה”.
“מה זאת אומרת?” התחלתי לצחוק.
“אני ממש מבולבלת מכל מה שקרה אז אני חושבת שזה יהיה טוב אם לא ניפגש בינתיים”.
“את צוחקת נכון?”.
היא שתקה.
“עדיף ככה” היא אמרה.
צחקתי. “טוב איך שאת רוצה.. אני מצפה לראות אותך בקרוב כבר עם כל החפצים שלך בבית שלי” אמרתי וניתקתי.
–
התעוררתי ביום שישי בבוקר וכשנכנסתי לסלון ראיתי את בן יושב על הספה, לא ראיתי אותו מלא זמן.
“בוקר טוב” אמרתי והתקרבתי לחבק אותו.
“בוקר טוב” הוא חיבק אותי בחזרה וחייך.
“הכל בסדר?” שאלתי והתיישבתי לידו. יכולתי להרגיש שלא.
הוא הנהן. “בן אל תשקר” צחקתי.
“אתה שוכח שאני תמיד מרגישה כשמשהו רע קורה לך”.
“את יכולה באמת להסביר איך את עושה את זה?” הוא צחק.
“כי אתה אח שלי”.
הוא צחק. “אם כבר זה אמור לקרות לך עם גיא.. את יודעת כל הבולשיט שתאומים יודעים לקרוא מחשבות אחד של השני” הוא המשיך לצחוק.
צחקתי. “אני באמת מעדיפה לא לדעת על מה הוא חושב”.
“ובכל זאת מה קרה?”.
“סתם אגם נפרדה ממני”.
לרגע נזכרתי באגם שעובדת איתי בחנות שבעצם בזכותה אני עם זוהר כרגע וזה הזכיר לי שאני חייבת להגיד לו תודה, אז לא ממש התייחסתי יותר למה שבן המשיך לומר לי.
“את פה בכלל?” הוא שאל ונופף בידו מול הפנים שלי.
“מה? כן.. פשוט חשבתי על אגם אחרת” צחקתי.
“אז רגע נפרדתם סופית?” שאלתי.
הוא הנהן “אני חושב שכן”.
“טוב לא נורא כמו שאני מכירה אותך עוד היום אתה מוצא משהי”.
הוא צחק. “אני איתה מכיתה י”ב. זה יהיה טיפה יותר מסובך”.
“שטויות אני סומכת עלייך” צחקתי.
הוא צחק “תודה ליאני” הוא חיבק אותי שוב.
–
לקראת הערב התחלתי להתארגן ולקראת השעה שמונה יצאתי מהחדר.
“לאן את הולכת?” שמעתי את אימא שלי מהסלון. אוי שיט אפילו לא שמתי לב שהיא שם.
“אממ לניר.. אני ומאיה הולכות אליו” שיקרתי.
“אוקי תהני” היא חייכה.
יצאתי מהבית ודפקתי על דלתו של זוהר.
“שלום לך” הוא פתח וחייך אליי.
“היי” חייכתי גם אני.
הוא חיבק אותי וסגר את דלתו מאחוריו.
“לאן נוסעים?” שאלתי בלחש.
“את תראי” הוא אמר והתחיל לרדת במדרגות.
ירדתי במדרגות מאחוריו וכל הדרך לאוטו ניסיתי לנחש לאיפה הוא יכול לקחת אותי בלי שאף אחד יראה אותנו.
נכנסנו למכונית שלו והוא החל לנסוע.
“עכשיו אתה יכול להגיד לי?” שאלתי.
הוא הניד בראשו לשלילה.
“את מכירה את המילה סבלנות?”.
“לא ממש” צחקתי.
אחריי כמה דקות של נסיעה התחלתי להבין.
“לים?!” שאלתי.
הוא צחק והנהן.
“את לא אוהבת?”.
“אני אוהבת אבל אף פעם לא הייתי שם בחושך”.
“תמיד יש פעם ראשונה” הוא חייך וחנה את הרכב.
יצאנו מהרכב והתחלנו להתקדם אל עבר החוף לא היה שם אף אחד, רק זוהר אני.
זוהר נעצר והתיישב על החול פתאום, התיישבתי לידו והנחתי את ראשי על כתפו. הסתכלתי על הגלים וחייכתי.
פעם ראשונה שאני מרגישה שהחיים שלי בשליטה וסוף סוף אין לי שום דאגות.
“זה מרגיע” אמרתי וחייכתי.
“בואי” הוא אמר והתרומם לפתע.
“לאן?” שאלתי וקמתי.
הוא התחיל להתקדם יותר ויותר לתוך הים.
“אתה משוגע” אמרתי והתקרבתי גם אני.
“אל תדאגי אני לא נכנס פנימה” הוא צחק. הלכתי אחריו עד שבשלב מסויים הוא נעצר.
עמדתי מולו וחייכתי אליו.
“אז מה ליאן?” הוא שאל וליטף את לחיי.
“מה זוהר?” שאלתי וצחקתי.
“בסוף השגת את השכן שלך אה?”.
“כן זאת בדיוק הייתה המטרה שלי” אמרתי בציניות.
הוא הסתכל אל תוך עייני, העביר את ידו על שערי , העביר את שערי מאחורי אוזני והעביר את ידו על לחיי.
חייכתי אליו והוא החל לצמצם את המרחק הקטן שהיה בינינו. הוא היה ממש קרוב אליי והחל לקרב את שפתיו יותר ויותר אל שלי. הלב שלי החל לפעום בעוצמה שאף פעם לא הרגשתי לפני. קירבתי את שפתיי אליו גם כן. הרגשתי את שפתיו החמימות והנעימות מרפרפות על שפתיי והרגשתי מין צמרמורת נעימה לאורך הגב. ידו הרימה את סנטרי כלפיו בעוד שהרגשתי את לשונו מגששת אל עבר פי. הנחתי את ידיי מסביב לצווארו וקיוויתי שהוא לא מאוכזב ממני או יותר נכון מזה שזאת הנשיקה הראשונה שלי. ברגע מסויים הוא התנתק ממני אבל המצח שלו נשאר צמוד אל מצחי והוא חייך.
“אתה מאוכזב?” שאלתי.
“למה שאני אהיה מאוכזב?” הוא לא הבין.
“שזאת הנשיקה הראשונה שלי ובטח הייתי גרועה”.
“אוי תסתמי כבר” הוא צחק ונישק אותי שוב.
“אני דווקא שמח לדעת שזאת הנשיקה הראשונה שלך” הוא צחק.
יצאנו מהמים והתיישבנו שוב פעם על החול, התחלנו לדבר והרגשתי שהזמן עובר מהר מדי.
רציתי להישאר איתו שם עד הבוקר.
הוא הוציא את הפלאפון שלו מהכיס וראיתי שהיה לו מבט מודאג.
“קרה משהו?” שאלתי.
“לא סתם.. עשר שיחות של נענו מחבר שלי ועוד משהי” הוא מלמל.
“אז תתקשר בחזרה”.
“אני בטוח שזה סתם”.
“אם זה היה סתם הם לא היו מתקשרים אלייך כל כך הרבה פעמים " אמרתי.
הוא צחק. “את לא מכירה אותם”.
“אני מציעה שתתקשר”.
הוא הקשיב לי והתקשר למישהו.
“מה כל כך דחוף?! גם אתה וגם סיוון התקשרתם אליי כמו מטורפים” הוא אמר ברגע שענו לו.
“מה?!.. אבל איך??”.
“מה קרה לה?!” הוא שאל.
“טוב אוקי אני מגיע” הוא אמר וניתק.
הוא קם לפתע.
“תקשיבי אני מצטער..”.
“זה בסדר” אמרתי וקמתי גם אני.
“אני אחזיר אותך הביתה ואני פשוט חייב לנסוע”.
“זה בסדר זוהר היה לי מדהים איתך היום”.
“גם לי” הוא חייך.