למה דווקא הוא ? פרק 41

“ליהיא” הצלחתי להשחיל מילה מפי וזזתי אחורנית.
היא מיד נרתעה והתרחקה ממני. “אוי זוהר אני ממש מצטערת אין לי מושג מה קרה לי” היא אמרה וכמעט התחילה לבכות שוב.
“זה בסדר” מלמלתי.
“טוב אני חושבת שאני אסע” היא אמרה וניגבה את עיניה.
“לאן?”.
“לא יודעת.. נראה כבר”.
“אל תדאג לי אני אהיה בסדר”.
“אוקי רק תתקשרי אלי כשאת מגיעה לאן שזה לא יהיה” צחקתי.
היא חייכה אליי והתניעה את הרכב.
יצאתי ממנו וחיכיתי שהיא תיסע. הלכתי לכיוון הבניין ובדיוק ראיתי את גיא נכנס גם.
“היי” הוא אמר לי.
“היי” אמרתי לו בחזרה.
“פשש מי זאת שהיית אצלה באוטו?”.
“מה?” אני לא מאמין שהטיפש הזה ראה אותה.
“ראיתי אתכם במקרה” הוא צחק.
“כמה זמן אתה פה?”.
“סתם עברתי במקרה וראיתי”.
“מה ראית?” שאלתי.
“שהתנשקתם לדוגמה”.
“לא התנשקנו עצרתי את זה באמצע”.
הוא צחק. “טוב מה אכפת לי מה אתה עושה בזמנך הפנוי”.
“כן אה” גירדתי בראשי. הרי אין מצב שליאן סיפרה לו מה קורה בינינו.
“רק רציתי להגיד שהיא נראית טוב”.
“אתה רוצה שאני אשדך ביניכם או משהו?” לא הבנתי מה הוא רוצה ממני.
“לא תודה אני תפוס” הוא אמר והתחיל לעלות במדרגות.
–
שמעתי את גיא נכנס הביתה בדיוק מתי שהחלטתי שאני רעבה והייתי בדיוק באמצע חיפושים למציאת הקורנפלקס.
“מה את מחפשת?” גיא שאל.
“את הקורנפלקס” אמרתי ופתחתי את הארון.
“אצלי בחדר” הוא אמר והלך.
“מה הוא עושה שם?” הרמתי את הקול.
“סתם הייתי רעב” הוא צעק ואחריי כמה שניות חזר למטבח עם קופסת הקורנפלקס בידו.
“לא שמעת על צלחת?”.
“פחות” הוא מלמל.
לקחתי את הקופסה ושמתי לעצמי קצת בקערה.
“אז שמעי קטע” הוא אמר והתיישב.
פתחתי את המקרר והוצאתי חלב.
“נו מה עכשיו?” לא הבנתי מה הוא רוצה ממני.
מזגתי את החלב לקערה ולקחתי כפית.
“אחריי שליוויתי את נטלי הביתה את מי ראיתי בחניון?”.
“נו את מי?” נאנחתי והכנסתי את החלב למקרר.
התיישבתי בחזרה ליד השולחן והתחלתי לאכול.
“את זוהר”.
“אוקי ו..? מה מיוחד בזה?” שאלתי והכנסתי לפה כפית מלאה.
“מתנשק עם משהי במכונית”.
התחלתי להשתעל ולהיחנק.
“ליאן את בסדר?” הוא שאל והתחיל לדפוק לי על הגב.
“כן כן מטומטם תעזוב אותי” אמרתי וזזתי הצידה.
“לא הבנתי למה אתה מספר לי את זה” אמרתי.
“לא יודע סתם חשבתי שזה יעניין אותך. הרי רואים עלייך שאת די דלוקה עליו” הוא צחק.
“אני לא” אמרתי.
“אוי תעשי לי טובה ליאן. ראו את זה עלייך מהיום הראשון שראית אותו”.
“אני באמת לא” מלמלתי.
במיוחד לא עכשיו.
“אוקי רק מעדכן אותך”.
“תודה על העדכון” אמרתי והלכתי לחדר. לא התחשק לי להמשיך לאכול.
לקחתי את הפלאפון שלי וראיתי שיש לי הודעה מזוהר.
'רוצה לקפוץ אליי?'.
כן בטח. האמת כן מתחשק לי “לקפוץ” אליו רק בשביל לראות אם הוא מתכוון לספר לי או לא.
'כבר באה..' כתבתי לו.
יצאתי מהחדר ובדקתי שגיא בחדר שלו כדי שלא ישמע אותי.
הלכתי בזריזות וסגרתי את הדלת ממש בשקט מאחוריי. התקרבתי אל דלתו של זוהר ודפקתי.
“זה היה מהיר” הוא פתח וחייך אליי.
“היי” חייכתי חיוך מזויף. הוא חיבק אותי ונתן לי להיכנס.
התיישבתי על הספה ולא הייתי בטוחה מה אני אמורה לעשות או איך להתנהג.
“מה קורה?” הוא שאל.
“אני בסדר מה איתך?”.
“גם.. התגעגעתי אלייך” הוא חייך.
“אני בטוחה” אמרתי בקול.
“מה?” הוא לא הבין.
“כלום.. אז מה עשית היום?” שאלתי.
“סתם.. שום דבר מעניין” הוא צחק.
“טוב די זוהר אני יודעת” אמרתי. כי לא יכולתי להחזיק את זה יותר בפנים.
“גיא ראה אותך והוא סיפר לי”.
“גיא לא ראה טוב” הוא התגונן.
“אז למה אתה לא מספר לי”.
“כי אין מה לספר ליאן”.
“וואלה” אמרתי וקמתי.
“חכי שניה נו” הוא תפס בידי.
“את לא חייבת להפוך כל דבר לדרמטי. זאת הייתה ליהיא את יודעת שאני ידיד טוב שלה”.
“לא ידעתי שידידים נוהגים להתנשק”.
“זה לא היה ככה. היא פשוט הייתה נסערת והיא תפסה אותי אבל אני עצרתי אותה. לא קרה כלום”.
נרגעתי טיפה והתיישבתי לידו.
“את צריכה לסמוך עליי יותר” הוא חייך.
“איך אני יכולה כשכל פעם קורה משהו אחר”.
“אני יודע. אבל אני מבטיח לך שלא קרה כלום איתה”.
שתקתי, לא היה לי כוחות כבר לכעוס עליו כל הזמן.
“תגידי מה את עושה ביום שישי בערב?” הוא שאל.
“אני מניחה שכלום” מלמלתי.
“לא מדוייק. ביום שישי בשמונה בערב אני אוסף אותך”.
“ולאן נוסעים?” שאלתי.
“הפתעה”.
“אני לא אוהבת הפתעות”.
“אממ יש לי תחושה שאת זאת דווקא תאהבי” הוא חייך אליי.
“טוב אז אני סומכת עלייך” אמרתי וחייכתי אליו.
הוא שוב נישק אותי נשיקה קטנה על השפתיים וחייך.
נשארתי אצלו עד הערב עד שהחלטתי שאני צריכה לחזור הביתה שלא יתחילו לדאוג לי.
“אז ניפגש בשישי” אמרתי ונעמדתי ליד הדלת שלו.
“אני מניח שתראי אותי לפני” הוא צחק.
חייכתי אליו ויצאתי מהבית שלו.