למה דווקא הוא? פרק 40 ~פרק ספיישל ארוך מהרגיל!! ~

פקחתי את עיניי לאט ושמתי לב שליהיא ישנה לידי. הייתי בשוק כי לא זכור לי שהזמנתי אותה למיטה שלי אתמול.
“ליהיא” אמרתי והזזתי אותה קלות.
“עוד חמש דקות” היא מלמלה.
“עכשיו!” הרמתי את קולי.
“מה אתה רוצה קרצייה?” היא הסתובבה אליי.
“מה את עושה פה?”.
“אתה הרשת לי אתמול לישון פה”.
“וואלה? לי היה זכור דיבור על ספה”.
“בסדר לא היה לי נוח אז עברתי לפה באמצע הלילה”.
גיחכתי. “באישור של מי?”.
“זה גם הבית שלי” היא מלמלה ופיהקה.
“זה עוד לא הבית שלך וגם כשזה יהיה אין לך שום זכות לעשות את זה”.
“טוב מה העצבים?! אפשר לחשוב מה כבר קרה.. פעם היינו ישנים מלא יחד”.
“כן פעם..”.
“זוהר אני מקווה שאתה לא מתכוון לנטוש אותי בגלל הבחורה החדשה שלך”.
“זה לא קשור.. אני לא רוצה לפשל איתה. היא חשובה לי מדי”.
“אל תדאג אין לי שום רצון להיות איתך”.
“אני ישנתי פה ולא היה שום דבר מעבר”.
“מה השעה?!” היא צעקה פתאום והתרוממה.
“תשע וחצי” מלמלתי.
“טוב אני צריכה להתארגן.. די אל תכעס עליי זוהר” היא חיבקה אותי ממש חזק ולא הרפתה.
“אני לא כועס” מלמלתי ושחררתי אותה ממני.
“היום גל יבוא ותחתמו על כל החוזים והשטויות של בעל הדירה וזהו אתם יכולים להתחיל להביא את הדברים שלכם” אמרתי.
“נשמע כיף.. תתפלל שגל ואני לא נריב לך פה כל היום”.
“כן אהה אני עוד צריך לדבר איתו אוף איך אין לי כוח” מלמלתי וקמתי מהמיטה.
הלכתי למטבח והכנתי לנו קפה בינתיים שליהיא צחצחה שיניים.
חייגתי לגל וחיכיתי שהוא יענה לי למרות שהסיכויים שזה יקרה בעשר בבוקר הם אפסיים.
“הלו יא חפרן” הוא ענה לבסוף.
“בוקר טוב גם לך” אמרתי ולגמתי מהקפה.
“מה אתה רוצה? אני עייף מת”.
“אתה בא היום לחתום על הכל”.
“בכיף. זהו?”.
“ואממ גם שליהיא תהיה פה בדיוק בגלל אותה סיבה” אמרתי.
הוא השתתק.
“טוב בסדר.. האמת התגברתי די מהר” הוא צחק.
“אני בטוח אח שלי”.
“טוב אני חוזר לישון לילה טוב” הוא אמר וניתק.
ליהיא נכנסה למטבח ושתתה את הקפה שלה. “אני מה זה אוהבת את הקפה שלך” היא אמרה.
“רק בשביל זה שווה לגור כאן” היא צחקה.
“טוב אני חייבת לרוץ אני לא רוצה לאחר” היא קמה, חיבקה אותי חיבוק זריז ויצאה.
–
בקושי הצלחתי לקלוט משהו בשיעור מתמטיקה כי לא הצלחתי להפסיק לחשוב על אתמול בערב.
פשוט שחזרתי בראש שלי שוב ושוב את כל האירועים ולא הפסקתי לחייך.
ישר כשהגיע הצלצול יצאתי במהירות מהכיתה והלכתי לכיתה של מאיה, רציתי לסדר בינינו את כל העניינים כי לא הרגשתי ממש נעים עם זה שהיא לא מדברת איתי.
נכנסתי לכיתה שלה והיא ישבה והמשיכה להעתיק את מה שהיה על הלוח.
“הפסקה מאמי נהיית חרשנית כמוני?” שאלתי וצחקתי.
היא לא ענתה. היא סגרה את המחברת והתכוונה ללכת.
“חכי שנייה” אמרתי.
“מה?” היא שאלה.
“אתה יכולה להסביר לי מה עשיתי?”
היא נאנחה. “לא עשית כלום.. הגזמתי קצת בתגובה שלי אני מודה”.
חייכתי. “אז הכל בסדר?”.
“אני רק לא מבינה למה את לא מספרת לי כבר כלום”.
“כי אין לי מה לספר לך” צחקתי והתיישבתי על המיטה.
“אוקי אז למה לעזאזל אימא שלך חשבה שהיית אצלי אתמול?.. איפה באמת היית?” היא שאלה והתיישבה גם.
“מה..?” לא הבנתי איך היא יודעת.
“היא התקשרה אליי ושאלה אם את אצלי”.
“ואמרת שכן אני מקווה”.
“כן אמרתי.. עכשיו אפשר קצת הסבר?”.
“אממ סתם הייתי אצל מישהו אבל זה הכל אוקיי?, שום דבר מעבר אז אל תתחילי להתלהב לי”.
“מה?! עם מי??” היא עשתה בדיוק הפוך ממה שביקשתי.
“זוכרת את השכן שלי?” שאלתי וחייכתי.
“מה?! פאק אני לא מאמינה” היא חייכה.
“נו זה היה ברור שיהיה ביניכם משהו!!” היא הרימה את קולה.
“תרגעי אין בינינו שום דבר עדיין”.
“יואו מאמי אני כל כך שמחה בשבילך!” היא התנפלה עליי בחיבוק. האמת התגעגעתי לחיבוקים שלנו על שטויות.
“תודה” חייכתי.
–
חזרתי מבית ספר הביתה וכשנכנסתי פנימה ראיתי את גיא ואת נטלי יושבים על הספה ומתמזמזים בלי לשים לב אליי.
נכנסתי למטבח ומזגתי לעצמי לשתות בעיקר כי לא רציתי לראות את מה שקורה שם.
“ליאני” נטלי אמרה והתקרבה אליי. אני מניחה שהם סיימו.
“את לא צריכה לשחק אותה נחמדה אליי” לחשתי לה.
“אני לא משחקת” היא מלמלה.
לא התייחסתי.
“נו אז מה קורה איתך ועם השכן החתיך?” היא לחשה.
“תסתמי” מלמלתי כי לא רציתי שגיא ישמע ויתחיל להתערב לי בחיים כמו שהוא אוהב.
“אל תדאגי הוא הלך שנייה לחדר".
“רגע אז אתם ביחד?”.
“זה לא עניינך" אמרתי.
“נו אל תהיי רעה".
“אני לא רואה אותך כמשהי שאני צריכה לשתף אותה בזה" מלמלתי.
“טוב איך שאת רוצה” היא אמרה והלכה לחדר של גיא שאפילו לא טרח להגיד לי שלום.
הלכתי לחדר שלי ונשכבתי על המיטה. לקחתי את הפלאפון שלי והתאפקתי לא לשלוח לזוהר הודעה למרות שממש רציתי.
–
שמעתי דפיקה בדלת והלכתי לפתוח לו, וואו פעם ראשונה שהוא מגיע בזמן.
“היי” אמרתי לגל והוא נכנס פנימה.
“יאללה נסיים עם זה ואני הולך”.
“חכה. צריך לחכות לליהיא”.
“נו היא תחתום לך אחר כך יאללה אני צריך לעוף”.
“לא אתה תשב פה ותחכה” אמרתי.
הוא התיישב על הספה. “טוב לפחות תביא משהו לשתות”.
הבאתי לשנינו בקבוק בירה וחיכינו שליהיא תגיע.
“אתה מביא לי בירה כדי שאני אהיה שיכור מספיק כדי לחתום?”.
צחקתי. “ממש לא”.
“בסוף אני אגלה שחתמתי על זה שאני אהיה עבד שלך במשך כל חיי” הוא צחק ולקח שלוק.
“זה לא החוזה שלי נו זה בעל הדירה הביא לי לתת לכם.. זה בדיוק אותו חוזה שאני חתמתי עליו”.
“לא סומך עלייך” הוא אמר וצחק.
שמענו דפיקה בדלת וליהיא פשוט התפרצה פנימה.
“יאללה נסיים עם זה” היא מלמלה.
“מה יש לשניכם?” שאלתי אותם.
“כלום.. רצית שנחתום על משהו לא?” ליהיא שאלה.
“כן אבל מה אתם ממהרים,? אנחנו גם ככה הולכים לבלות פה הרבה זמן ביחד”.
“אז אתה רוצה לארגן לנו משחקי חברה כדי שזה יגבש אותנו?” גל שאל.
“הוא מסוגל” ליהיא אמרה וצחקה.
“אני רוצה להבין שהכול בסדר בין שניכם”.
“הכל מעולה” גל אמר.
“גם מבחינתי”.
“שאני לא אקום יום אחד ואמצא גופה של מישהו מכם” צחקתי אבל הם לא.
“טוב” מלמלתי ופשוט הבאתי להם את החוזה ביחד עם עט.
גל עבר וקרא את הכל לפני שהוא חתם וליהיא פשוט רפרפה על הכל וחתמה.
“זה הכל?” היא שאלה.
“את לא רוצה לקרוא גם?” שאלתי.
“זה נחוץ?” היא שאלה.
גל גיחך. “משהו מצחיק אותך?” היא שאלה והסתכלה עליו.
“זה בסדר זוהר היא אף פעם לא באמת מתעמקת בדברים. עושה רק מה שמתאים לצרכים שלה”.
“לא באמת אכפת לה אם היא פוגעת במישהו או לא העיקר שהיא בסדר” הוא המשיך.
“אני לא ממש מבין איך זה קשור לחוזה” מלמלתי וצחקתי.
“גל אולי תתבגר כבר?! אז אמרתי לך שאני לא מעוניינת בך. אתה מוכן לעבור הלאה?!” ליהיא התעצבנה.
גל המשיך לצחוק לעצמו.
“טוב, אני חושב..” ניסיתי להפסיק את הריב המטומטם שלהם אבל זה לא בדיוק עזר.
“אתה פשוט תינוק גל!”.
“אני קלטתי אותך ליהיא. את מסובבת את כולם על האצבע הקטנה שלך, בדיוק כמו שאת עושה לזוהר”.
בדיוק ברגע הזה החלטתי שאני רוצה לקחת שלוק מהבירה שלי וכמובן נחנקתי כי לא הבנתי איך פתאום אני קשור לריב שלהם.
“מה זוהר קשור?” ליהיא שאלה ואני דפקתי בו מבט של מה לעזאזל קורה פה?!
“הבן אדם היה מאוהב בך ארבע שנים ואת ידעת את זה טוב מאוד וזה היה לך נוח לשחק בו" הוא אמר.
היא השתתקה.
“טוב אני לא צריכה את זה יותר” היא התקדמה לכיוון הדלת וטרקה את הדלת מאחוריה.
שתקנו שנינו.
“זה היה נחוץ?” שאלתי לבסוף והרמתי גבה.
“אני מצטער אחי” הוא אמר.
“זה בסדר” נאנחתי.
“אולי זאת באמת טעות שנגור פה שלושתנו”.
“כל כך קשה לך עם זה שהיא לא רוצה אותך?” שאלתי והסתכלתי עליו.
הוא שתק.
“בוא נגיד שאתה לא היחיד שהיה דלוק עליה בכיתה י”ב” הוא צחק.
“אתה רציני?”.
“לצערי.. ועכשיו כששכבנו הייתי בטוח שזה אולי יקרה בסוף”.
צחקתי. “מה יש בבחורה הזאת?”.
“טוב אני אלך עכשיו.. אני באמת מצטער” הוא אמר וקם.
“זה בסדר אח שלי” אמרתי.
הוא יצא מהבית שלי וישר חייגתי לליהיא. כמובן שכשהיא עצבנית היא אף פעם לא עונה אפילו לא לי.
'ליהיא תעני לי!' שלחתי לה הודעה וחיכיתי שהיא תענה לי.
לבסוף התקשרתי לסיוון, היא החברה הכי טובה שלה וקיוויתי שהיא נמצאת איתה.
“הלו” סיוון ענתה.
“היי סיוון זה זוהר”.
“נראה לך באמת שאני לא אזהה את הקול שלך?” היא צחקה.
“אני מופתעת שאתה מתקשר אליי”.
צחקתי במבוכה. “את יודעת איפה ליהיא במקרה?”.
“אממ לא אין לי מושג. משהו קרה?”.
“לא.. טוב תודה בכל מקרה” אמרתי וניתקתי לה.
המשכתי להתקשר אליה ויצאתי מהבית, אולי היא מסתובבת בשכונה.
יצאתי מהבניין וניתקתי, הבנתי שהיא לא מתכוונת לענות לי בזמן הקרוב. הלכתי לחניון וראיתי את המכונית שלה שם. התקרבתי טיפה יותר והיא ישבה בפנים.
ניסיתי לפתוח את הדלת שליד כיסא הנהג אבל היא נעלה את המכונית. דפקתי על החלון שלה כדי שתבין שאני פה.
היא לא הסתכלה עליי אבל היא פתחה לי. נכנסתי פנימה והתיישבתי לידה.
היא נשענה עם ראשה על ההגה ויכולתי להבין שהיא בוכה.
“די ליהיא אל תקחי אותו ברצינות הוא סתם נסער”.
“הוא לא רגיל שבת מסרבת לו” צחקתי.
“אני באמת כזאת מפלצת?” היא שאלה והסתכלה עלי. כל האיפור שלה נמרח והרגשתי רע בשבילה.
“ממש לא ליהיא”.
“בואי” אמרתי והתקרבתי לחבק אותה כמו שאני תמיד עושה כדי לנחם אותה.
“באמת היית מאוהב בי במשך ארבע שנים?” היא שאלה.
השתתקתי.
“עזבי את זה עכשיו” אמרתי וליטפתי את שערה.
“אני לא ידעתי זוהר אני נשבעת לך” היא התרוממה.
“אני יודע”.
“אם הייתי יודעת הייתי מפסיקה להיות איתך. אני לא רוצה לגרום לך סבל”.
“בואי נבהיר דבר אחד. בחיים שלי לא סבלתי כשהייתי איתך” חייכתי אליה.
“בסדר לאט לאט זה נעלם. והבנתי שאנחנו יותר מתאימים בתור ידידים בדיוק כמו שאמרת לי אי שם בכיתה י”ב” צחקתי.
“אני לא סתם ידידה שלך. אני החברה הכי טובה שלך” היא אמרה וצחקה.
“צודקת” אמרתי וחייכתי אליה.
היא הסתכלה עליי. “יש לליאן מזל” היא אמרה.
שתקתי.
“באמת, הלוואי עליי מישהו כמוך”.
“את תמצאי בסוף”.
“אני כבר לא בטוחה” היא אמרה והתקרבה אליי יותר. לא הייתי בטוח מה היא עושה. היא הניחה את היד שלה על הלחי שלי. רק עכשיו הבנתי כמה היא באמת קרובה אליי. החזקתי את היד שלה שעל הלחי שלי והורדתי אותה. היא החזירה אותה וחייכה אלי.
לפתע היא נשענה עליי והחלה לקרב את שפתיה אל שלי. היא עצמה את עיניה והניחה אותם לבסוף.
אני פשוט ישבתי שם ולא בדיוק הבנתי מה קורה פה.