למה דווקא הוא? פרק 4

לא הבנתי מה יש לו לחפש בחנות ספרים.
“אממ אני פשוט מחפש את הסטודיו לקעקועים שיש פה באיזור?”.
טוב נו זה היה ברור. “אממ כן אתה הולך ישר ואז אתה פונה ימינה ואתה ישר רואה אותה” אמרתי.
“אוקי תודה” הוא חייך אליי, החיוך שלו היה לגמרי מושלם שלא רציתי שהוא יילך.
“אממ רגע” צעקתי לפתע, הוא הסתובב בחזרה אליי.
“אולי אתה אממ רוצה לקנות ספר או משהו?” גמגמתי לגמרי, זה פעם ראשונה שזה קורה לי.
“אולי בפעם אחרת” הוא אמר.
“תזכור את זה” אמרתי לו.
“מה לזכור?” הוא שאל.
“מה?” לרגע נלחצתי.
הוא חייך אליי, אלוהים החיוך שלו היה יותר מדי יפה. “תודה שוב פעם” הוא אמר ויצא.
“שיט” אמרתי לעצמי וכיסיתי את פניי, זה היה הדבר הכי מפדח שקרה לי.
“מי זה היה?” יעל נכנסה לחנות.
“חיפש חנות אחרת” מלמלתי.
“כן אבל וואו” היא אמרה.
“הוא בסדר” מלמלתי, רציתי לצעוק עד כמה שהוא היה מושלם אבל לא רציתי שהיא תחשוב שעשיתי משהו מביך בגללו.
“טוב תקשיבי היום נראה לי היום עם הכי קצת אנשים”.
“אנחנו צריכות להיות רגילות לא?” שאלתי.
“אבל היום היו ממש קצת אני מתחילה לדאוג” היא אמרה.
“זאת לא אשמתנו שאנשים כבר לא קוראים ספרים” אמרתי.
“בכל זאת את יודעת אנחנו צריכות להתפרנס איכשהו” היא צחקה.
היא בת 30 והיה לה ילד בן שלוש לכן יכולתי להבין את הדאגה שלה.
“את עובדת פה כל היום?” שאלתי.
“לא, הגעתי כמה דקות לפנייך".
“ומה את עושה בבוקר?” שאלתי.
“לומדת" היא מלמלה.
“כן אני יודעת עכשיו תצחקי עליי שאני מתחילה ללמוד רק עכשיו" היא ישר אמרה.
“בכלל לא" אמרתי, למרות שלא הבנתי למה רק עכשיו היא נזכרה שהיא רוצה ללמוד. לי יש כבר תוכנית מסודרת לגבי מה הולך לקרות לי בכל גיל.
“מה שרציתי לומר זה שלאימא שלי יש חנות בגדים. את תוכלי לעבוד אצלה".
“וואו אוקי אז תביאי לי את המספר שלה ואני אברר".
“אני אעשה את זה בשבילך" אמרתי.
“את בטוחה?”.
“בטח. אצל אמא שלי יש יותר לקוחות מכאן זה מה שבטוח".
“וואו תודה רבה ליאן" היא חיבקה אותי לרגע ואז ישר עזבה אותי וחזרנו שתינו לעיסוקים שלנו.
לקראת השעה שמונה בערב התכוננו לסגור את המקום, שעה יותר מוקדם מאשר בדרך כלל.
“את זוכרת שלימדת אותי איך להשתמש בקופה?” שאלתי ולקחתי את התיק שלי.
היא הנהנה.
“לא יצא לי להשתמש בה עדיין" אמרתי.
היא צחקה.
יצאנו שתינו ויעל נעלה את החנות.
“רוצה שאני אסיע אותך הביתה?” יעל שאלה.
“לא זה בסדר אני גרה קרוב" אמרתי.
“אוקי" היא חייכה והלכה למכונית שלה.
–
בשעה שמונה ורבע עליתי במדרגות ויכולתי להריח ריח של אוכל, הייתי ממש רעבה. אבל ידעתי שזה לא מהדירה שלנו וכנראה שאני אסתפק בקורנפלקס הערב.
ככל שהתקדמתי יותר ויותר הריח התחזק והבטן שלי לא הפסיקה לקרקר. כשסוף סוף הגעתי לדירה שלנו פתחתי את הדלת והרגשת ריח חזק של האוכל שהרחתי מקודם.
לא האמנתי שזה מגיע מהבית שלנו.
“גיא החלטת לבשל?” שאלתי ונכנסתי למטבח.
“אהה זאת את" מלמלתי.
“מה זאת אומרת זאת אני?. בואי ותתני חיבוק לאמא שלך!” היא אמרה לי והתקרבה אליי.
לראות אותה עם העקבים והבגדים היפים שלה מבשלת זה היה בהחלט משעשע. למרות שאני חייבת לציין שהריח היה ממש טוב.
היא חיבקה אותי ואני חיבקתי אותה בחזרה, “חזרתי מוקדם היום הביתה בשביל להכין לכם אוכל אמיתי" היא אמרה.
“עכשיו לכי תערכי את השולחן" היא ביקשה.
למרות שהיה לי יום ארוך וממש לא היה לי כוח, החלטתי לעזור לה כי ראיתי כמה היא משתדלת.
אחריי שסיימתי היא קראה לגיא והניחה את האוכל על השולחן. גיא יצא מחדרו והתיישב, התיישבתי לידו ואמא התיישבה מולנו, כל אחד לקח לעצמו לצלחת והתחלנו לאכול, לראשונה מזה שנתיים הרגשתי לשנייה שאנחנו משפחה נורמלית.
"טוב אז איך היה היום?” היא שאלה.
“אחלה" מלמלתי.
גיא הסתכל עליי, ידעתי שהוא חושב שאני אספר לה על הבלגן שהם עשו אבל גם ידעתי שזה לא ממש מעניין אותה.
“יופי" היא אמרה.
לקחתי ביס מהלזניה שהיא הכינה וזה היה די טעים, זה הפתיע אותי.
“טוב תקשיבו אני צריכה לספר לכם משהו” היא אמרה.
ידעתי שיש כאן איזשהו קאץ' הרי היא לא תבשל לנו סתם.
“אני יודעת שעברו שנתיים מאז שאבא שלכם נפטר” היא אמרה.
גיא ואני שתקנו. “ושאני קצת לא הייתי במיטבי. אבל כל זה הולך להשתנות” היא אמרה.
“באמת לקחתי את עצמי בידיים והחלטתי שאני הולכת להיות אמא טובה יותר”.
גיא הוציא מגרונו אנחת בוז, אמא בחרה להתעלם מזה.
“בכל אופן, אתם לא תראו יותר גברים שמסתובבים פה סתם כך באמצע הלילה”.
“למה כי את תלכי אליהם?” גיא אמר.
הפעם היא השתתקה, האמת שאני רציתי לצחוק אבל התאפקתי.
“גיא אתה חושב שאני לא יודעת על כל הבנות שהיו אצלך כל החופש הגדול?” היא שאלה.
הוא שתק.
“זה לא מצדיק את העובדה שאת עשית את זה” הרגשתי צורך להתערב.
“את אמא שלנו”.
“אוקי ו.?”.
“את אמורה להוות לנו מודל לחיקוי” אמרתי.
“ואם אני באמת איכשהו אחליט להתנהג כמוך, אני כנראה אגמור בתור איזשהי זונה מסוממת באמצע סמטה חשוכה או משהו” התחלתי למלמל שטויות כמו שבדרך כלל קורה לי.