למה דווקא הוא? פרק 39

יצאתי מהבית ונעמדתי מול הדלת של זוהר. עצמתי עיניים, חייכתי אל עצמי ודפקתי על דלתו.
הוא פתח לי וחייך אליי. “היי” הוא אמר.
“היי” חייכתי אליו, הלב שלי לא הפסיק לפעום בחוזקה.
נכנסתי פנימה, זה ממש הביך אותי. פעם ראשונה שזה קורה לי.
“מה קורה?” הוא שאל.
“בסדר.. מה איתך?” שאלתי.
“מעולה” הוא המשיך לחייך.
הוא הוביל אותי למטבח והתיישבתי מול השולחן שעליו היו שתי צלחות.
“בישלת?” שאלתי וצחקתי.
“בשבילך התקשרתי והזמנתי אוכל סיני” הוא צחק והגיש לי את האוכל שהוא קנה.
צחקתי. “אני מצטער.. בישול זה לא הצד החזק שלי”.
“זה בסדר” אמרתי.
“אבל אימא שלך פעם אמרה שזה האוכל האהוב עלייך וזכרתי את זה. אז אני חושב שמגיעות לי על זה נקודות זכות”.
“צודק” אמרתי ושמתי לעצמי בצלחת למרות מרוב שהייתי בלחץ בכלל לא הייתי רעבה.
ישבתי מולו ופשוט לא הצלחתי להוריד את החיוך בזמן שהוא דיבר וסיפר לי דברים. בשלב מסויים חשבתי על זה שזה בטח מטריד אותו אז הצלחתי להוריד אותו מעט אבל עדיין הייתי ממש בהתרגשות.
בזמן שהוא סיפר לי סיפור שקרה לו כשהוא היה בתיכון כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה היה על כמה שרציתי שהוא ינשק אותי. הלוואי ויכולתי פשוט לומר לו את זה.
לפתע הוא נשען על השולחן עם ידיו והתקרב עם הראש שלו אליי, עשיתי את אותו הדבר והייתי בטוחה שזה סוף סוף הולך לקרות.
“אני ממש שמח שהסכמת ואני מצטער שזה המקום היחידי שיצא לנו להיפגש”.
“זה בסדר” אמרתי, הדבר האחרון שאני צריכה כרגע זה שיראו אותי איתו.
הוא קירב את ידו אל פניי וליטף את לחי. חייכתי אליו.
“על מה את חושבת?” הוא שאל וצחקק.
על כמה שאני רוצה שתנשק אותי עכשיו.
“סתם שגם אני שמחה שהסכמתי” צחקתי.
יופי ליאן יש לך תשובה יותר סתומה?. הוא חייך אליי ונשען אחורנית.
“אני יכול לשאול אותך משהו?”.
הנהנתי.
“לא מפריע לך שאני מבוגר ממך בחמש שנים?”.
בכלל לא ציפיתי לשאלה הזאת.
“קצת.. אבל אני חושבת שאני יכולה להתגבר על זה” צחקתי.
“וואלה” הוא חייך.
“ולך מפריע?”.
“גם קצת” הוא מלמל.
שתקנו. זה היה הרגע היחיד לאורך כל הערב שהייתה בינינו שתיקה מביכה.
“אבל אני שם את זה בצד בגלל שזאת את. אם זאת הייתה משהי אחרת אז בחיים לא הייתי מציע לה לצאת איתי.. יש בך משהו מיוחד” הוא חייך.
אני חושבת שהפרצוף שלי האדים לגמרי מרוב שהייתי מבוכת.
“תודה” אמרתי וחייכתי גם אני.
לאורך כל הערב ישבנו ודיברנו, באמת שזה היה הערב הכי טוב בחיים שלי.
“טוב זוהר עם כמה שכיף לי איתך אני חושבת שאני צריכה לחזור הביתה” אמרתי וקמתי.
“כן כי את גרה רחוק” הוא צחק.
“אימא שלי חושבת שאני אצל מאיה פשוט..” מלמלתי.
“פשש כבר משקרת לאימא שלך עליי?”.
צחקתי.
“לא יודעת.. בינתיים”.
“אני בחיים לא אשכח לך שחשבת שאני ואימא שלך ביחד” התקדמנו אל עבר הדלת שלו.
צחקתי. “אני מצטערת אבל זה היה נראה ככה”.
הוא המשיך לצחוק.
הוא היה קרוב אליי ממש, הוא הפסיק לצחוק והסתכל לי אל תוך העיניים.
לאט לאט הוא התקרב אליי יותר והתחיל לקרב את פיו אל שלי.. יכולתי להרגיש את נשיפותיו וזה העביר בי צמרמורות בכל הגוף.
“זוהר זאת..” רציתי לומר לו שאף פעם לא התנשקתי רק כדי שלא יתאכזב ממני.
הוא נישק אותי נשיקה קטנה ועדינה על השפתיים.
“הנשיקה הראשונה האמיתית שלנו תתרחש במקום אחר” הוא חייך.
“אני רוצה שהיא תהיי מושלמת” הוא חיבק אותי.
אוף אני והפה הגדול שלי, מה שרציתי שיקרה לאורך כל הערב היה יכול לקרות עכשיו והייתי חייבת להרוס הכל.
“את יודעת שרק היום הבנתי שאין לי בכלל את המספר פלאפון שלך” הוא אמר והוציא את הפלאפון שלו מהכיס.
נתתי לו את המספר שלי וחייכתי אליו בנימוס.
“אז נדבר?” הוא שאל.
חייכתי אליו בנימוס ויצאתי מהבית שלו.
–
איך שליאן יצאה הלכתי לסלון ופשוט נשכבתי על הספה. הנחתי את ידיי על פניי ולא הפסקתי לחייך.
שמעתי את צליל ההודעה מגיע מהפלאפון שלי וישר בדקתי מי זה.
'אני יכולה לעלות אלייך כבר? אני יושבת באוטו שלי איזה חצי שעה' זאת הייתה ליהיא.
'חחחח כן ברור' שלחתי לה וצחקתי לעצמי שבגללי היא מתייבשת שם.
אחריי שלוש דקות שמעתי דפיקה בדלת והלכתי לפתוח לה.
“סוף סוף בן אדם” היא אמרה ונכנסה.
סגרתי את הדלת מאחוריה והתיישבנו שנינו על הספה.
“נו איך היה?!”.
“היה טוב” חייכתי.
“אווו זוהר שלי מאוהב” היא צחקה וחיבקה אותי.
“אז רגע מה הלאה?”.
“לא יודע.. תני לי רגע לעכל את זה. את יודעת מתי הפעם האחרונה שהרגשתי ככה כלפי משהי?” שאלתי וצחקתי.
היא השתתקה. “כלפיי?” היא אמרה וצחקה.
“את כבר לא מעניינת אף אחד” אמרתי וצחקתי.
“אני אעשה כאילו לא שמעתי את זה עכשיו”.
“די את יודעת שאני חולה עלייך” אמרתי וצחקתי.
“יודעת. ובמיוחד בגלל זה אני אומרת לך שאני רוצה לעבור לגור כאן”.
“אז מעולה.. סידרת את העניינים שלך עם גל?”.
“לא בדיוק.. אבל בסדר אני חייבת למצוא דירה כבר”.
צחקתי. “למה?”.
“כי מצאתי פה עבודה באיזור ואני מתחילה מחר” היא חייכה.
“וואלה? בגלל זה רצית לישון פה אה?”.
“את מנצלת את נדיבותי” אמרתי.
“בסדר תיכף אני אתחיל לשלם בדיוק כמוך”.
“בדיוק כמוני חלקי שלוש” צחקתי.
“כן זה.. טוב יאללה אני מתה מעייפות”.
היא אמרה ונעמדה.
“אז איפה אני ישנה?”.
“פה?” אמרתי והצבעתי על הספה.
“סליחה?” היא שאלה וצחקה.
“חשבת לישון איתי במיטה כאילו?” שאלתי וצחקתי.
“מה פתאום” היא צחקה.
“טוב אני הולך להביא לך מצעים” אמרתי והלכתי לחדר שלי.
בדרך הקלדתי הודעה מהירה לליאן. 'היה לי ממש כיף איתך היום (:' שלחתי לה ומיד לאחר מכן התחרטתי כי הרגשתי שלא עבר מספיק זמן מאז שהיא הלכה.
הוצאתי מהארון מצעים והלכתי בחזרה לסלון. שמתי לה אותם על הספה וחזרתי לחדר שלי.
'גם לי.. צריך לקבוע שוב פעם'. קיבלתי את ההודעה מליאן וחייכתי לעצמי שוב.
“כבר מתכתב איתה אה?” ליהיא צחקה והתיישבה על המיטה.
“תודה ליהיא שייעצת לי לעשות את זה” אמרתי וחייכתי.
“בכיף מאמי” היא חיבקה אותי.
“טוב לילה טוב” היא אמרה לי ויצאה.
כיביתי את האור ואני בעצמי נכנסתי לישון.