למה דווקא הוא? פרק 35

“טוב די לחפור” אמרתי.
“אתה שונא את זה אה?” היא צחקה, “פוגע לך באגו שפיתחת כל כך טוב במשך השנים”.
צחקתי במבוכה.
“טוב שמעי קרציה אני נוסע לגל לדבר על הדירה, בואי איתי”.
“מה איבדתי אצל גל?”
“את הרי הולכת לגור איתנו".
“אמרתי לך שלא".
“אז אני אומר לך שכן".
היא שתקה.
“אני לא יודעת זוהר".
“את יודעת. יאללה בואי" ששילמתי על שנינו ויצאנו.
נכנסנו לרכב שלי ונסענו לגל.
“לא דיברתי איתו מאז מה שקרה".
“מה יש לכם לדבר?”.
“לא יודעת.. אני מקווה שזה לא ירגיש מוזר".
–
הגענו לבית של גל שלא הייתי בו מלא זמן וזה ישר הזכיר לי את כל השטויות שהיינו עושים פה.
דפקתי בדלת וליהיא עמדה לידי.
“טוב זאת טעות שבאתי איתך” ליהיא אמרה והתכוונה ללכת.
“חכי” תפסתי בידה.
“אל תדאגי כמו שאני מכיר את גל הוא שכח כבר ממה שקרה ביניכם”.
“אז זהו ש..” ליהיא התכוונה לומר משהו אבל בדיוק גל פתח לנו את הדלת.
הוא עמד והסתכל על ליהיא במשך כמה שניות. “מה היא עושה פה?” הוא שאל.
“אם אנחנו מתכוונים לגור שלושתנו…”.
“איזה שלושתנו?!” ליהיא התפרצה ולא נתנה לי לסיים משפט.
“אמרתי לך שאני אמצא מקום אחר”.
“זה ממש קשה עכשיו למצוא דירה.. יש לך מזל שיש לך אותי” צחקתי.
“אני לא מוכן לגור איתה” גל אמר.
“מה?” הייתי בטוח שהוא יהיה מבסוט רצח.
“מה ששמעת”.
שתקנו. “טוב מה נסגר אתכם?!. אתם מתנהגים כמו ילדים קטנים” אמרתי ונכנסתי לתוך הבית של גל בלי לחכות מאישור ממנו.
הוא נכנס אחריי וליהיא הלכה משם. “ליהיא חכי דקה” צעקתי לעברה אבל היא המשיכה ללכת.
“טוב מה העניין?” שאלתי את גל וטרקתי את הדלת.
“עזוב לא רוצה לדבר על זה”.
“נו.. אני מחכה”.
“זוהר זה לא משנה עכשיו. יאללה בוא נסגור את כל הפרטים על הדירה”.
“תפסיק לזיין את המוח ותספר כבר!” הרמתי את הקול.
הוא תפס את הראש. “סתם ליהיא עצבנה אותי זה הכל”.
“מה היא עשתה?”.
“עזוב זה באמת לא חשוב”.
“נו גל אם שניכם מתכוונים לגור איתי..”.
“ממש לא” הוא קטע אותי.
“מה ממש לא?”.
“אתה צריך להחליט אם אתה רוצה לגור עם אח שלך , כלומר אני, או איתה” הוא אמרה.
“מה?” שאלתי והתחלתי לצחוק.
“תגיד חזרנו לכיתה א'?” המשכתי לצחוק.
“אני רציני”.
“טוב יאללה מספיק עם ההצגות שלך..”
“שום הצגות זוהר, אני איתה לא מוכן לגור באותו מקום” הוא היה רציני.
“טוב גל אין לי עצבים לשטויות שלך עכשיו. אני צריך לחזור הביתה” אמרתי.
“מה?. אימא לא מרשה להישאר בחוץ עד מאוחר?” הוא שאל וצחק.
צחקתי גם, “סתם אני צריך לסדר איזשהו עניין” אמרתי.
“טוב תסתדר את העניינים שלך ותודיע לי עם מי אתה מעדיף לגור”.
“גל מספיק עם השטות הזאת” אמרתי ויצאתי מהבית שלו.
–
החניתי את המכונית שלי ליד הבניין ויצאתי מהאוטו. התחלתי לעלות במדרגות וקיוויתי שאני אספיק לתפוס אותה. בדיוק כשהגעתי לקומה שלי היא יצאה מהבית, חיוך משונה נפרש על פני.
“היי זוהר” היא אמרה וחייכה.
“היי” אמרתי והלב שלי החל לדפוק.
“טוב אין לי מושג מה אמרת לאימא שלי אבל זה עבד אז תודה”.
“מה זאת אומרת?” שאלתי.
“היא ביטלה לי את הפסיכולוג” אמרתי.
“אהה מעולה” חייכתי.
היא חייכה אליי בחזרה.
“טוב אני חייבת ללכת לעבודה”, “תקשיבי אני..” אמרנו באותו הזמן.
היא צחקה.
“טוב אז אני לא אעכב אותך”.
“לא זה בסדר מה רצית?” היא שאלה וחייכה את החיוך המתוק שלה שאני כל כך אוהב.
“שאני שמח שנתקלתי בך עכשיו” חייכתי.
יכולתי לראות שהיא טיפה מסמיקה.
“אוקי” היא אמרה.
“ורציתי לשאול אם את עושה משהו אחריי שאת מסיימת לעבוד?” אמרתי את המשפט הזה במהירות בלי לחשוב יותר מדי.