למה דווקא הוא? פרק 31

“זוהר?!!” בדיוק ברגע הזה ליאן יצאה מהבית שלה. יופי זוהר אחלה טיימינג מצאת לעצמך.
הסתכלתי עליה במשך כמה שניות ובזמן הזה אדם הספיק לברוח. עליתי את שאר המדרגות שנותרו לי והגעתי לכניסה של הבית שלי.
“אני מדברת אלייך" היא אמרה ושילבה את ידיה.
הסתכלתי לה על השפתיים. השפתיים האלה שהייתי כל כך קרוב לנשק.
“עזבי ליאן" אמרתי לה וישר התחרטתי.
“אל תגיד לי לעזוב" היא התעצבנה.
שנאתי לראות אותה עצבנית "הוא עשה לך משהו?” שאלתי.
היא פתאום צחקה. “חזרנו לזה שוב פעם?” היא שאלה.
"אף פעם לא הפסקתי לנסות להבין מה קרה לך" אמרתי.
“את יודעת שאמא שלך רוצה לקחת אותך לפסיכולוג?” שאלתי אותה.
היא שתקה.
“למה הרבצת לו?” היא שינתה נושא. “לא היית צריך לעשות את זה".
“בסדר ליאן" אמרתי ופתחתי את הדלת של הבית.
“כשתרצי לדבר איתי תגידי" אמרתי ונכנסתי פנימה.
הרגשתי רע עם עצמי, כמה שאני מנסה לעזור לה היא פשוט עולה לי העצבים. אם היא לא רוצה, לא צריך.
הלכתי למיטה שלי ונשכבתי על המיטה אחריי כמה דקות נרדמתי.
–
שמעתי דפיקות חזקות בדלת אז התעוררתי ישר בבהלה. רצתי אל הדלת כי חשבתי שאולי זאת ליאן וקרה לה משהו, בדרך הצצתי בשעון והשעה הייתה ארבע לפנות בוקר.
“אהה זאת את" אמרתי ברגע שראיתי ליהיא עומדת בדלת.
“מי חשבת שזה יהיה?” היא שאלה והתיישבה על הספה.
“השכנה שלך?” היא שאלה וצחקה.
“לא" שיקרתי והתיישבתי לידה.
“ישנת?” היא שאלה וליטפה את לחיי.
“כן" אמרתי ולא הייתי בטוחה במה שהיא עושה.
“שתית?” שאלתי.
היא צחקה.
“חזרתי במונית אל תדאג" היא אמרה.
היא התחילה להתקרב אליי. “אולי נעשה את אותה הטעות שעשינו בכיתה י"ב?” היא אמרה והניחה את שפתיה על שלי.
“ליהיא" אמרתי והזזתי אותה ממני.
היא הניחה את ידיה על החזה שלי והתקרבה שוב.
“ליהיא את שיכורה" אמרתי לה שוב.
“זה לא אומר שאני לא רוצה אותך" היא צחקה ונישקה אותי שוב. היא המשיכה לנשק אותי ולאט לאט עברה לנשק אותי בצוואר.
עם כמה שהיה לי קשה הפסקתי אותה באמצע.
“אוקי אוקי" היא אמרה והתיישבה בחזרה.
“רק ידידים" היא שילבה את ידיה.
“יופי" אמרתי וצחקתי.
“טוב אז אני חוזר לישון" אמרתי וקמתי.
“אפשר להצטרף?” היא שאלה.
רציתי להציע לה לישון על הספה אבל לא היה לי נעים אז הרשיתי לה, והלכנו לישון שנינו במיטה שלי. זאת לא פעם ראשונה שזה קורה, אבל בגלל שהיא שיכורה הייתי טיפה יותר לחוץ. אבל רק ברגע שהיא נשכבה על המיטה היא נרדמה בשנייה.
–
קמתי בשעה 11 בבוקר כשליהיא עדיין שכבה לידי.
נעמדתי והתחלתי להתלבש.
“בוקר טוב" ליהיא לפתע אמרה. היא ישר התרוממה והסתכלה מסביבה.
“קרה משהו?” היא שאלה ונראתה מודאגת.
“וואלה כן" צחקתי איתה.
“מה וואלה כן?!”.
התיישבתי בחזרה על המיטה.
“אני צוחק" אמרתי.
“מטומטם" היא דחפה אותי קלות.
היא השתתקה.
“נראה לי שכבתי עם גל" היא אמרה.
הסתכלתי עליה. “עם גל?. את רצינית?”.
“לצערי" היא טמנה את ראשה בידיה. “אני כל כך טיפשה".
צחקתי. “לא נורא. הוא בטוח לא יזכור כלום".
“אני מקווה".
“חזרת אתמול מוקדם?” היא אמרה.
הנהנתי.
“סתם לא היה לי כוח".
“ודיברת עם השכנה שלך?”.
“מה קשור?”.
“סתם.. חשבתי הלכת אליה".
“לא..” אמרתי. “מה שכן הרבצתי למישהו בגללה".
“מה?. תגיד אתה מטומטם? מה אתה מתעסק עם קטינים".
“זה היה זה שאני חושב שעשה לה משהו".
“טוב זוהר יהיה יום שאתה תפסיק לדבר עליה?. אני בטוחה שהיא בסדר גמור".
קמתי מהמיטה. “מאיפה את בטוחה?” שאלתי.
“אני לא.. אבל תפסיק לחפור לי מתפוצץ לי הראש".
“בעיה שלך" צחקתי עליה והלכתי למטבח להכין לנו ארוחת בוקר.
–נקודת המבט של ליאן–
“אני כן זוכר שעשיתי משהו מטומטם" הוא אמר והתרחק.
הסתכלתי עליו, יפה שהוא מתחיל להיזכר.
“אבל אין מצב שזאת היית את".
המשכתי להסתכל עליו.
הוא התיישב על הספה ותפס את ראשו. “ליאן אני..” הוא רצה לומר משהו אבל לא הצליח.
דמעה אחת החלה לזלוג על לחי, אין לי מושג למה זה קרה.
מיד מחיתי אותה. “בחיים לא הייתי עושה לך את זה את יודעת נכון??” הוא הסתכל עליי אבל לא יכולתי להסתכל עליו בחזרה.
“ליאן.. אני הייתי בטוח שזה קרה לי עם משהי אחרת לגמרי. את הבן אדם האחרון שהייתי רוצה לפגוע בו ככה".
“אבל פגעת" אמרתי לבסוף.
“אני מצטער" הוא אמר בקול שקט.
“זה מאוחר מדי" אמרתי ועוד דמעה פרצה החוצה.
“לא ליאן" הוא קם אליי ושוב נרתעתי ממנו.
“אוקי" הוא אמר והתרחק.
“אתה הרסת אותי אדם" אמרתי.
“כל הזמן הזה הכנסתי לעצמי סרטים לראש שאני אשמה. אבל זה לא נכון".
הפעם הוא שתק.
“אני לא יודעת איך אני בכלל מדברת איתך עכשיו" אמרתי.
“אולי כי אני חשוב לך באיזשהו אופן?” הוא שאל וחייך. זה הרתיע אותי וכל מה שיכולתי לחשוב עליו זה החיוך הזה שהיה מרוח לו על הפרצוף ביום שישי.
“לא אתה לא..” אמרתי.
הסיבה היחידה שבכלל התחלתי להסתובב עם אדם זה בשביל לשכוח את זוהר. עכשיו אני מבינה שזה רק התנקם בי בסופו של דבר.
“ליאן את יודעת שזה לא הייתי אני.. זאת אומרת.. אני שתיתי .. ו..” הוא גמגם.
“אני לא רוצה לשמוע על המקרה הזה יותר" הפסקתי אותו.
“מה שקרה קרה.. אני רק רוצה להמשיך עם החיים שלי".
“ואני כלול בהם?” הוא שאל.
הנדתי בראשי לשלילה. “כנראה שלא" משכתי בכתפי.
הוא הסתכל עליי עד שלבסוף הוא יצא וטרק את הדלת. הרגשתי שאני עומדת להתעלף מרוב שהלב של דפק חזק, התיישבתי על הספה וניסיתי להירגע. נשמתי שלוש נשימות עמוקות ובדיוק לאחר מכן שמעתי מישהו צועק במדרגות.. ולצערי זיהיתי בדיוק מי זה.
קמתי מהספה והלכתי לראות מה קורה שם לעזאזל.
“זוהר?!” הרמתי את קולי בדיוק כשראיתי שהוא הביא לאדם אגרוף.
הוא ישר הסתכל עליי והמשיך לעלות במדרגות אל עבר הדירה שלו.
אדם בינתיים הספיק ללכת.
"אני מדברת אלייך" אמרתי, הייתי כל כך עצבנית עליו.
“עזבי ליאן” הוא אמר.
“אל תגיד לי לעזוב”.
"הוא עשה לך משהו?”.
אני לא מאמינה שהוא עדיין חושב על מה שקרה לי. מתי הוא יעזוב את זה.
התחלתי לצחוק “חזרנו לזה שוב פעם?”.
"אף פעם לא הפסקתי לנסות להבין מה קרה לך".
קצת פעימות הלב שלי התגברו. יכול להיות שהוא אשכרה דואג לי?.
“את יודעת שאמא שלך רוצה לקחת אותך לפסיכולוג?”.
“למה הרבצת לו?” שיניתי נושא. זה ממש לא המקום שלו להרביץ לאנשים שאני מכירה רק כי הוא חושב שהם עשו לי משהו, במקרה הזה זה נכון. אבל זה עדיין לא נותן לו את הזכות הזאת.
“בסדר ליאן" הוא אמר.
“כשתרצי לדבר תגידי לי" הוא אמר ונכנס לבית שלו.
נשארתי לעמוד בחוץ. לא האמנתי שהוא פשוט עזב את השיחה שלנו באמצע.
–
פקחתי את עיניי ובהיתי בתקרה. אחרי מה שזוהר עשה אתמול אני כבר באמת לא מצליחה להבין מה הוא רוצה ממני. מצד אחד הוא כן דואג לי אבל מצד שני כל יום הוא עם משהי אחרת.
אם אי פעם הייתה בי תקווה שאולי הוא קצת דלוק עליי עכשיו אני בטוחה שזה לא נכון. ולמרות הכל הייתי חייבת לדבר איתו, אין לי מושג למה אבל פשוט רציתי לראות אותו.
קמתי מהמיטה התלבשתי בזריזות ויצאתי מהבית. הייתי חייבת תירוץ לפגוש אותו אבל לא חשבתי על זה באותו רגע.
דפקתי על הדלת והרגשתי שאני עושה טעות. ברגע האחרון הרגשתי שאני עושה מעשה מטומטם ורציתי לחזור הביתה אבל הדלת בדיוק נפתחה.
ואותה אישה שראיתי עם זוהר לפני כמה ימים הייתה שם. יש מצב שסוף סוף הוא מצא לעצמו חברה.
“היי" הוא חייכה אליי.
“את מחפשת את זוהר נכון?” היא שאלה.
“לא זה בסדר" אמרתי.
“אל תדאגי אני לא חברה שלו או משהו" היא אמרה מיד.
“לא אכפת לי" אמרתי.
היא צחקה שוב. האמת היא הייתה חמודה.
“את יודעת" היא התרחקה טיפה מהדלת ונעמדה מולי.
“זוהר לגמרי בקטע שלך" היא לחשה וצחקה.