למה דווקא הוא? פרק 3

למה בכלל גיא היה צריך להיוולד ביחד איתי?. הייתי מסתדרת לגמרי בעצמי.
אחריי עשר דקות גיא נכנס לחדר שלי ונתן לי את הפלאפון שלי.
“אז מה אתם מתכננים למחר?” שאלתי.
“עזבי. שום דבר מיוחד” הוא אמר.
“זה מה שלירן רצה לדבר איתך עליו באוטו?” שאלתי.
“ממש לא” הוא אמר.
“אני יודעת כשאתה משקר לי” אמרתי.
“אוח פשוט תעזבי את זה סבבה?”.
“רגע גם אתה מפחד שאני אלשין עליכם?” שאלתי והסתכלתי עליו.
“מה פתאום” הוא אמר.
“אני לא מאמינה עלייך. חשבתי שלפחות אתה כן תהיה בצד שלי” אמרתי.
“ליאן אין פה שום צדדים” הוא צחק.
“את סתם מתנהגת בצורה לא הגיונית” הוא אמר.
“אוקי אז בוא תספר לי. אולי אני אוכל לעזור” אמרתי.
“זה שום דבר רציני. סתם החלטנו גם מחר לעשות איזה משהו בבית ספר. עדיין לא סגרנו בדיוק מה”.
“יומיים ברצף?” שאלתי, אף שכבה לא עשתה את זה לפני.
“נכון גאוני?!. רעיון שלי” הוא חייך שוב פעם את אותו חיוך מתנשא.
“טוב אני בהחלט לא מתכוונת להתערב בזה” אמרתי.
ברגע שהוא יצא מהחדר שלי התחלתי להתארגן לעבודה שקצת שכחתי שיש לי היום.
החלפתי את החולצת בית ספר לחולצה טיפה יותר נורמאלית ועשיתי קוקו חדש כמו תמיד.
יצאתי מהחדר שלי ואח שלי שבדיוק היה בסלון עצר אותי.
“לאן זה?” הוא שאל.
“לעבודה” אמרתי.
“את עדיין עובדת שם?”.
“כן.. אתה יודע התחלתי רק בחופש הגדול”.
“בדיוק חשבתי שזה היה רק זמני” הוא אמר.
“טוב אז לא” אמרתי לו והתקדמתי אל דלת היציאה, הוא ממש הצליח לעצבן אותי היום.
ירדתי במדרגות של הבניין בזמן שראיתי סבלים שמעלים חפצים כבדים במעלה המדרגות. עניין אותי נורא מי עבר לפה.
יצאתי מהבניין והחזקתי את הדלת לסבל אחד שהרים שולחן, אפילו תודה הוא לא אמר לי.
התקדמתי אל עבר מקום העבודה שלי והפלאפון שלי צלצל עכשיו הייתי בטוחה שזאת מאיה.
“נו דיברת איתו?!” היא ישר אמרה כשעניתי.
“לא".
“אוף" היא אמרה.
“רק בדרך עקיפה" הסברתי את עצמי.
“מה זאת אומרת?”.
“שלא הזכרתי אותך עדיין".
“אז מתי את מתכוונת לעשות את זה?”.
“אני אמצא את הזמן. האמת שקצת רבנו היום".
“את לא מחדשת לי כלום" היא אמרה.
“רגע מה בדיוק אמרת לו?”.
“סתם אם הוא מעוניין למצוא חברה רצינית" אמרתי.
“באמת?” היא צחקה.
“ככה החלטת לשאול את זה?” היא המשיכה לצחוק.
“היי אין לך סיכוי בכלל כי הוא כרגע לא מעוניין בחברה”.
“אמרתי לך שאני מוכנה גם להיות סטוץ”.
“את דוחה אותי” אמרתי לה.
היא צחקה.
“טוב תקשיבי הגעתי לעבודה אני צריכה לנתק”.
“טוב נדבר ביי” היא אמרה וניתקה.
נכנסתי לחנות והלכתי אל הדלפק כדי להניח את התיק שלי מתחתיו.
“היי ליאן חשבתי שאת לקוח” יעל שעובדת איתי אמרה לאחר שהיא סיימה לסדר את הספרים החדשים שהגיעו.
“מה הסיכויים שזה יקרה?” שאלתי וצחקתי.
“כן הא” היא צחקה.
הדבר שאני הכי אוהבת בעבודה הזאת היא שאני יכולה פשוט לקחת איזשהו ספר ולהתחיל לקרוא אותו בזמן שאני בעבודה כי הרי לקוחות בקושי היו נכנסנים וגם אלה שכן נכנסנו זה בעיקר בשביל לשאול איפה נמצאת חנות אחרת.
בחופש הגדול הייתי מגיעה בבוקר ומסיימת לקראת הערב ככה שלפעמים אפילו הייתי מסיימת ספר של 200 עמודים ביום.
יכולתי לעבוד כמלצרית או משהו אבל בחרתי לעבוד כאן כי אני מתחברת לספרים, קראתי כמעט את כל הספרים שקיימים- היי אם אני כבר חנונית אז עד הסוף.
“ליאני תקשיבי אני יוצאת לכמה דקות סבבה?” יעל אמרה וכבר התכוונה ללכת.
“כן ברור”.
“את תסתדרי כן?”.
“אממ אני לא בטוחה תראי כמה עומס” מלמלתי בציניות האופיינית לי.
היא צחקה ויצאה.
הלכתי אל המדף של ספרי המתח ובחרתי לעצמי ספר חדש שהגיע רק היום, חזרתי אל מאחורי הדלפק, התיישבתי על הכיסא והתחלתי לקרוא.
מדי פעם הצצתי מבעד לספר למקרה שמישהו נכנס ולא שמתי לב.
“סליחה” שמעתי קול פתאום בדיוק בקטע ממש מותח.
“עוד שנייה” מלמלתי, לרגע שכחתי שאני בעבודה מרוב שהייתי שקועה בספר.
“זה די דחוף”.
הנחתי את הספר “כן במה אני יכולה לעזור?” שאלתי ומיד השתתקתי.
עמד מולי מישהו בן 20 +, גבוה עם שיער שחור לא קצר מדי אבל גם לא ארוך מדי. עיניים כחולות שגרמו לי ישר להסתכל עליהן. הן היו מושלמות, בחיים שלי לא ראיתי כאלה עיניים אולי רק אצל השחקנים החתיכים האלה שיש בסרטים.
לא הבנתי מה יש לו לחפש בחנות ספרים.