למה דווקא הוא? פרק 25

השענתי את הראש שלי על ההגה וניסיתי להבין מה קרה לי הרגע.
שמעתי דפיקה בדלת המכונית ונבהלתי, חשבתי שזה אדם. פתחתי את הדלת וניר נכנס פנימה לידי.
“טוב מאיה תחזור עם ניב יותר מאוחר” הוא אמר.
“הכל בסדר איתך?” הא שאל.
הנהנתי. “למה שלא יהיה?” שאלתי.
“לא יודע.. זה היה נראה כאילו רצת”.
“סתם נהיה לי מחניק” שיקרתי.
“אוקי.. האמת גם לי קצת”.
“מי זאת שהכרת?” שאלתי.
הוא צחק. “סתם משהי התחילה לחפור”.
לא עניתי. הסתכלתי על הכביש ולא התחלתי לנסוע.
“את בטחה שהכל בסדר?” הוא שאל ונגע בידי, ומיד סילקתי אותו ממנה והזזתי את היד.
הנהנתי והתחלתי לנסוע.
כשהגעתי לבית של ניר, עצרתי וחיכיתי שהוא יצא.
“דברי איתי טוב?” הוא שאל.
הנהנתי. הוא טרק את הדלת מאחוריו ואני המשכתי לנסוע.
החניתי את האוטו ליד הבניין ויצאתי ממנו.
התחלתי ללכת לאט לאט אל עבר הבניין וטיפסתי במדרגות לקומה שלי בקושי רב.
היה חשוך אבל לא היה לי כוח להדליק את האור אז המשכתי לעלות בלי לראות לאן.
פתאום האור נדלק במדרגות וסינוור אותי. עצמתי את עיני חזק.
“ליאן?” שמעתי קול מוכר קורא לי מלמעלה.
פקחתי את עיניי וראיתי את זוהר מולי, לא ראיתי אותו כל השבוע.
“מה את עושה פה?. חזרת מאיפשהו?”.
הוא שאל הרבה שאלות ולא היה לי כוח לענות לו, הייתי מותשת.
אז פשוט הנהנתי.
“את רוצה לבוא אליי כמו שבוע שעבר?” הוא שאל וצחק.
הנדתי בראשי לשלילה הפעם.
“הכל בסדר?” הוא שאל ונגע בכתפי. מיד זזתי אחורה.
הוא הסתכל עליי.
“בכית?” הוא שאל.
רציתי להמשיך לעלות אבל הוא עצר אותי.
“ליאן דברי איתי” הוא ביקש.
לא עניתי.
“אני יודע שלא דיברנו כל השבוע אבל אני בכל זאת פה בשבילך” הוא אמר.
לא האמנתי לו.
“לאן אתה הולך?” שאלתי לפתע.
“אממ סתם עם חברים יוצאים לפאב”.
“אבל אם את צריכה אותי אני אשאר” הוא חייך בחיוך שלו, החיוך שתמיד היה ממיס אותי מחדש אבל הפעם הוא לא עשה לי כלום.
“תלך” אמרתי לו בקרירות.
“את כועסת עליי או משהו?. לא ידעתי כל כך איך לגשת אלייך אחרי מה שקרה” הוא מלמל.
“מה קרה?” שאלתי.
“אני ואת..” הוא אמר.
“לא קרה בינינו כלום” אמרתי.
“אוקי. אם זה נוח לך לחשוב ככה”.
לא התייחסתי אליו והמשכתי לעלות למעלה.
הגעתי לדירה שלנו ופתחתי את הדלת. למזלי אף אחד לא היה בבית אז התיישבתי על הספה והורדתי נעליים.
בהיתי בטלוויזיה שהייתה כבויה במשך שתי דקות ולאחר מכן הלכתי לחדר שלי.
הורדתי את השמלה שלי , הסתכלתי עליה במשך כמה שניות והכנסתי אותה בחזרה לארון.
הלכתי מהחדר שלי ונכנסתי למקלחת. הסתכלתי במראה, נגעתי לעצמי בצוואר. הגעלתי את עצמי.
הדלקתי את המים החמים ונכנסתי למקלחת. הפעלתי את המים הכי רותחים ועמדתי תחתיהם במשך חצי שעה, הורדתי מעצמי את כל הגועל שהרגשתי.
אחרי שיצאתי לבשתי את הפיג'מה שלי והתיישבתי על המיטה.
'הגעת הביתה?' קיבלתי סמס מניר.
'כן..' כתבתי לו ונשכבתי על המיטה.
הנחתי את פלאפון על השידה וניסיתי להירדם.
התהפכתי מצד לצד ולא הצלחתי להירדם,כל פעם שעצמתי את עניי ראיתי את אדם מול עיני מנסה להפשיט אותי.
לקחת אתת הפלאפון שלי וראיתי שהשעה הייתה שלוש לפנות בוקר ושקיבלתי הודעה ממאיה.
'למה הלכת כל כך מוקדם?! :( .. שוב פעם שתית?'.
'לא..סתם כאב לי בראש' הקלדתי לה וחיכיתי לתשובה.
'אהה חחחח תמיד יש לך בעיות.. בכל אופן אני הולכת לישון אצל ניב אני אעדכן אותך (;'.
הסתכלתי על המשפט 'תמיד יש לך בעיות' יש מצב שאני אשמה במה שקרה לי?.
'תזהרי טוב?' שלחתי לה.
'אל תדאגי לא יקרה כלום.. הוא אמר שהוא רוצה שהפעם הראשונה שלי תהיה מיוחדת :)' היא כתבה.
התרגשתי בשבילה שסוף סוף היא מצאה מישהו שהיא באמת אוהבת,ושהוא אוהב אותה, טוב לפחות ככה זה נראה.
שמתי את הפלאפון שוב פעם על השידה ושוב פעם ניסיתי לישון אך ללא הצלחה.
בשעה שבע בבוקר החלטתי להפסיק את הניסיון לישון כי הבנתי שזה כבר לא ילך והתלבשתי לריצת בוקר של יום שבת שקצת הזנחתי לאחרונה.
התלבשתי בזריזות ועשיתי קוקו, כרגיל כיסיתי את הפנס בעין שלי שהאמת כמעט כבר לא ראו אותו אבל ליתר ביטחון.
יצאתי מהבית בשקט ובדיוק כשיצאתי ראיתי משהי יוצאת מהדירה של זוהר.
“היית אצל זוהר?” שאלתי כאילו זה לא מובן מאליו.
היא הסתובבה אליי.
“מי את?” היא אלה.
“שכנה”.
“אוי חמודה” היא צחקה.
“שכבתם?” שאלתי בחוצפתי.
היא הסתכלה עלי. “את השומרת ראש שלו?” היא שאלה.
“ממש לא. סתם רציתי לדעת”.
היא חייכה. “למה את מאוהבת בו?” היא צחקה.
התעלמתי ממנה וירדתי במדרגות למטה כשהיא בעקבותיי.
למה בכלל התחלתי לשאול אותה מה היא עשתה עם זוהר, זה בכלל לא מעניין אותי.
הדלקתי את המוזיקה בפלאפון שלי והתחלתי לרוץ, עצמתי את עיניי באמצע הריצה ושוב פעם ראיתי את אדם מול עיני עם החיוך שלו אז מיד פקחתי אותן. ורצתי עם עיניים פקוחות.
כשהגעתי לים, התיישבתי על החוף והסתכלתי על הים.
נזכרתי באתמול, שהסתכלתי על הים לפני שאדם החליט לעשות בי את מעשיו וזה העביר בי צמרמורת.
אני שונאת את הים. למה התעקשתי להתמקם דווקא ליד החלון בשביל לראות אותו?!.
למה לעזאזל היה צריך להיות שם חלון שפונה לים. ולמה בכלל הסכמתי לעלות איתו למעלה. זאת הכל אשמתי. התחלתי לבכות. הלוואי ואתמול לא היה קורה בכלל.
קמתי והמשכתי לרוץ אל עבר הבית שלי.
נכנסתי לבניין בשעה תשע.. רצתי ממש הרבה היום. כשעליתי במדרגות ראיתי את זוהר, חלפתי על פניו אבל הוא תפס בידי.
“תעזוב אותי” אמרתי והוצאתי את האוזניות מהאוזניים.
“תגידי נדפקת לגמרי?” הוא שאל.
“תעזוב אותי” ביקשתי. והתחלתי להיזכר באדם, שביקשתי שיפסיק לגעת בי אבל זה לא עזר לי.
הוא שיחרר את ידו לבסוף. “למה את מדברת עם הבנות שיוצאות מאצלי?”.
“אסור לי?” שאלתי.
“אני לא מבין למה את מתערבת”.
“אני לא” אמרתי.
“תתעסקי בחיים שלך בבקשה ואל תתערבי בשלי” הוא ביקש.
“אוקי” אמרתי.
“ומה את עושה ערה כל כך מוקדם בבוקר?” הוא שאל.
“תתעסק בחיים שלך בבקשה ואל תתערב בשלי” חיקיתי אותו ועליתי בחזרה למעלה.