למה דווקא הוא? פרק 23

הסתכלתי עמוק בעיניו הכחולות, ולרגע שכחתי איפה אני נמצאת. ובלי ששמתי לב הוא החל לקרב את שפתיו לאט לאט אל עבר שלי.
הוא היה ממש קרוב אליי ועוד שנייה כבר יכולתי להרגיש את טעם שפתיו, אבל ברגע האחרון נרתעתי.
לא ככה חשבתי שאני אתנשק בפעם הראשונה, ובמיוחד לא עם זוהר.
קמתי במהירות ממנו כאילו כלום לא קרה.
“אני צריכה ללכת ביי” אמרתי ולא נתתי לו להשחיל מילה.
יצאתי בזריזות מהבית שלו ונכנסתי אל שלי, למזלי אף אחד לא נעל אחריי.
חלפתי על פני המטבח שוב ואימא תפסה אותי. “תתקשרי לבן הוא חיפש אותך” היא אמרה והניחה צלחות על השולחן.
“אני לא רעבה” אמרתי לה.
“את תאכלי בכל זאת” היא אמרה וחזרה למטבח.
ממש לא התחשק לי עכשיו להיות עם גיא באותו השולחן.
הלכתי לחדר שלי וחייגתי לבן.
“סוף סוף שומעים ממך” הוא צחק.
“רצית משהו חשוב?” שאלתי.
“סתם לשאול מה שלומך”.
“אני בסדר” אמרתי.
“מעולה.. אני מגיע בשישי” הוא אמר.
“יופי” מלמלתי.
“את בטוחה שהכל טוב?” הוא שאל.
“כן מעולה. ניפגש כשתבוא” אמרתי וחייכתי.
“משהו מטריד אותך?. משהו עם אימא?” הוא לא הרפה.
“ממש לא. הכל מעולה” אמרתי.
“טוב אני חייב לזוז. את מספרת לי ביום שישי” הוא אמר וניתק.
הנחתי את הפלאפון על השידה ולקחתי את הכרית שלי.
חיבקתי אותה בין ידיי ופשוט חייכתי לעצמי.
אין לי מושג מה קרה הרגע עם זוהר אבל זה בהחלט אומר משהו. התעצבנתי על עצמי שהשתפנתי ולא נישקתי אותו.
אבל מצד שני יכול להיות שאני סתם מתלהבת ומבחינתו לא הייתה לזה שום משמעות, הרי הוא רגיל לנשק מיליון בנות ולעשות איתן דברים אחרם גם. צחקתי לעצמי.
ובכלל זוהר הוא לא בחור בשבילי, בדיוק מהסיבה שהוא כל הזמן עם משהי אחרת.
וכמובן זה שהוא גדול ממני בחמש שנים. המחשבות לא עזבו אותי עד שאימא קראה לי לאכול.
בלית ברירה יצאתי מהחדר והתיישבתי לאכול, אכלתי ממש בזריזות בשביל להימנע משיחה עם גיא.
“סיימתי” אמרתי ופיניתי את הכלים לכיור.
חזרתי בחזרה לחדר שלי וראיתי שמחכה לי הודעה מאדם.
עם כל מה שקרה לאחרונה קצת שכחתי ממנו.
'לא קבענו בסוף..' הוא כתב.
'כן אני מצטערת..היה לי יום מטורף. אני אדבר איתך מבטיחה'.
שמתי את הפלאפון על השידה ונשכבתי על המיטה.
בעזרת אדם רציתי לשכוח מזוהר ומההתאהבות הטיפשית שלי בו. וכרגע זה לא ממש מצליח לי.
–
התעוררתי מוקדם בבוקר וחיכיתי לאימא שהבטיחה שהיא תעזור לי לכסות את הפנס בעין.
כשהיא התעוררה לבסוף היא נכנסה אליי לחדר והתחילה לכסות לי את העין במייק אפ, זה כאב אבל התאפקתי כי אין מצב שאני נשארת עוד פעם יום שלם בבית.
“אולי אני אבקש שיהיה לך פטור משיעורי ספורט?” היא שאלה.
“לא זה בסדר” אמרתי.
“אני לא מבינה איפה המורה הייתה .. יש לי כמה דברים לומר לבית ספר הזה שלך” היא אמרה.
“לא!. אימא זאת הייתה תאונה”.
“המורה לא יכלה לשלוט על הכדור..” מלמלתי.
“אז לפחות שישעו את התלמידה שעשתה לך את זה”.
“לא אמא” המשכתי להתנגד לכל מה שהיא הציעה.
“טוב איך שאת חושבת.. תמיד היה לך לב טוב”.
אם היא רק הייתה יודעת עד כמה.
אחרי שהיא סיימה הסתכלתי על עצמי במראה ובאמת בקושי שמים לה שיש לי משהו.
“תודה אימא” אמרתי לה.
“בכיף אני הולכת להכין לך אוכל” היא אמרה ויצאה.
התחלתי להתארגן לבית ספר וגיא נכנס באמצע, למזלו כבר הייתי לבושה.
“גיא מה אמרתי לך לגבי הכניסות האלה בלי לדפוק” כעסתי עליו.
“רגע מה?. זהו החלימה לך העין??” הוא היה נראה בשוק.
“אימא כיסתה את זה” אמרתי.
“איזה מזל” הוא צחק.
לא עניתי לו. בכלל לא היה לי שום חשק לדבר איתו יותר אף פעם.
יצאתי מהחדר שלי והלכתי למטבח לקחת את האוכל שאימא הכינה לי.
“לקחת אותך?” גיא שאל והתיישב לידי ליד השולחן.
“לא. אני אסע באוטובוס” אמרתי.
“עד שגיא מציע לך משהו” אימא צחקה. “חבל לוותר”.
“אני בכל זאת מוותרת” אמרתי ולקחתי את התיק שלי.
“ביי” אמרתי להם ויצאתי לתחנה.
ירדתי במדרגות בזריזות כדי שלא יקרה מצב שאני אתקל בזוהר.
וכשיצאתי מהבניין המשכתי ללכת מהר עד שהגעתי לתחנה.
עליתי על האוטובוס והתיישבתי בספסל האחורי. זה שבדרך כלל מלא בילדים קטנים שצועקים אחד על השני. אבל היום הוא היה ריק אז הרשיתי לעצמי.
דחפתי לאוזניי את האוזניות וחיכיתי שהאוטובוס יגיע לתחנה של בית ספר.
כנראה שהנהג החליט שהוא נוסע מהר היום כי נסיעה של עשרים דקות בערך לקחה לו עשר דקות ונאלצתי לרדת בתחנה.
התחלתי ללכת באטיות לבית ספר וכשנכנסתי כבר יכולתי לראות את ניר ומאיה יושבים על הספסל.
התקדמתי אליהם וכשהם הבחינו בי הם קמו אליי.
“מי זאת המבריזה??” ניר שאל וחיבק אותי.
“כולה יום אחד לא ראית אותי וכבר התגעגעת?” שאלתי אותו.
הוא צחק.”אל תתרגלי לזה”.
“מה שלומך?” מאיה שאלה.
“אני בסדר” אמרתי ושלושתינו התיישבנו על הספסל.
ישבנו ודיברנו עד שהגיע הצלצול ונאלצנו כל אחד ללכת לשיעור שלו.
אני הלכתי לשיעור ביולוגיה שהיה לי, זה השיעור היחיד שיש לי שגם גיא לומד בו.
וכשאני אומרת לומד אני מתכוונת לזה שהוא פשוט נמצא בכיתה, אבל זה לא באמת אומר שהוא מקשיב.
נכנסתי לשיעור והתיישבתי במקום שלי ליד משהי שאף פעם לא באמת דיברתי איתה, והוצאתי את הציוד שלי.
גיא נכנס לכיתה ביחד עם נטלי, הוא שם את זרועו עליה. התחשק לי להקיא.
“מה קורה אחותי?” גיא שאל. זאת הפעם הראשונה שהוא מתייחס אליי בכיתה.
לא עניתי לו.
“רבתם?” נטלי שאלה וצחקה.
“חס וחלילה אני וליאן בחיים לא רבים” הוא צחק.
“תגידי ליאן בא לך שאני אכיר לך איזה מישהו?” היא שאלה אותי.
“מה?” שאלתי ביחד עם גיא.
היא צחקה. “רואים שאתם תאומים”.
“סתם מישהו מהבית ספר הקודם שלי.. דווקא נראה לי שתסדרו”.
“אני לא חושב” גיא מלמל.
“לא שאלנו אותך” נטלי אמרה.
“אני בסדר” אמרתי לה.
“היא בסדר” גיא חזר אחריי.
“נו ליאן מה יש לך להפסיד תצאי איתו פעם אחת”.
“היא לא רוצה” גיא אמר שוב.
“יואו איזה נוראי הוא שהוא מתערב לך בחיים” היא אמרה וצחקה.
האמת שצחקתי גם אני, כי היא צדקה.
“אז תחשבי על זה?” היא שאלה והלכה למקום שלה כי המורה נכנסה לכיתה.
לא עניתי לה. אני לא מתכוונת להכיר עוד מישהו.
ונזכרתי שאני עדיין צריכה לקבוע פגישה עם אדם. הוצאתי את הפלאפון שלי והקלדתי אליו בזריזות הודעה. 'היי אדם, זאת ליאן חחח אם אתה עדיין זוכר..אממ רוצה אולי היום שניפגש?' שלחתי לו את ההודעה והכנסתי את הפלאפון לתיק.
אחרי שנגמרו שני השיעורים יצאתי בזריזות מהכיתה והוצאתי את הפלאפון מהתיק ובו זמנית התקדמתי אל עבר השירותים.
'איך אפשר לשכוח? חחח בכיף. אותה שעה ואותו מקום כמו מה שהיה אמור להיות?' ראיתי את ההודעה מאדם.
צחקקתי לעצמי. 'כן' כתבתי לו.
הסתכלתי על עצמי במראה ועל העין שלי, המייק אפ התחיל קצת לרדת אז הוצאתי אותו מהתיק וניסיתי לתקן את מה שאימא עשתה לי בבוקר.
באופן מפתיע גם הצלחתי.
לפתע נטלי נכנסה אל השירותים עם כמה חברות שהיא רכשה בזמן שהיא הייתה בבית ספר, או שבעצם יכול להיות שהן כבר הכירו אותה משנים קודמות.
“מה קורה ליאני?” היא שאלה אותי וחייכה אליי.
“בסדר” עניתי לה והכנסתי את המייק אפ לתיק.
“מעולה. תקשיבי מקודם אני סתם צחקתי איתך, אין לי אף אחד לשדך לך” היא צחקה.
“זה היה ברור” מלמלתי.
“סתם עשיתי את זה כדי שאח שלך יחשוב שאני נחמדה אליך.. נראה לך שיש לי מישהו שירצה אותך?” היא צחקה, וגם חברות שלה צחקו ביחד איתה.
“אני לא מבינה מה הקטע שלך” מלמלתי לעצמי כמו שאני אוהבת.
“את סתם לא באה לי בטוב” היא התקרבה אל המראה וסידרה את השיער שלה.
“אוקי.. אז למה את מנסה להיות נחמדה אליי?” שאלתי.
“אח שלך לוחץ”.
“אז מה?. זה לא אומר שאת חייבת”.
“כן אבל יש לו איזה קטע בלתי מוסבר אלייך”.
הוא הרביץ לי לפני כמה ימים.
“איזה קטע?” שאלתי.
“הוא דואג לך. אין לי מושג למה”.
לא עניתי.
“בכל אופן, ממני לא תראי נחמדות”.
“אני גם לא רוצה”.
“מעולה” היא הסתובבה אליי.
“ובקשר למה שהופץ עלייך ועל גיא, זאת באמת לא הייתי אני. אני כבר ממזמן לא בכיתה א'”.
“ואת לא מעיינת אותי מספיק בשביל שאני אפיץ עלייך שמועות” היא אמרה והתכוונה לצאת.
“אהה ואם אני אחליט להפיץ עלייך משהו.. את תדעי טוב מאוד שזאת אני” היא חייכה אליי ויצאה, וביחד איתה יצאו כל החברות שלה.
נשארתי במקום שעמדתי בו מקודם מול המראה והסתכלתי עליה, יותר נכון על עצמי.
לגמרי שכחתי מהשמועה הטיפשית הזאת. אבל עכשיו שהיא העלתה אותה בחזרה..
אין מצב שמאיה היא זאת שהתחילה איתה, הרי אין לה שום אינטרס לעשות את זה, בעצם במחשבה שנייה אולי כן יש לה, אבל אני לא מאמינה שהיא מסוגלת לעשות לי דבר כזה.
ומצד שני, אני בטוחה שאם נטלי הייתה רוצה להפיץ עליי משהו היא הייתה ממציאה משהו אחר אחר, יותר מזיק, ולא משהו שהיה חולף תוך שבוע.
התכוונתי לצאת מהשירותים כשבדיוק מאיה נכנסה גם. “הנה את” היא נכנסה פנימה.
“אני בדיוק יוצאת” אמרתי.
“ראיתי שנטלי יצאה מפה עם כל הברביות שלה.. את בסדר?” היא שאלה וסידרה את השיער שלה מול המראה בדיוק באותו אופן שנטלי סידרה את שלה לפני כן.
“למה שאני לא אהיה?” שאלתי והרמתי גבה.
“לא יודעת.. בגלל כל מה שהיא עשתה לך את יודעת” היא אמרה.
“היא לא עשתה לי כלום”.
“מה בקשר לשמועה?” מאיה הסתובבה אליי.
“שכחתי מזה כבר” צחקתי.
“אוקי מצויין, אבל לכי תדעי מה עוד היא מסוגלת לעשות” היא אמרה והתקדמה אל עבר היציאה ואני בעקבותיה.
“אני לא חושבת שהיא תציק לי בזמן האחרון” מלמלתי.
“לכי תדעי, אין לך מושג מה היא מסוגלת לעשות” מאיה אמרה שוב.
“מה היא מסוגלת לעשות כבר?” שאלתי בהתחכמות בזמן שהלכנו אל עבר הספסל שלנו.
“עזבי” היא סימנה בידה בביטול.
התיישבנו על הספסל וחיכינו לניר.
“אני יוצאת היום עם אדם” אמרתי בדיוק ברגע שניר התיישב לידנו.
“רציני?!” מאיה הסתכלה עליי והעיניים שלה התרחבו.
הנהנתי.
“סוף סוף” ניר אמר.
“מסכן בטח ייבשת אותו” ניר צחק.
מאיה צחקה, “לא נורא. העיקר שהיא יוצאת איתו”.
“אז את רוצה שאני אעזור לך להתארגן?” מאיה שאלה.
“לא מאיה תודה. זה לא דייט אז תפסיקו”.
ניר ומאיה הסתכלו אחד על השנייה.
“זה דייט” הם לחשו, אבל אני שמעתי. האמת נראה לי הם עשו את זה בכוונה.
“לא זה לא” אמרתי.
–
יצאתי מבית ספר וגיא חיכה לי ליד השער.
“אני נוסעת באוטובוס” אמרתי.
“אני לוקח אותך” הוא אמר.
כדי שתרביץ לי באוטו?. רציתי לומר לו את זה אבל לא הייתי מסוגלת.
לבסוף התייאשתי והלכתי ביחד איתו.
“מה נטלי לא באה היום?” שאלתי בעוקצנות.
“אולי יותר מאוחר” הוא אמר.
“אתה יודע שהיום היא סתם הציע לי מישהו בצחוק.. היא לא התכוונה לזה ברצינות”.
“ברור” גיא אמר.
“היא מנסה להיות חברה שלך..את ממשיכה לדחות אותה”.
“אוקי גיא אתה חייב להפסיק לחשוב ככה. אנחנו בחיים לא נסתדר”.
“כי את לא רוצה”.
לא היה לי כוח להתווכח איתו על זה.
“גם” אמרתי.
“אני חושב שרק את”.
לא המשכתי.
כשהגענו סוף סוף יצאתי מהמכונית שלו ועליתי ממש מהר במדרגות ופתחתי את הדלת במהירות כדי שאני לא אראה את זוהר במקרה.
נכנסתי לחדר שלי ופתחתי את הארון שלי, עברתי על כל הבגדים שלי והאמת היא שלא מצאתי כלום.
אז עברתי עליו שוב פעם.
בפעם השלישית כבר הבנתי שאין לי מה ללבוש היום אז לא נותרה לי ברירה והתקשרתי למאיה. ידעתי שהיא תקפוץ מאושר.
“מאיה אין לי מה ללבוש” אמרתי ישר כשהיא ענתה.
“חמש דקות אצלך!” היא אמרה וניתקה לי.
זה היה מהיר, צחקתי לעצמי.
במשך חצי שעה שחיכיתי לה שתגיע המשכתי להסתיר את הפנס בעין שלי ליתר ביטחון שאדם לא יראה את זה.
שמעתי דפיקה בדלת ויצאתי מהר מהחדר שלי.
הלכתי לכיוון הדלת וזאת הייתה מאיה.
“עברה חצי שעה” אמרתי וצחקתי.
סגרתי את הדלת מאחוריה.
“מי זה הבן אדם היפה הזה שהרגע פגשתי במדרגות?!” היא שאלה והסתכלה עליי בהלם.