למה דווקא הוא? פרק 21 (פרק אחרון..)

“רק תודיע לי מחר מי באה. כי אני לא רוצה להיתקל בה במדרגות” אמרתי והמשכתי לעלות במדרגות הביתה.
נכנסתי הביתה, נעלתי את הדלת מאחוריי ונשענתי עליה. התחלתי להתנשף כאילו רצתי עכשיו את כל הבניין.
אני לא מאמינה שאמרתי לו את זה עכשיו.
“את בסדר?” גיא התקרב אליי.
“כן” אמרתי לו והתרחקתי מהדלת.
“מישהו רדף אחרייך?” הוא שאל.
הלכתי למטבח למזוג לעצמי מים והוא בא אחריי.
“לא” צחקתי.
“אז..?”.
“כלום גיא הכל טוב” אמרתי ופתחתי את המקרר.
“אני רוצה שאת ונטלי תהיו חברות” הוא אמר לפתע.
הוצאתי את הבקבוק מים מהמקרר ומזגתי לעצמי מים לכוס, לא התייחסתי למה שהוא אמר.
“ליאן?” הוא שאל.
“זה נחמד שאתה רוצה” אמרתי ולקחתי שלוק.
“אני רציני ליאן. אין לה שום דבר נגדך”.
“וחוץ מזה את אמרת לי לפני כמה זמן שאת תנסי להתיידד איתה”.
“כן זה היה לפני שהיא הפיצה עליי שמועה מטומטמת והראתה לכולם סרטון שלי” הזכרתי לו.
“זאת לא הייתה היא!” הוא הרים את קולו.
“ברור שאתה תאמין לה”.
“ליאן תקשיבי דקה” הוא התקרב אליי.
הפעם האחרונה שגיא התקרב אליי ככה זה היה כשהיינו בכיתה ז' והוא התכוון להרביץ לי כי העברתי ערוץ בטלוויזיה בזמן שהוא ראה משהו.
“שכחת שאני תמיד צודק כשזה מגיע לאנשים?. שכחת שאני יודע לזהות מי משקר ומי לא?”.
“שכחת שהיא חברה שלך?” שאלתי אותו.
“מה הקשר?” הוא שאל.
התרחקתי ממנו. “שזה לא משנה מה היא תגיד אתה תאמין לה”.
“סבבה אז את עשית בדיוק את אותו דבר עם מאיה” הוא שילב ידיים.
“מה?” כיווצתי את גבותיי.
“איזה סיבה יש לך להאמין לה?”.
“כי היא חברה שלי גיא כבר שנתיים אני מכירה אותה. בניגוד אלייך ואל נטלי. וחוץ מזה אין לה שום אינטרס”.
“ולנטלי יש?!” הוא שאל.
“אני בטוחה שכן” אמרתי.
“אז אני רוצה לדעת מה האינטרס" הוא אמר.
“אז תשאל אותה בעצמך”.
“תקשיב גיא אני לא מתכוונת לדבר על זה יותר. יש לך חברה כלבה מהגיהינום” אמרתי.
“אל תדברי עליה ככה” הוא הסתכל עליי.
“אוי מה קרה?. העלבתי את החברה שלך. אני מצטערת” צחקתי.
“כמה זמן אתם חברים? שבוע?”.
“לפחות אני לא בתול שפתיים כמוך”.
“נכון. אתה שכבת עם כל בחורה אפשרית. ועכשיו אתה גם נמצא עם הזונה של הבית ספר” המשכתי להתגרות בו כי הוא עיצבן אותי בטירוף.
“ליאן אני נשבע לך..”
“אתה צריך להבין שחברה שלך זונה ששכבה עם חצי עיר.. אוי רגע בעצם זה בול מה שאתה עשית” עצרתי אותו לפני שהוא סיים את המשפט.
לפני שהבנתי מה קורה ראיתי את היד שלו מתכווצת לאגרוף ולאחר כמה שניות הוא נתן לי אגרוף ישר לפנים.
החזקתי את פניי מתאפקת לא לבכות והלכתי בזריזות לחדר שלי.
“ליאן אני מצטער” הוא צעק לעברי והלך אחרי. נכנסתי לחדר שלי ונעלתי את הדלת מאחוריי.
התיישבתי על המיטה והסתכלתי למעלה על התקרה. לא אפשרתי לדמעות לצאת.
אני לא אבכה בגלל גיא יותר בחיים.
קמתי מהמיטה והסתכלתי במראה, העין שלי הייתה נפוחה ואדומה. אין מצב אני יכולה להיפגש ככה עם אדם. למרות שלא התכוונתי להתייפייף או משהו אבל זה כבר ממש מוגזם.
“ליאן תפתחי לי” שמעתי את גיא מהצד השני של הדלת, לא עניתי לו.
“אני מצטער!! לא התכוונתי” הוא אמר.
לקחתי את הפלאפון שלי והקלדתי הודעה לאדם. 'אני מצטערת..נצטרך לקבוע יום אחר' שלחתי לו.
פתחתי את הדלת וגיא עמד שם, התעלמתי ממנו והלכתי בזריזות למטבח. שלפתי קרח מהמקפיא, שמתי אותו בתוך שקית ניילון ושמתי אותה על העין.
גיא הלך אחריי ועמד מולי במטבח.
“גיא תזוז ממני” אמרתי לו.
“ליאן אני מצטער” הוא אמר, הוא כמעט בכה.
לא עניתי לו.
“ליאן בבקשה תסלחי לי” הוא ביקש.
לא הסתכלתי עליו, הייתי בשוק ממנו.
“גיא.. תעזוב אותי. אני לא מתכוונת לדבר איתך עכשיו” לא יכולתי להסתכל עליו.
הוא פינה לי את הדרך והלכתי בחזרה לחדר שלי.
נעלתי את הדלת שוב והתיישבתי על המיטה.
':(… דברי איתי' אדם שלח לי הודעה.
הפלאפון שלי צלצל וזאת הייתה מאיה. אוי יופי זה רק מה שהיה חסר לי.
“הלו” עניתי לה והחזקתי את הקרח על העין.
“מתי את נפגשת איתו?!” היא ישר שאלה.
“היי גם לך” אמרתי.
היא צחקה. “היי. נו תעני” היא אמרה.
“בסוף ביטלתי” אמרתי.
“השתגעת?!. יצא לי לראות תמונות שלו בפייסבוק תקשיבי הוא חתיך”.
“יופי זה לא הכל בחיים” אמרתי.
“ובכל זאת..את חייבת להיות איתו”.
“אני לא חייבת כלום” אמרתי.
“אוף ליאני מתי תפסיקי להיות כזאת עצבנית ויבשה..”.
“כשזה יקרה אני אודיע לך” אמרתי.
היא צחקה.”אפשר לדעת למה ביטלת?”.
השתתקתי. אני לא רוצה לספר לה כי היא ישר תתחיל לעשות מזה סיפור.
“סתם..לא מתאים לי היום”.
“אל תדאגי אבל אני אקבע איתו מחדש”.
“מעולה!”.
“טוב מאיה יש לי שיחה ממתינה” שיקרתי לה.
אני משקרת לה די הרבה בזמן האחרון.
“אוקי אז נדבר ביי” היא ניתקה לי.
הנחתי את הפלאפון על השידה, השקית עם הקרח שלי התחילה כבר לנזול לי על כל הפנים אז שמתי אותה בפח.
נשכבתי בחזרה על המיטה ועצמתי את עיניי.
העין שלי כאבה בטירוף והרגשתי כאילו מישהו פשוט לוחץ לי על העין ולא מרפה.
התרוממתי מעט והלכתי אל עבר המראה שוב. העין עדיין הייתה אדומה ונפוחה.
פתחתי את הדלת של החדר שלי ויצאתי ממנו, רציתי לצאת החוצה, רציתי ללכת לים לשאוף קצת אוויר.
“לאן זה?” גיא שאל אותי, הוא בדיוק יצא מהחדר שלו והלך מאחוריי.
“לא עניינך” אמרתי והתקרבתי אל דלת היציאה של הבית.
הוא לא חפר לי יותר מדי, הוא נתן לי ללכת. כנראה הוא מרגיש רע עם מה שהוא עשה, ובצדק.
לא הדלקתי את האור במדרגות כדי שאף אחד לא יזהה שזאת אני.
התחלתי לרדת לאט בתקווה שאני לא אחליק במדרגות.
כשהגעתי לקומה השנייה האור נדלק לפתע. הסתכלתי למטה על הקומה הראשונה וראיתי את זוהר נכנס.
יופי זה מה שהיה חסר לי.
המשכתי לרדת במדרגות בזריזות וחלפתי על פניו.
“ליאן!” הוא קרא בשמי.
אני לא מבינה איך כל פעם כשאני יוצאת מהבית הוא מצליח לתפוס אותי.
הוא הלך אחריי.
הסתובבתי אליו, אבל לא הסתכלתי עליו. השפלתי את מבטי והסתכלתי על הרגליים שלי.
“הכל בסדר?” הוא שאל.
הנהנתי.
הוא לקח את ידו והרים את סנטרי למעלה. עכשיו ראיתי אותו מולי בבירור.
“לאן את הולכת?” הוא שאל והסתכל עליי.
הוא הסתכל לי ישר לתוך העיניים, זה היה לי בירור שהוא ראה את העין שלי.
“סתם לים” אמרתי.
“אפשר להצטרף?” הוא שאל.
משכתי בכתפי.
המשכתי ללכת והוא הלך לידי, לא החלפנו שום מילה עד שהגענו לשם.
“וואי היית צריכה להראות לי את הקיצור דרך הזה ממזמן” הוא אמר כשהגענו.
המשכתי ללכת עד שלבסוף התיישבתי על החול מול הים. הוא התיישב לידי.
עצמתי את עיניי ולמרות שזוהר ישב ממש לידי דמיינתי שאני לבד. דמיינתי שהכל כרגיל ושהעין שלי לא מתפוצצת מכאב.
“את כועסת עליי או משהו?” הוא שאל לפתע.
פקחתי את עיניי.
“למה שאני אכעס עלייך?” שאלתי וצחקתי.
“לא יודע..סתם תחושה”.
“אני לא” אמרתי לו.
אני לא כועסת עליו כי הוא לא חייב לי כלום.
“אוקי.. ומה קרה לך בעין?” הוא שאל.
השתתקתי. אני לא רוצה לספר לאף אחד את מה שקרה.
“כלום” אמרתי.
“היא אדומה לגמרי”.
“שפשפתי אותה” מלמלתי, שקר גרוע מאוד.
“זאת לא רק העין..כל החלק מסביב” הוא אמר והסתכל.
הוא קירב את היד שלו אל הפנים שלי ושנייה לפני שהוא נגע בלחי שלי לקחתי את היד שלו והזזתי אותה ממני.
“זוהר..” אמרתי.
“הכל בסדר”.
הוא פשוט הסתכל עליי ושתק.
“מה?” שאלתי.
“לא יודע.. יש בך משהו” הוא אמר.
חייכתי במבוכה והלב שלי החל לפעום בחוזקה.
“את מאוד בוגרת לגילך” הוא אמר.
“שזה טוב או רע?” שאלתי וצחקתי.
“זה טוב. אני מרגיש שאת בגיל שלי ושאני יכול פשוט לשבת איתך ולשכוח מהצרות שלי”.
“זה בדיוק מה שאני עושה” אמרתי והמשכתי להסתכל על הים.
“ברצינות..רואים שעברת הרבה בחיים שלך”.
לא עניתי לו על זה.
“אתה יודע לגור עם שני אחים זה לא פשוט” אמרתי לבסוף.
הוא צחק.
ישבנו חמש דקות בלי שאף אחד יאמר משהו.
“אז מי הרביץ לך?” הוא שאל והסתכל עליי.