למה דווקא הוא ? פרק 16
כשהלכתי הביתה ישר כשנכנסתי התקשרתי אל מאיה.
“הלו" היא ענתה לי באדישות.
“מאיה" אמרתי והתיישבתי על הספה.
“מה?” היא שאלה.
“אני מצטערת" אמרתי.
“אין לך על מה".
“בכל זאת..” אמרתי.
“אני זאת שיצאתי טיפשה לגמרי".
לא עניתי לה כי הסכמתי איתה אבל לא היה לי נעים להגיד לה.
“אבל את יודעת שגיא חושב שאת המצאת את השמועה" אמרתי.
“ממש לא!” היא אמרה.
“אני יודעת שלא מאיה. אל תדאגי אני לא מאמינה לזה.. אני יודעת שזאת נטלי".
“אני באמת שונאת את הילדה הזאת איך נפלתי בפח שלה".
צחקתי, “לא נורא. הכל בסדר עכשיו, אני מאמינה שזה יגמר בקרוב" אמרתי.
“אני מקווה בשבילך. טוב אני חייבת ללכת נדבר מחר. ביי" היא אמרה וניתקה לי בזריזות.
קמתי מהספה והסתובבתי ללכת לחדרי ושמתי לב שנטלי עמדה שם.
“נטלי מה את עושה פה?” שאלתי.
“את באמת רוצה לדעת?” היא שאלה וקרצה לי.
“האמת שלא" אמרתי, אני לא מעוניינת לדעת מה היא עושה עם אח שלי.
“מקנאה?” היא צחקה.
“תעשי לי טובה".
“אז את חושבת שאני הפצתי את זה לכולם?” היא שאלה ושילבה ידיים.
“אני בטוחה בזה".
היא צחקה. “למה שאני אעשה את זה?”
“אולי את תוכלי באמת להסביר לי" הפעם אני שילבתי ידיים.
“אני לא עשיתי את זה".
“שקרנית" אמרתי.
“טוב איך שבא לך אני לא צריכה לתת לך הסברים. את לא מעניינת אותי".
“כנ"ל" אמרתי.
גיא יצא מהחדר שלו והתקרב אלינו.
“רבות עליי?” הוא שאל וצחק.
זה התחיל להימאס עליי, אני יודעת שהוא לא מאמין לזה אבל זה הגעיל אותי.
נטלי צחקה. “אני מצטער ליאן. אבל נטלי זכתה".
לא היה לי כוח לשטויות האלה, לא היה לי מצב רוח אז הלכתי לחדר שלי.
רציתי לשלוח לבן הודעה על כמה שהיום הזה היה נוראי אבל לא רציתי להפריע לו.
שמעתי את הדלת נטרקת ועקבים שהולכים בזריזות אל עבר החדר שלי.
הדלת שלי נפתחה ואמא נכנסה פנימה.
“מאמי שלי” היא התקרבה אליי וחיבקה אותי.
“אימא מה נסגר?” שאלתי והתנתקתי אותה. בהתחשב בעובדה שלא דיברתי איתה שבוע.
“היועצת התקשרה אליי…”.
“אני לא מאמינה” תפסתי את ראשי.
“זה בסדר אני כאן. את רוצה לדבר על זה?”.
“ממש לא אמא. את מאמינה לזה??”.
היא שתקה.”תראי עברנו הרבה בשנתיים האחרונות..”.
“אמא זה לא נכון!” קפצתי מהמיטה.
“אף אחד לא שופט אותך”.
צחקתי, “זה מה שהיועצת אמרה לך להגיד לי?”.
“אני באמת חושבת שאפשר לטפל בזה”.
צחקתי לעצמי. “אתן חושבות שהשתגעתי נכון?”.
“לא מאמי” היא רצתה להתקרב אליי אבל נרתעתי.
“אני מסבירה לך שזה לא נכון” אמרתי.
יצאתי מהחדר שלי ויצאתי מהבית. התיישבתי על המדרגות ופשוט לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
הרגשתי שאני לא שולטת בחיים שלי יותר והכל בגלל נטלי והשמועה הטיפשית הזאת. לא רציתי לעשות מזה ביג דיל, אבל ברגע שכולם חושבים שזה אמיתי ורוצים לנסות לעזור לי. לא יכולתי יותר.
שמעתי דלת נפתחת.
“תעזבי אותי” אמרתי כי הייתי בטוחה שזאת אמא.
“לא ידעתי שהפכתי לנקבה”.
הסתובבתי וראיתי את זוהר.
“אהה סליחה” אמרתי.
הוא התיישב לידי על המדרגות.
“את נהנית לשבת פה?” הוא שאל.
הנהנתי.”איך ידעת שאני פה?” שאלתי.
“אני מסתכל כבר בעינית רבע שעה” הוא אמר.
הסתכלתי עליו. “אני צוחק” הוא אמר וצחק.
“אמא שלך הייתה אצל מקודם וסיפרה לי קצת עלייך” הוא אמר.
גיכחתי. “נו מה כבר שמעת?” שאלתי.
“אממ שהכל בסדר איתך” הוא אמר.
הסתכלתי עליו שוב. לא הייתי בטוחה למה הוא התכוון. “מה?” שאלתי.
“רוצה להיכנס אליי?” הוא שאל.
משכתי בכתפיי. “אוקי” אמרתי וקמתי. נכנסנו לדירה שלו והוא סגר את דלתו.
התיישבתי על הספה. “את רוצה משהו?” הוא שאל.
“לא זה בסדר” אמרתי. הרגשתי לא נעים להיות פה.
הוא התיישב לידי. “היא סיפרה לי על השטות הזאת בבית ספר שלך”.
“תודה לאל מישהו שלא מאמין לזה. אני לא מבינה כולם השתגעו או מה?” שאלתי.
הוא צחק. “אני מבין שמישהו מנסה להתעסק איתך?”.
“אין לי מושג. כנראה חסר לה ריגושים בחיים” אמרתי.
“מי זאת?”.
“סתם חברה של אח שלי” אמרתי.
“הא המציאה את זה?”.
“כנראה” אמרתי.
“מקנאה בך” הוא אמר.
“מה יש לה לקנא?” שאלתי.
“את חכמה ויפה. אני בטוח שאת מאיימת עליה איכשהו".
צחקתי והסמקתי. “אני באמת לא רוצה לדבר עליה".
“בכיף" הוא אמר.
הפלאפון שלו צלצל והוא ענה. “כן היא פה" הוא אמר.
“אמא שלך" הוא הושיט את הפלאפון אליי.
“הלו" לקחתי ממנו את הפלאפון ועניתי.
“פעם אחרונה שאת עושה לי את זה!”.
“אז את מוכנה להקשיב לי?”.
“את מוכנה לחזור הביתה?”.
“כן" אמרתי וניתקתי לה.
“איך אתה מסתדר עם האישה הזאת?" קמתי.
“מה זאת אומרת?” הוא שאל.
“עזוב לא משנה" רציתי לומר לו שהיא יותר מדי מבוגרת ממנו ושהוא צריך למצוא משהי בגילו, או משהי שקטנה ממנו בחמש שנים. אהמ אני אהמ.
התקדמתי לכיוון דלת היציאה.
“תודה זוהר" אמרתי והסתכלתי עליו, הלב שלי החל לפעום בחוזקה שוב.
“אמרתי לך שאת מוזמנת אליי תמיד לדבר על הצרות שלך".
“אוקי. אבל בתנאי שתספר לי גם על שלך" אמרתי.
“בוודאי" הוא אמר וחייך אליי.
חייכתי אליו בחזרה ויצאתי. נשענתי על הדלת שלו וברגע זה הבנתי שאני מאוהבת בו.
תגובות (4)
תמשייכיי
טוב, אז חשוב לי לציין שאני אוהבת את הסיפור שלך ועוקבת אחריו אבל אם כבר ביקשת תגובות אז יש לי משהו לאמר.. את התחלת את הפרקים הראשונים בצורה נורא יפה ואז בשאר הפרקים את כאילו התחלת לאבד פואנטה, כמעט כל הסיפור הולך או שהיא מתעצבנת על מישהו/רבה עם מישהו או שאת מתארת כמה שהיא מושלמת בזה שהיא לומדת טוב ומוסרית ואוהבת לרוץ ליד החוף וכ'ו..לכן זה נותן השליה מסוימת שבמקום לקדם את העלילה אז הסיפור יותר מתקדם סביבה ופה ושם נרמזת היתקדמות בעלילה. אני מקווה שלא תעלבי או משהו פשוט חשבתי שהסיפור באמת נורא יפה אבל חבל להרוס אותו עם כל מיני קטעים חסרי פואנטה..
אהה ו..תמשייכיי ^^
אוקי אז קודם כל תודה רבה שאת עוקבת.. הסיפור עצמו באמת בנוי סביבה היא הדמות הראשית שבחרתי להתייחס אליה.
הסיפור עצמו עדיין רק בהתחלתו עדיין לא הגיעה הפואנטה שאני רוצה שהסיפור יתמקד בו. ולכן בינתיים זה נראה ככה.
אני בכל זאת מקווה שתמשיכי לעקוב כי יש לי רעיון שאני מנסה להגיע אליו בסוף.
תודה רבה על זה שהגבת :)
תמשיכי :)