למה דווקא הוא? פרק 13

“טוב אולי כי שכבת עם בעלה" אמרתי בלי לחשוב יותר מדי.
בן נחנק לפתע.
“מה?” היא הייתה נראית בהלם.
“את אפילו לא יודעת את זה?” שאלתי.
“אין לך גבולות. גם הפרדת בין זוג וגם בסוף אין לך בכלל מושג שזאת היא" התפרצתי.
זוהר היה נבוך.
“טוב אם הוא העדיף אותי על פניה כנראה ששם טמונה הבעיה" היא צחקה ושתתה.
הסתכלתי עליה והייתי בשוק. נכון שהיא סוג של חזרה לעצמה אבל זאת לא האימא שאני רוצה.
“את דוחה אותי" אמרתי וקמתי.
“הלוואי ולא היה לי קשר אלייך בכלל" אמרתי והלכתי אל החדר.
טרקתי את הדלת מאחוריי והתיישבתי על המיטה. החזקתי את עצמי לא להתפרק.
“אבא" אמרתי לפתע.
“מזמן לא דיברתי איתך" המשכתי.
“הכל השתנה אבא, אתה זוכר שאמרתי לך שאמא לא יוצאת מהחדר מאז שנפטרת?” המשכתי לדבר לעצמי, או יותר נכון לאבא.
הסתכלתי לתקרה. “אז היא יצאה מהחדר שלה והתחילה לשכב עם כל גבר שהיא רואה בערך" מלמלתי.
“וזה קשה לי לראות אותה ככה. ועכשיו היא בכלל נמצאת עם מישהו בן 23 .. אוף הכל כל כך שונה ומעצבן" הדמעות החלו לזלוג.
“אני רוצה את אמא שלי בחזרה. אני רוצה אותך בחזרה אבא..” מחיתי את הדמעות.
“אני מתגעגעת אלייך..” אמרתי והדמעות המשיכו לזלוג.
שמעתי דפיקה על הדלת. “אם זאת את אימא אז לכי" אמרתי.
“לא זה אני" זוהר אמר ונכנס.
מהר מחיתי את הדמעות שלא יראה שבכיתי.
“בכית?” הוא שאל והתיישב ממש קרוב אליי על המיטה שלי.
“לא אני בסדר" אמרתי.
“אני מצטערת שהיית צריך לשמוע את זה" אמרתי. למרות שאני כועסת על אימא שלי אני לא רוצה להרוס לה את מה שיש בינה לבין זוהר, מה שזה לא יהיה.
“זה בסדר" הוא גיחך.
“אימא שלי היא אחלה באמת..” אמרתי, לא הבנתי מה ניסיתי לעשות.
“למה בכית?” הוא שאל.
“סתם" מלמלתי.
“הכל הציף אותי פתאום.. געגועים לאבא שלי" אמרתי.
“באמת אימא שלך אף פעם לא סיפרה לי עליו כלום".
“הוא נפטר.. מדום לב פתאומי באמצע העבודה" אמרתי ולא הצלחתי לשלוט בדמעות שלי.
“אני מצטער" הוא התקרב אליי וחיבק אותי. הלב שלי החל לפעום בחוזקה.
פחדתי שהוא עלול להרגיש את זה אז ישר התנתקתי ממנו.
“זה בסדר" אמרתי.
“תודה" אמרתי שוב.
“אין על מה.. את יודעת אם את צריכה משהו, אני גר לידך" הוא חייך אליי.
חייכתי בחזרה.
“טוב נראה לי אני אצא למה שני האחים שלך כמעט הרביצו לי כשהצעתי להיכנס לחדר שלך".
צחקתי.
“הם אוהבים אותך ודואגים לך מאוד" הוא אמר.
“לפחות אחד מהם" דיברתי על בן.
“למה את חושבת?” הוא שאל.
“עזוב סיפור ארוך" אמרתי.
“אז תקפצי אליי מתישהו תספרי לי קצת. דווקא מעניין".
הוא אמר ויצא לי מהחדר. באמת שלא הבנתי בכלל למה הוא נכנס אליי לחדר ולמה הוא הרגיש צורך לחבק אותי.
רק ידעתי שאני חייבת להפסיק לדבר איתו כי אני מתחילה להרגיש רגשות אליו, רגשות שאסור שיהיו לי.
בן נכנס לי לחדר. “ליאני" הוא חיבק אותי.
“אתה כועס עליי?” שאלתי אותו.
“על מה?”.
“לא יודעת שהרסתי את הערב.. ומה שאמרתי על אימא".
“אני לא כועס אלייך. איך מישהו בכלל יכול לכעוס עלייך?” הוא חייך אליי.
חייכתי בחזרה והסתכלתי עליו. “תגידי הזוהר הזה.. יש ביניכם משהו?” הוא שאל.
“ממש לא" אמרתי.
“הוא עם אימא בכלל" הזכרתי לו.
“לא קשור. הוא לא נראה לי בחור מתאים בשבילך" הוא אמר.
“למה לא?” שאלתי בשביל הסקרנות.
“הוא בן 23” הוא אמר.
“סבבה אני 18 עוד מעט.. אני לא רואה את הבעיה פה” אמרתי.
גיא נכנס לי לחדר גם פתאום.
“אימא הלכה לזוהר” הוא אמר. “ונהיה לי משעמם” הוא התיישב על המיטה לידי.
“אחלה של דרמה סיפקת לנו הערב” הוא אמר.
“גיא די” בן ביקש.
“טוב נו, על מה מדברים?” הוא שאל.
“סתם כלום” אמרתי והסתכלתי על בן שלא יזכיר את הנושא.
“אולי תדבר עם נטלי או משהו” אמרתי.
“מה פתאום. אחותי יותר חשובה לי” הוא הניח את ידו על צווארי.
בן הניח את ידו גם על צווארי והם פשוט חיבקו אותי שניהם, זה הרגיש מוזר.
שלושתנו צחקנו יחד. הרגשתי שאנחנו קטנים שוב פעם וכל מה שחסר לי זה את אבא מצלם אותנו במצלמה האהובה שהייתה לו ואת אימא עומדת מאחוריו וצוחקת.
שמעתי את העקבים של אימא שלי מתקרבים אל החדר שלי.
“תגידי לי מה זה היה צריך להיות?!” היא נכנסה ושילבה את ידיה.
בן וגיא ישר עזבו אותי.
“טוב נראה לי שאני אזוז” גיא אמר ויצא במהירות מהחדר שלי.
“למה הרסת לי את הערב?. זה היה מאוד חשוב לי”.
“למה?” שאלתי.
“ככה. כי את יודעת שכשאני מתכננת משהו אני צריכה שהכל יהיה מושלם”.
“כן הא ירשתי את התכונה הזאת ממך” אמרתי.
בן עדיין ישב לידי.
“אני מאוכזבת ממך" היא אמרה.
“נחשי מה אימא?. גם אני ממך. אפילו יותר" אמרתי.
היא הסתכלה עליי. “ליאני מה שהיה היה. אין טעם להיזכר בעבר שלי".
“לפחות תתנצלי בפני יעל תעשי משהו" אמרתי.
“אם זה מה שיעשה לך טוב אז בסדר".
“לא זה לא מה שיעשה לי טוב. מה שיעשה לי טוב שתפסיקי להתנהג כמו ילדה בת 5” אמרתי.
“את כבר לא צעירה להזכירך".
“מה זה קשור?”.
“מה זאת כל ההדבקות הזאת לזוהר?” שאלתי.
“אמרתי לך כבר ש…”.
לא נתתי לה להמשיך את המשפט. “לא משנה" אמרתי.
בן עדיין ישב שם.
“אני לא רוצה לדבר איתך כרגע" אמרתי.
היא התייאשה ויצאה לי מהחדר.
בן קם מהמיטה ונתן לי לשכב.
“ליאן תפסיקי. תניחי לה גם ככה קשה לה".
“זה לא נראה ככה" אמרתי.
“תאמיני לי".
“טוב אין לי כוח יותר ליום הזה אני עייפה".
הוא כיבה את האור. “לילה טוב" הוא אמר יצא מהחדר שלי.
–
עבר שבוע. בשבוע הזה לא דיברתי עם אימא בכלל. למרות שהיא ניסתה כמה פעמים אבל לא נתתי לה.
האמת שגם את זוהר לא בדיוק ראיתי, טוב נו כי כל היום כמעט הייתי בבית ולא יצאתי.
בסוף האריכו להם את ההשעיה לשבוע שלם, ככה שמאיה, ניר ואני דיי נדפקנו מכל הסיפור הזה. או שהרווחנו תלוי איך מסתכלים על זה.
ביום ראשון נכנסתי לבית ספר בשעה עשר כי התבטלו לי שעתיים ראשונות והלכתי אל הכיתה של ניר שהודיע לי שהוא ומאיה שם.
בדרך שמתי לב שכולם נועצים בי מבטים משונים. לא הבנתי מה רוצים ממני.
הגעתי לכיתה של ניר, לא היה בה אף אחד חוץ מהם. “תגידו יש לי משהו בפנים שכולם מסתכלים עליי?” שאלתי אותם והתיישבתי ליד ניר בשולחן שלו, מאיה ישבה מולנו. והסתכלתי על עצמי דרך המסך של הפלאפון.
שניהם שתקו. “טוב נו מה כבר קרה?” שאלתי אותם ודחפתי את ניר שישב לידי.
מאיה הסתכלה עליי.
“מה?” שאלתי.
“אז אני מבין שלא שמעת את השמועות החדשות?”.
“תעשה לי טובה זה לא מעניין אותי" אמרתי.
“אני בטוח שבאלה דווקא תתענייני".
“זה קשור אליי?” שאלתי.
“ועוד איך” ניר אמר.
מאיה לא דיברה, היא התעסקה עם הפלאפון שלה.
“אוקי.. אז מה השמועות?”.
הוא לא ענה.”נו תגידו לי!” הרמתי את קולי טיפה.
“שאת מאוהבת בגיא" הוא אמר והשתתק.
“מה?!” פלטתי מפי.