למה דווקא הוא ? פרק 11

לא ידעתי מה לומר. “אתה זוכר שהבטחת שתבוא לחנות ספרים?” אמרתי לפתע. מה לעזאזל ליאן?!.
הוא חייך אליי שוב. אני כבר לא עומדת בחיוך הזה יותר.
“ברור. אני אפתיע אותך יום אחד” הוא צחק ונכנס לבית שלו.
סגרתי את הדלת מאחוריי. אין יותר מטומטמת ממני, רציתי לשאול אותו אם קורה משהו בינו לבין אמא שלי וזה מה שיצא במקום.
נראה לי כבר היה עדיף שהייתי שואלת באמת על אמא שלי, או שפשוט הייתי צריכה לשתוק ולתת לו ללכת.
נכנסתי לחדר שלי ועשיתי בזריזות שיעורי בית והתחלתי להתארגן לעבודה, ניסיתי לשכוח מהשיחה המביכה שהייתה לי כרגע עם זוהר.
נעלתי עת נעליי ויצאתי מהבית אל עבר העבודה. כשהגעתי לשם כרגיל יעל כבר הייתה.
ישר כשנכסתי תקפתי אותה בשאלות על אמא שלי ואם היא דיברה איתה.
“אז את עובדת שם?” שאלתי אותה והנחתי את התיק שלי מאחוריי הדלפק.
“הגיעו ספרים חדשים תסדרי אותם במדפים" היא אמרה, מתעלמת לגמרי מהשאלה שלי.
הלכתי אל הספרים ולקחתי כמה ביד והתחלתי לסדר אותם.
“אז לא ענית" אמרתי.
“עזבי ליאן לא נראה לי שזה יעבוד" היא אמרה.
“למה?. היא לא היית נחמדה?” שאלתי, אני כבר מכירה את אמא שלי.
“לא זה לא קשור".
“אז..?” התעקשתי.
“עזבי אני לא רוצה להכניס אותך לזה".
“אני כבר בזה" אמרתי לה והתקרבתי אליה ברגע שסיימתי לסדר את הספרים.
“ליאן זה באמת לא משנה".
“נו" לחצתי עליה.
אבל היא בכל זאת התעלמה ממני.
“מה היא כבר עשתה. צחקה עלייך?, ירדה עלייך?. כי אם כן זה היה לגמרי בצחוק.. אני מכירה..”.
“בעלי בגד בי איתה" היא אמרה לפתע.
הסתכלתי עליה והייתי בשוק.
“אני מצטערת, לא הייתי אמורה לספר לך".
עדיין לא יכולתי להוציא מילה מהפה, ידעתי שאימא שלי הייתה עם די הרבה גברים במהלך החופש הגדול, אבל לא ידעתי שהיא הייתה עם גבר נשוי.
“אני לא יודעת מה לומר” אמרתי.
“זה בסדר את לא אשמה”.
“חלקית אני כן” אמרתי.
“את לא ידעת” היא אמרה.
היא צדקה. “רגע ומה עכשיו?” שאלתי.
“התגרשת ממנו?” שאלתי.
“עזבי ליאני זה מסובך” היא אמרה.
“אני מצטערת” אמרתי.
שאר הערב אמר שקט, כרגיל לא נכנסו הרבה אנשים. יעל ואני לא החלפנו מילה כל הערב, מתוך בושה כנראה.
בשעה תשע כשיצאתי משם והלכתי הביתה כל הדרך חשבתי על כמה שהשנאה שלי כלפי אמא שלי מתחילה לגבור. איך היא בכלל יכולה לעשות דבר כזה?!. להיות עם מישהו שהוא נשוי??.
התביישתי בה לגמרי.
נכנסתי הביתה בעצבים וטרקתי את הדלת מאחוריי.
“מה זה העצבים האלה?” שמעתי קול מוכר מהסלון.
התקדמתי אל עבר הקול וראיתי את בן יושב על הספה לבוש במדיי צבא. “בן?!” צעקתי מאושר וישר קפצתי עליו בחיבוק מוחץ.
“כמה זמן לא ראיתי אותך!!” המשכתי לחבק אותו. התגעגעתי אליו.
הוא באמת הבן אדם היחידי שאני אוהבת כרגע מכל המשפחה שלי, הבן אדם השפוי היחידי.
אחריי כמה שניות עזבתי אותו אבל עדיין ישבתי לידו על הספה. “מה אתה עושה פה?” שאלתי.
“אמרתי למפקד ששוב יש בעיות בבית”.
“בן אמרתי לך שהכל בסדר”.
“זה לא היה נשמע ככה. זה בסדר הוא יודע שהמצב שלנו לא הכי טוב”.
הסתכלתי על הרצפה, לא רציתי לפגוע בשירות הצבאי שלו רק בגלל השטויות שלי.
“באמת שהכל בסדר. סתם אני והפרנואידיות שבי” צחקתי.
“ליאני אני מזהה לפי הקול שלך שמשהו לא בסדר”.
הדלת נפתחה לפתע ואמא נכנסה לתוך הבית, יכולתי כבר לשמוע אותה עם העקבים שלה.
היא התקרבה לסלון והיא ראתה אותנו.
“בן” היא חייכה אליו והוא קם לחבק אותה.
“מה שלומך אמא?” הוא שאל.
“אני מעולה” היא חייכה אליו. “למה לא אמרת שאתה בא?”.
“אני מיד מכינה לך משהו לאכול” היא אמרה והלכה בזריזות למטבח.
“איפה גיא?!” היא צעקה מעבר למטבח.
“לא בבית” בן אמר.
“אין לכם מושג כמה אני רותחת עליו!” היא אמרה.
אני ובן הסתכלנו אחד על השני וישר הלכנו למטבח.
“למה?” שאלתי אותה.
“המנהלת התקשרה אליי. וכמות הדברים שהוא הספיק לעשות ביומיים הראשונים של הלימודים היא לא נורמלית!” היא צעקה.
“זה לא רק הוא היה. זאת הייתה כל השכבה”.
לא האמנתי שאני מגנה עליו.
“כן הבנתי את זה. אבל גם הבנתי שזה היה הרעיון שלו”.
לא עניתי.
“לפחות את לא השתתפת בזה” היא אמרה.
“צרה אחת פחות יש לי” היא צחקה.
“אוי שיט אין ביצים” אמא אמרה והמשיכה להביט במקרר שהיה די ריק.
“לא משנה אימא אני לא רעב במילא” בן אמר.
“לא אני לא מוכנה לוותר לך. אני הולכת לשכן לבקש” היא אמרה ומיד יצאה מהמטבח.
“כמובן שהיא לא תוותר על ההזדמנות לראות אותו” אמרתי ברגע ששמעתי את הדלת נטרקת.
“את מגזימה” בן אמר.
“טוב אין לי כוח אני הולכת להתקלח” אמרתי ויצאתי משם.
אחריי שהתקלחתי במשך חצי שעה בערך כי לחשוב על כל היום שהיה לי ובערך על כל התקופה האחרונה אז פשוט נסחפתי.
התלבשתי כבר במקלחת ובדיוק כשיצאתי גיא התפרץ פנימה. “מה קרה שנה?!” הוא סינן וטרק את הדלת.
הרחתי ריח של חביתה והבנתי שאמא כבר חזרה והספיקה להכין לבן אוכל.
נכנסתי למטבח. “בתיאבון” אמרתי לו.
“תודה” בן חייך.
“סוף סוף אוכל אמיתי” הוא אמר וצחק.
“הכל בשבילך” אימא אמרה.
“רק אתמול התכחשת לזה שיש לך עוד בן” אמרתי לעצמי.
“לא התכחשתי, פשוט לא חשבתי שזוהר אי פעם ייתקל בבן” מסתבר שהיא שמעה אותי.
“זוהר?” בן שאל.
“השכן החדש” אימא אמרה וחייכה.
כן אימא בואי תחשפי את הרומן שלכם יותר.
רציתי לשאול אותה על יעל אבל לא רציתי לעשות את זה בנוכחות בן במיוחד אחריי שאמרתי לו שהכל בסדר.
גיא נכנס למטבח והתיישב.
“לא מאמין שאתה אשכרה פה לשבוע שלם” גיא אמר וחייך.
“מה אני לא אעשה בשבילכם” בן אמר.
“גיא שלא תחשוב שאני אעבור בשתיקה על מה שקרה בבית ספר” אימא אמרה.
“זה בסדר כל השכבה גם ככה מושעת”.
“וואלה?” שאלתי.
“כן. חלק לשלושה ימים וכל מי שאירגן הכל מושעה לשבוע. נכון שזה ממש לא פייר?” הוא שאל.
“אם זה היה תלוי בי הייתי מעיפה אתכם לחודש”.
“אז מזל שזה לא” הוא אמר.
“אהה ומזל טוב יש לך חופש שלושה ימים” הוא אמר.
“מה?” לא הבנתי.
“את רוצה שרק את, הגיי הזה שאיתכן והחברה הזאת שלך תלמדו?” הוא שאל.
“מאיה וניר” אמרתי.
“לא באמת אכפת לי” הוא אמר ויצא מהמטבח.
“תתעלמי ממנו” בן אמר.
“כמו תמיד” אמרתי.
הלכתי לחדר שלי וראיתי הודעה בקבוצה שלנו.
'יש לנו חופש!!' מאיה כתבה.
'לא הבנתי לכמה זמן..' ניר כתב.
'אממ הבנתי שלשלושה ימים'.
'אהה. אז מה עושים?'.
'לא יודעת מה איתך אבל אני הולכת להשלים שנות שינה'.
'אני אמורה להיות תקועה עם גיא שלושה ימים בבית?' שלחתי להם.
'למזלך.. ):' מאיה כתבה.
כל כך עיצבן אותי כל ההדלקות שלה עליו בזמן שהוא בכלל לא שם עליה.
'אולי אני אבוא אלייך?' היא ביקשה.
'אני לא יודעת.. בן בבית!' שיניתי נושא.
'למה?' ניר שאל.
'עזוב, יש לנו צרות משל עצמנו קצת' כתבתי וצחקתי לעצמי.
שמעתי דפיקה על הדלת שהייתה פתוחה בכלל.
“אני יכול להיכנס?” בן שאל.
“ברור” אמרתי והנחתי את הפלאפון של השידה שליד המיטה.
נשכבתי על המיטה והוא התיישב לידי.
“תגידי הכל בסדר איתך?” הוא שאל וליטף את שערי.
הנהנתי.
“בטוחה?”.
“כן” אמרתי.
“אני מצטער ששנה שעברה לא יכולתי להיות פה כל כך”.
“בן זה בסדר גמור. אני אישית רוצה שתחזור לעניינים שלך בצבא” אמרתי.
“את לא יכולה לנסות לנהל פה את הבית זה יותר מדי קשה” הוא אמר.
“אין לי ממש ברירה”.
“אח שלי דפוק, ואמא אני כבר לא מצליחה להבין אותה..אז נותר לי פשוט לנסות לחיות פה בלי לאבד את השפיות”.
“אני מקווה שאני לא האח הדפוק” הוא צחק.
צחקתי גם אני.
רציתי לומר לו שכן קצת קשה לי ושאין לי פה ממש התייחסות או תמיכה, ושכל השנה האחרונה הייתה בהחלט סיוט, אבל רציתי להראות לו שאני חזקה.
רציתי גם לומר לו עד כמה שאני מתגעגעת לאבא. אני מתגעגעת לחיבוק שלו ולעצות שלו, הוא תמיד היה שם בשבילי בהכל. בגלל כל התקופה שעברנו לא היה לי זמן בכלל לחשוב עליו או להתגעגע. וזה הטריף אותי.
“טוב אז לילה טוב” הוא אמר ונישק את מצחי.
“תודה בן” אמרתי.
“על מה?” הוא שאל וחייך.
“על הכל. על זה שאתה אח מושלם” מלמלתי תוך כדי פיהוק.
הוא חייך אליי פעם אחרונה ויצא.