החשיכה- פרק 1

בית המשפט, 9:08 בבוקר

"לינדה, את מוכנה להעיד?" עורך הדין שלי לאונרד לחץ על רגלי בחשש. "אני לא בטוחה" הודיתי בקול רועד ושבור. הרבה זמן לא דיברתי מאז. "זה בכל מקרה אחי" לחשתי והוא הניף יד לביטול. "אתה צודק. אחים לא אונסים", ועליתי להעיד.

"בואי לפה" הוא לחש ברכות "תתקרבי אליי". זה היה ליצן. הוא חייך חיוך רחב, לא מסוכן אלא מהוסס. הייתי בת חמש אז. "אל תלכי לאנשים שמפתים אותך! מסוכן!" שמעתי את קול אמי מהדהד בראשי. אסור לי להתפתות אחרי כל המקרים שתקפו את ארגנטינה לאחרונה. "אסור לי", התלוננתי "למרות שהייתי רוצה עכשיו בלון". הסתובבתי והבנתי שאנחנו בסמטה חשוכה וסגורה. המעבר היחיד שיש לי הוא דרכו. הסתובבתי בחשש. הוא עדיין נשאר במקומו. הפעם חיוכו היה אכזרי, ושמתי לב שהוא מתקרב אלי בצעדים קטנים."