למה אתה מכאיב לי? (פרק 9)

שחררתי אנחה, ואמרתי לו בקול עמוק "אבא, אל תשקר לי".
הוא הושיט את ידיו אליי וליטף את פניי. "אני לא משקר" הוא לחש, בכובד, בעייפות. "אני יודע מה קרה". הוא אמר ושחרר את שיערי מהגומיה, פיזר אותו לכל עבר, נהנה מהחופש.
"מה קרה?" שאלתי בעצבנות, אך ידעתי שזה לא הזמן לספר לו שאני שונאת שנוגעים לי בשיער.
"זה מסובך" הוא שחרר אנחה עמוקה "זה פשוט סיפור ארוך" הוא קילל בשקט ולפתע עיניו נצצו.
"אבא.." לחשתי. דמעה ירדה. לא ידעתי מה לעשות. אף פעם לא ראיתי אותו בוכה. אף פעם. הוא התקפל מכאבים.

_________________________________________________________________

הסירנות הגיעו. האם זה האמבולנס שלנו?
_________________________________________________________________

"אסור לה לעלות והוא במצב קשה עד אנוש." הוא אמר לאנשי הצוות שלו ואמר לי "תעלי הביתה, ילדה. אנחנו נטפל בזה." הוא שיחק בשיערי ולחש לי "הכל יהיה בסדר".
________________________________________________________________