למה אף אחד לא מאמין לי?-פרק 2

~בפרק הקודם~
נועה ורועי ניסו לפרוץ לתחנת משטרה אך השוטרים ראו אותם.
נועה התחבאה בתוך מחסן כלי ניקוי והתעלפה מהיותה קלסטרופובית.
—————————————————————————-
היא התעוררה במיטה נוחה.
בהתחלה ראתה קצת מטושטש, ולאט לאט התבהרה ראייתה.
היא שכבה בחדר לבן מאוד, ושתי אחיות בחלוקים לבנים מאוד ישבו בפינת החדר ושוחחו בלחש.
בחדר הלבן מאוד הייתה דלת לבנה מאוד שעליה היה תלוי וילון לבן מאוד, ומתוכה בקעו קולות שיחה. היא לא הצליחה להבין מה נאמר.
היא זיהתה קול עמוק, קול אביה, וקול רגוע וחלש שבכה.
זו הייתה אימה.
קטעים מאירועי אמש עלו וצפו בזיכרונה.
תחנת המשטרה נראתה בטלוויזיה קטנה בפינת החדר, וליד התחנה קריינית שמסרה מידע על ניסיון פריצה לתחנה.
מיד היכתה בה ההבנה.
היא נמצאת בבית חולים, לאחר שבזמן שפרצה יחד עם רועי לתחנת המשטרה ננעלה בתוך מחסן והתעלפה.
היא רצתה לקום, או לפחות להתיישב, אבל היא הייתה מחוברת לצינורות שונים וידה הייתה קשורה בצינור קטן לעמוד אינפוזיה.
היא ניסתה להתיישב, ומיד רצו אליה האחיות.
"לא! לא! אסור לך עדיין לקום!" זעקה אחת האחיות. נועה המשיכה לנסות להיאבק בהן, אך ללא הועיל.
סחרחורת תקפה את ראשה והיא נפלה אחורנית על המיטה.
האחות השנייה יצאה בריצה מן החדר וחזרה כעבור דקות אחדות עם רופא מוסמך.
הרופא נראה בגיל הארבעים. הוא היה לבוש בחלוק לבן מאוד, ועל אפו נחו ברוגע משקפיים שהגדילו את עיניו פי כמה וכמה.
על התווית שהתנודדה מן החלוק היה רשום "ד"ר דורמן".
ד"ר דורמן ניגש אל נועה, הביט בה רגעים אחדים, ואז החל לספר:"את ורועי נכנסתם לתחנת המשטרה. השוטרים רדפו אחריכם, ונכנסת למחסן. ננעלת בפנים ולאחר כמה שעות מצאו אותך מעולפת במחסן".
"כמה זמן ישנתי? ואיפה רועי?" שאלה נועה.הרופא השיב:" רועי מאושפז כעת במחלקה לשברים.הוא יצא מהתחנה, אך מעד ושבר את היד. ואת ישנת ארבעה ימים."
"ארבעה ימים?! בחיים לא ישנתי כל-כך הרבה זמן! בגללי רועי שבר את היד. בגללי אמא שלי בוכה. זה הכול בגללי." המחשבות התרוצצו בראשה.
"הכל בסדר?" שאל ד"ר דורמן. כן. מתי אוכל לקום מהמיטה? וללכת לבקר את רועי?"
"אני מצטער אך לא תוכלי לקום בזמן הקרוב ובטח שלא לבקר את רועי." השיב.
"אני רוצה לראות אותו."
"אסור לך עדיין."
אני רוצה לראות אותו!"
"אני אאלץ לבקש ממך להירגע."
"תנו לי לראות אותו!"
כעת נועה כבר החלה להשתולל.
הרופא נראה אבוד, שלא לדבר על האחיות.
כעת כבר שמעו אותה מעבר לקיר, שכנראה היה עבה מאוד למניעת הפרעות למטופלים.
הוריה, ששמעו את הבלגן, נכנסו במהירות אל החדר.
מיד השתתקה נועה, ודממה השתררה בחדר.