ללא שם(בינתיים)- פרק 2

״אלכס!!!״ אני שומעת קול עליז מאחוריי.
״זה כואב לי.״ אני אומרת ביובש.
 היא שוב קופצת ונאחזת בכתפיים שלי.
״זה עדיין כואב לי.״ אני מנסה להסביר לה.
היא שוב קופצת.
״שום שינוי״ אני מתחילה להתייאש
קפיצה.
״אוו׳…״
קפיצה.
״*אוו׳!*״
קפיצה.
״אולי די עם זה?!׳׳ אני צועקת עליה מסתובבת ומעיפה את הידיים שלה מהגב שלי.
היא משתתקת וסוף סוף מבינה את הרמז ועוזבת לי את הכתפיים במנוחה.
תכירו. זאת *ליז.
היא הייתה אחת החברות הטובות שלי עד שסיפרתי לה את אחת ה-סודות שלי ומאז אני פשוט נדבקת אליה. ואני לא בטוחה אם היא אוהבת את זה בדיוק אבל היא גם נדבקת קצת אליי. ככה שאנחנו תיקו. נראה לי.
״אלכס!אלכס! יוואווו את לא מבינה מה מצאתי!!!״ היא מקפצצת לה באושר כשהתיק הכבד שלי עדיין הורס לי את הגב.
״תראי!!״ היא מראה לי תמונה האייפוד שלה.
״וואו.״ אני ממשיכה עם היובש,״מה זה?״
״את לא מזהה אותם?!״ היא מסתכלת עליי במבט לא מאמין וחוזרת להסתכל עליהם בעורגה ״אלה כל מיני גיבורי על!!!״
״נגיד תראי, זה אקווה מן, והנה סופרמן,זה החץ הירוק, וזאת…״ שכחתי לציין. היא פריקית של גיבורי על.
״ליז אני יכולה להכנס לכיתה לשים את התיק?״ אני מתחננת בפניה.
״אהה, כו בטח. יואוו! אני גם צריכה להכנס כמה זמן אני כבר בחוץ!״ היא ממהרת להגיד ורצה לכיתה. כשבדרך היא דוחפת אותי כמה מטרים הצידה.
אני נאנחת ונכנסת לכיתה. עונה על חקירה קצרה של המורה ומתיישבת במקום שלי שמאחורה.
״היי,״ בלה אומרת לי כשאני מתיישבת לידה, ״למה הגעת כל כך מאוחר?״
״אחרתי את ההסעה, כמעט פספסתי את הרכבת, חיכיתי לאנשים זקנים שיעלו כבר לאוטובוס והלכתי קצת ברגל עד שמצאתי את עצמי מותקפת על ידי ליז״
״הנוהל הרגיל?״
״כן.״
״אהה.״ היא אומרת וחוזרת להקשיב למורה.
למי שלא הבין, זאת בלה.
גם אחת מהחבורה שלי.
הזאת שסובלת את המוזרויות שלי בשתיקה.
אני קוראת לה קוקי.
למה?
פעם ישבתי באמצע הלילה והגעתי למסקנה שאין לה כינוי אז התחלתי אסוציאציות עד שהגעתי לקוקי זה למה.
ככה זה אצלה או שהיא שותקת או שהיא צוחקת. עם כל החלק העליון של הגוף. ודופקת על השולחן. היא יכולה לשמש מקלון מתנדנד בכיף, כי ברצינות, היא רזה. לגמרי רזה. 
בזמן שהיא עסוקה בלהקשיב למורה אני עסוקה בלקשקש כל מיני דברים במחברות. כשנשמע הצלצול של ההפסקה כולם מסתובבות לשולחן שלי ושל בלה בשביל לאכול כזה כולם ביחד ואני מושכת את קאו לקנות איתי אוכל בקפיטריה. אנחנו עומדות בתור, שהוא די ארוך האמת, כשלפתע מישהו קורא לי מאחור. אני מסתובבת אחורה ולא מאמינה למראה עיניי. זה הוא.