לכל אחד יש סיפור. פרק 4.

שירה:

היי אני שירה אחות של תמר.
אני קטנה ממנה בשנה וכולם מתנהגים אליי כאילו אני בת שנה.
אווף אני שונאת אנשים.
אני מרגישה שלא מתייחסים אליי.
היום התקבלתי למקהלה של בית הספר!
אתם יודעים איזה קשה זה להתקבל לשם?
יש וועדה קפדנית שבוחנת את כל אודישני הקבלה ואני, שירה, זאת שאף אחד לא מתייחס אליה, עברתי את הוועדה!!
סוף סוף התייחסו אליי. סוף סוף הולכים להתייחס אליי.
כל חיי אני שרה וכעת, אני מאושרת שאני יכולה לבטא את יכולת השירה שלי במקומות ציבוריים.
צעדתי לבית מחוייכת. אנשים הביטו בי כאילו נפלתי מהירח. חייכתי אליהם חלקם עשו לי פרצוף והלכו ומעטים מהם שלא הכירו אותי חייכו בחזרה.
"שלוום!" צעקתי לבית.
זרקתי את התיק על הספה.
אמא "שירה תעיפי את התיק שלך מהספה!"
הפעם לא התעצבנתי. בכל מקרה..התקבלתי למקהלה.
"אמא! נחשי מה קרה לי היום?" אמרתי לה.
"אממ…קיבלת 100 במתמטיקה? עשית סוף סוף שיעוריי בית? " היא זרק רעיונות.
הבטתי בה במבט עויין ואמרתי לה :"טוב שלא הגזמת, לא אמרתי שהפכתי להיות גאון!"
טוב אני די חלשה בלימודים האמת…
פתאום נכנסה לבית בעצבים תמר.
היא שמה את התיק בחדר והתיישבה לידי.
שתיקה.
רואים שהיא בכתה.
"תמר מה קרה לך מאמי?" שאלה אמא בדאגה.
"עזבי! זה לא דבר מעניין!" לחשה תמר.
"כל דבר שקורה לבנות שלי זה דבר מעניין!" אמרה אמא והדגיש כל מילה.
אז תמר סיפרה לנו שהיא ניפרדה ממתן.
החתיך הבלונדיני עם העיניים הירוקות.
איך היא עשתה מעשה טיפשי כזה?
טוב כאן הבנתי שאני לא קשורה …
רציתי לספר לאמא שהתקבלתי למקהלה אבל לא! כנראה שיש לה עיניינים חשובים יותר.
כיביתי את הטלויזיה ונכנסתי לחדרי בעצבים. טרקתי את הדלת ויכולתי לשמוע את אמא צועקת "תפסיקי להתנהג ככה!"
הם לא הבינו מה קרה לי פתאום אבל אני הבנתי!
שוב אני יוצאת הבת השנייה שמתייחסים אליה..אם בכלל!
אוף שונאת אנשים! כבר אמרתי את זה!.
אני בחדר שומעת מוזיקה הדבר היחיד שמרגיע אותי!
נכנסתי לפייסבוק וראיתי שנשלחה הודעה מבחור אנונימי.
התכתבתי איתו. סיפרתי לו מה קרה לי הרגע והוא הבין אותי.
הוא אמר שגם לו זה קורה במשפחה.
מצאתי אדם שמבין אותי …סוף סוף!
ביקשתי שישלח תמונה הוא אמר שישלח ביום אחר ושאני שאשלח לו תמונה שלי מעכשיו.
הצטלמתי ושלחתי לו בלי להרהר.
לא חשבתי.
רק שלחתי.