לכל אחד יש סיפור. פרק 3.

מתן:

היא נישקה אותי.
שני, הנערה הבלונדית שאהבתי לפני 3 שנים.
אהבתי, בעבר.
כיום יש לי חברה מתולתלת גבוהה בשם תמר.
אני אוהב אותה באמת..
אבל למה הנשיקה הזאת מציפה לי רגשות שחשבתי שעברו לי?

אתמול בערב כשהערתי את תמר בנשיקות ראיתי שמשהו השתנה בה. העיניים שלה היו עצובות.
"תמרה דאגתי לך" לחשתי לה.
"ישנתי". היא אמרה בפשטות.
"שני הייתה פה ". הודעתי לה.
איך שהיא שמעה את זה היא ביקשה ממני לצאת.
מוזר.
חשבתי שתשמח. בנות, איך אפשר להבין אותן?
….

באותו ערב ישבתי על הספסל עם שני והיא נישקה אותי בעדינות. נשיקה קטנה.
"אני מצטערת" שני אמרה לי והתנתקה ממני.
רציתי לנשק אותה שוב אך התרחקתי .. זכרתי שיש לי אהבה אמיתית.
"זה לא היה אמור לקרות!" היא אמרה לי בסערת רגשות. "זה פשוט המצב גרם לזה, ההרגשה של בדידות. אין צורך לדבר על זה אף פעם! אני לא מרגישה כלפייך כלום! " היא הבהירה לי.
הלם. שתיקה.
אין לי מה לומר זה לא שיש לי רגשות אליה.
לא דיברנו על זה.
פשוט צעדנו לבית בשתיקה.
הרגשתי את נשימותיה מתחת לאף הקטן שלה וידעתי שקרה לה משהו היום.
לא שאלתי. לא אחרי מה שקרה היום.
היא הביאה לי חיבוק והלכה מהר לביתה.
קצר ומהיר.
כבורחת ממני.
….
..

התיישבתי על הספה עם החבר שלי רועי ושיחקנו פלייסטיישן.
סיפרתי לו מה קרה לי עם שני.
הוא חייך אליי חיוך ממזרי.
"שובב אתה! " הוא אמר לי.
"נראלך? אני אוהב רק את תמר!" הבהרתי לו.
הוא המשיך לחייך..הוא זכר שבעבר תמיד חפרתי לו על שני שהיא יפה כל כך.
…

בוקר למחרת.
נכנסתי בשער בית הספר.
ראיתי את תמר כשגבה פונה אליי.
באתי אליה בהפתעה והבאתי לה חיבוק ונשיקה.
היא קפצה בהפתעה והחטיפה לי סתירה קטנה.
"איי!" אמרתי.
היא חייכה אליי והביאה לי נשיקה בלחי. מנסה להעביר את הכאב.
"זה לא עוזר! אני רוצה בשפתיים .." אמרתי לה.
היא צחקה בשקט והביאה לי נשיקה מהירה.
ראיתי את שני ממרחק, נכנסתי לכיתה לא רציתי להביט בה לאחר מה שקרה אתמול.
ראיתי שתמר ושני מדברות במסדרון בויכוח סוער שמעתי את שני מסבירה בקול כואב: "אני מצטערת באמת שלא עשיתי את זה בכוונה! את יודעת שאני לא הייתי פועלת מאחורי הגב שלך.. אני לא רוצה שהחברות ביננו תהרס אז סיפרתי לך לפני שתשמעי ממישהו אחר".
תמר שיפשפה את פנייה ואמרה: "אני באמת המומה שזה קרה! אני בחיים לא הייתי חושבת שתעשי את זה.. חברות של 12 שנה! אני רוצה שנמשיך להיות חברות אבל תדעי שיהיה לי קשה לחזור לסמוך עלייך .."
שני חייכה והביאה לה חיבוק חם.
תמר לא חייכה..נשארה אדישה.

לא ידעתי על מה היה הוויכוח אבל יכולתי לנחש ששני סיפרה לתמר על הנשיקה ביננו אתמול.
אז ניגשתי אלייהן ואמרתי לתמר שאני שמח שהיא סולחת לה ושלא תיכננו לעשות את זה.
"מה לא היה מתכונן?" היא שאלה, לא הבינה על מה אני מדבר.
"מה שקרה אתמול על הנשיקה ..על זה דיברתם לא?"
"לא!" היא ענתה.
ראיתי מהצד את שני מסמנת לי לשתוק!
שתקתי… טעות מעצבנת.
"על מה אתה מדבר? " היא שאלה ופנתה גם אל שני שנראת מבוהלת.
"תספרו לי עכשיו או שאני זורקת עלייכם אגרטל!!" היא התעקשה "על איזה נשיקה מדובר?"
"אני נישקתי את שני" אמרתי לה בכאב.
לא רציתי שהחברות בינהם תהרס.
היא המשיכה לבהות בי ואז בשני.
היא עצמה עיניים ופקחה אותם באיטיות מוודאת שהיא לא נמצאת בתוך חלום.
והיא הלכה…
שערה המתולתל נעלם באופק ואני…לא מצאתי מילים כדי להחזיר אותה אליי.