לכל אחד יש סודות #פרק 1 (לא הייתה הקדמה)

_______________________________________________________________
1.9.2012
יומן יקר,
היום, בגלל שזה היום הראשון ללימודים והיום הראשון שלי בתיכון, וכי אני חייב להוציא סוף סוף את
כל הסודות שלי לאנשהו….
וכן, אני יודע שזה מוזר שבן כותב יומן…
בכל מקרה, יש דבר אחד שאין לי שמץ של מושג איך לספר לחברים שלי-מַייק ואמבר.
אנחנו תמיד היינו מן שלישיה כזאת, די מנודים בבית הספר, תמיד כולם קוראים לנו 'פריקים', ואנחנו ממש לא נגד זה שיקראו לנו ככה.
העניין הוא שכבר במשך שנה אני מסתיר מהם ש…
אני גיי.
אין לי שום בעיה לספר את זה לאמבר, היא תבין, אבל היא בטוח תספר למייק הכל, ובדרך כלל בן סטרייט לא מגיב טוב לדברים כאלה…
וכאן בא עוד סוד…
אני….מאוהב במייק…
כל פעם כשאף אחד לא שם לב אני לא יכול שלא לבהות בעיניים הירוקות המושלמות האלה שלו…
וזה כל כך קשה להסתיר את כל זה…
בעיקר כי לפעמים אני מתנהג בצורה מחשידה…
אוף! למה אני חייב להיות כזה דפוק?!
_____________________________________________________________

"היי! לֶייזִי קֵאט, קום כבר!" בקע קולה החזק של אמבר מהטלפון, "אהע…" מלמל רֶיין, אוף, הוא בדיוק היה באמצע לכתוב יומן. "נו! היום יום ראשון בתיכון, אתה לא מתרגש?" ריין רצה לומר שהוא מתרגש, אך ורק מהעובדה שזאת עוד הזדמנות לראות את מייק, אבל במקום זה רק מלמל "כן…כן…" "טוב, בוא מהר, אני ומייק נחקה לך בשער של בית הספר" אמרה אמבר וניתקה. 'מייק…מייק….' השם הדהד בראשו של ריין, "די כבר, מטומטם, אתה והוא סתם חברים טובים, ובכלל, כיוון המשיכה שלו אחר, תפנים כבר!" אמר ריין, בניסיון לשכנע את עצמו.
"ריין? כבר קמתה?"
"כן, אמא,"
"טוב, אני תכף באה," ולמשמע צלילי הצעדים של אמא שלו, ריין החביא מהר את היומן. זה מה שחסר לו, שהיא תראה. אם ההורים שלו ייגלו על הסוד ה'קטן' שלו הם יעיפו אותו לעזאזל.
"בוקר טוב," אמרה אמו של ריין ונכנסה לחדר, אחרי שהעיפה בו מבט קולה השתנה מחברותי לדואג, "למה אתה עדיין בפיג'מה, חמודי?"
"אל תקראי לי ככה…"
"והתיק שלך לא מסודר! וגם השיער שלך נראה כל כך פרוע, ועוד לא ציחצחתה שיניים, אתה עוד תאחר לבית הספר! אתה לא רוצה שזה ייקרה כבר ביום הראשון, נכון?"
כתשובה ריין פיהק והלך לשטוף פנים ולצחצח שיניים.
"למה אתה תמיד כזה עצלן?! אני לא מבינה ממי קיבלתה את זה…" אמרה אימו, ריין הניד בראשו, 'מעצמי'-חשב. לאחר שצחצח את שיניו הביט במראה, והתרכז בעיקר בשיערו השחור שמגיע כמעט עד כתפיו. "השיער שלי באמת פרוע…." אמר והתחיל לסרק אותו, ואז הבין שלא, זה לא מתאים להיום, ושינה תסרוקת. אז גם זו נראתה לו מעצבנת, ולבסוף השאיר את שיערו כמו שהוא רק מסודר יותר.
"תגיד, כמה זמן אתה תקוע באמבטיה?! מה אתה בחורה?!" נשמע קולו הרם של אביו של ריין, "הווו" פלט בעצבנות ויצא להתארגן לבית הספר.

"רייייין" נשמע קולה העליז של אמבר שמיד קפצה על ריין, שבא ליפול בגלל זה. "הי, את עוד תגרמי לי לקנא," נשמע קולו של מייק ובו נימה של לגלוג. "…לקנא?" ריין לא הבין מה העיניין, אמבר התנתקה מריין ונעמדה ליד מייק, הם שילבו ידיים. ריין הרים גבה. "שנספר?" אמבר שאלה בקול שובב, ואז הביטה במייק, היא הביטה בו בהערצה. מייק הנהן. כל הדברים הללו נראו לריין מאוד מוזרים, הוא הרגיש שמשהו לא טוב הולך לקרות….
"אנחנו יוצאים." אמרו שניהם בבת אחת ואז התנשקו במשך מספר שניות.