ליליאן-פרק 7: האמת

*חושך שורר.
עיני בקושי רואות דבר.
דלתות המרתף נפתחות ונסגרות.
"מה אתה הולך לעשות היום? מכות עם האלה או השוקר?" שאלתי בגבורה אפילו שבתוכי הצטמקתי, "או שיש לך צעצוע חדש לוקאס?"
הוא לא ענה כמו בדרך כלל או קילל אותי. הוא שתק
"אתה לא מבין, למה משנה מה תעשה ולא משנה איך תכאיב לי אני לא אשבר!
אני נשבעת!
אני אוודא בעצמי שתיכנס לכלא.
אני אוודא שתשלם את המחיר.
כל המשטרה תדע שאתה רוצח בדם קר."
הוא התקרב.
"לא יעזור לך כלום.
לא המכות,
לא השוקר,
לא החוסר במזון.
האמת תצא לאור"
הוא התכופף.
שמעתי קולות של מפתחות ותוך רגע האזיקים ירדו מידי.
הוא שחרר את החבל מרגלי.
הוא הקים אותי והוציא את שנינו מהמרתף.
זה לא היה לוקאס, אלא מישהו אחר.
חבוש במסכה שנותנת לראות רק את עיניו.
הוא התכופף והביט עמוק בתוך עיני.
המבט הזה…
הוא אמר מילה אחת.
"רוצי"*

התעוררתי בסמטה.
וכל מה שלא ראיתי עד היום התגלה מול עיני.
זה היה מאק.
הוא שחרר אותי. הציל אותי.
אבל זה לא בגלל שהוא מכיר אותי.
ועכשיו, סוף סוף, הבנתי הכל.
הכל הגיוני עכשיו.
אני חייבת לראות אותו.
קמתי במהירות ורצתי.
עדיין לילה.
כמעט שם.
האטתי את הקצב וחזרתי להליכה.
איך הוא יסלח לי על זה?
הוא היה כל כך פגוע לפני שהלך.
הוא בטח שונא אותי.
הייתי כמעט בכניסה.
אבל משהו עצר אותי.
ראיתי את ריי אך גם ראיתי דמות שגבה אלי.
אין לי מושג אם זה אינסטינקט או תחושת בטן אבל הסתתרתי מאחורי הקיר שחיבר אל הכניסה. הצצתי רק עם ראשי
"לך מפה, עכשיו" ריי אמר בעצבנות.
"לא לפני שאקבל את התשובה שלי" אמר האחר.
לא יכול להיות. הקול הזה.
"אתה לא תקבל" ענה ריי
"אתה חושב שאני לא יודע שאתה יודע איפה היא?" אמר לוקאס.
הוא מדבר עלי.
"תעוף מפה" אמר ריי בקול קשה.
"היא בכלל יודעת את האמת עליך?" שאל לוקאס בהיסח דעת
"לוקאס, לך אם אתה יודע מה טוב לך. ותעזוב אותה בשקט"
"ומי יעצור אותי? אתה?"
"כן"
לוקאס צחק צחוק נבזי, "אני מכיר אותך מאק. אתה לא מסוגל לפגוע בזבוב. בדיוק כמו לילי"
לפתע ריי תקע בלוקאס אגרוף באף, "רוצה להתערב?" אמר ריי והכעס ניכר בו.
לוקאס ניגב את אפו המדמם, "מרשים" אמר, "בוא נראה מה אתה שווה".
לוקאס תקע ברך בבטנו של ריי. ריי התכווץ.
הוא בעט לו ברגליים וריי נפל.
הוא ניסה להתרומם אך לוקאס בעט לו שוב בבטן.
אני חייבת לעשות משהו.
'לא. אם הוא יראה אותך את וריי תמותו. אל תזוזי. לוקאס לו יהרוג אותו, הוא צריך אותו'.
ריי השתעל ויצא קצת דם מפיו.
לוקאס צחק.
ריי תפס ברגליו של לוקאס והפיל אותו.
הוא הכניס בו שני אגרופים.
לוקאס הרים את ברכיו והעיף את ריי.
הוא תפס בצווארו והוא הצמיד אותו לקיר.
"אתה באמת חושב שאתה יכול עלי?!" שאל לוקאס בצעקה, "אתה באמת חושב שאתה יכול להגן עליה?" אמר בנבזיות.
אני חייבת לעשות משהו!
אבל בקושי יכולתי לזוז.
ככה, בדיוק ככה הוא הרג את אימא.
'את לא יכולה לתת לא להרוג גם את ריי'.
אך הוא שחרר את אחיזתו. ריי נפל.
שתי ידיו אחזו ברצפה והוא ניסה להחזיר לעצמו את הנשימה.
"אתה פתי, בדיוק כמוה. שני חסרי מזל"
ריי הרים את מבטו, "המזל היחיד שיש לה הוא שהיא לא הבת שלך"
לוקאס בעט בפניו ואז בבטנו. ריי לא זז.
הוא ירק לכיוונו והסתובב . במהירות התחבאתי מאחורי הקיר הצדדי והתפללתי שלא ראה אותי. שמעתי את הצעדים שלו. לאחרי שנייה ראיתי אותו הולך בכיוון שאני באתי ממנו.
חיכיתי.
הוא פנה בפניה.

מהר רציתי חזרה למכולת.
הגוף שלו לא זז.
"ריי" אמרתי וקרעתי לידו.
"ריי" תלתלתי את כתפו והרגשתי שדמעות חמקו כבר מעיני.
"לילי?" שאל בקול חלוש
"אנחנו חייבים לקחת אותך לבית חולים" אמרתי מלאת דמעות.
"לא" לחש, "בלי בית חולים"
"חייבים לטפל בך"
הוא ניסה להתרומם, תמכתי בו.
"לא" אמר בקול החלטי ונשען על הקיר.
"אז לפחות להזמין רופא" התחננתי.
"לא"
"אז מה? מה לעשות??" הבהלה תקפה אותי.
"הדירה שלי" אמר בנשימות כבדות, "יש שם מספיק דברים בשביל פצע קטן"
"זה לא פצע קטן!" צעקתי, "אתה לא יכול ללכת לבד,אם היא רחוקה אז זאת בעיה"
"היא כאן" אמר בפשטות, "בקומה למעלה, יש פה מדרגות בסוף מצד שמאל" הוא ניסה לקום וראיתי את הכאב.
"אל תזוז" תפסתי את מותנו בצד השני והנחתי את ידו על כתפי, "תזוז רק אם הברכיים, אני יעשה את השאר" והוא הקשיב.
אני משכתי אותו והוא ניסה לזוז כלל שיכל, הגענו למדרגות. "תאחז במעקה ותאזן את עצמך דרכי, אין פה הרבה מדרגות" הוא עשה זאת.
כל פעם שהוא כמעט נפל החזקתי אותו ובסוף הגענו לדלת מעץ.
עם ידו הפנויה הוציא מפתחות מכיסו ופתח את הדלת.
מקום מאוד קטן.
סלון עם ספה אחת וטלוויזיה ישנה, על הספה יש שמיכה.
הסלון מחובר למטבח צעיר שיש בו שלושה ארונות מקרר בינוני וכיור מלוכלך.
המשכנו לתוך הבית.
הוא פנה בדלת יחידה שהייתה מימינו ופתח אותה.
חדר אמבטיה מזערי אך נקי.
האמבטיה הייתה משמאל ואסלה היו ממול לדלת.
בצד ימין היה כיור קטן. מעליו ארון ומתחתיו שידה עם ארבע מגירות.
"את יכולה לצאת, אני אשטוף את עצמי" אמר ריי
"אתה בטוח?" שאלתי בדאגה.
"כן, אני אהיה בסדר, רק תוכלי להוציא לי בגדים ומגבת והשידה פה?"
"אין בעיה" אמרתי.
הוא התיישב בתוך האמבטיה.
פתחתי מגרה אחת והוצאתי מכנס, חולצה תחתונים.
במגירה השנייה הייתה מגבת.
הורדתי את המחסה של האסלה והנחתי הכל שם.
ריי ניסה להוריד את החולצה שלו אך הוא בקושי הצליח לזוז.
נשמתי עמוק התקרבתי והורדתי לו את החולצה. כל הבטן שלו הייתה חבולה.
על צווארו עדיין היה אפשר לראות את סימני החניקה.
כמעט בלי להסתכל עליו הורדתי את המכנס.
את התחתונים הוא יוריד לבד.
"אני אחכה על הספה עד שתסיים" אמרתי ויצאתי.
חיכיתי שתי שניות מאחורי הדלת עד ששמעתי מים זורמים.
התיישבתי על הספה בכבדות והרגשתי כל שריר בגופי צועק וכואב.
עברו 5 דקות ושמעתי את דלת האמבטיה נפתחת.
ריי יצא.
והוא נראה קצת יותר טוב
ושאני אומרת קצת אני מתכוונת קצת.
הפנים שלו היו נפוחים, וראיתי שכואב לו לעמוד. היה לו פצע פתוח ברגל.
"לקחתי משככי כאבים, זה אמור לעזור" אמר, הקול שלו חזר לעצמו.
"צריך לחטא לך את הרגל. זה יזדהם" אמרתי והצבעתי על הפצע שלו.
"יש מחטא באמבטיה" אמר והסתובב לכיוון האמבטיה.
קמתי והלכתי אחריו.
הוא פתח את הארון והוציא מחטא
"לא" אמרתי, "תשב על הרצפה. אני יעשה את זה"
הוא נאנח והתיישב כמו שאמרתי לו. "יש צמר גפן במגירה השלישית" אמר
פתחתי את המגירה והוצאתי צמר גפן ופלסטר גדול. והוצאתי גם תחבושת.
ירדתי על ברכי. שמתי חומר מחטא על צמר הגפן והצמדתי אותו אל הפצע.
"אתה טיפש" אמרתי, "למה נתת לו אגרוף?"
סיימתי לנקות את רוב הדם ושמתי על הפצע את הפלסטר.
"ראית מה קרה?" שאל במפתיע
"כן" אמרתי "תרים את החולצה, אני צריכה לראות" הוא הרים.
היה לו סימן כחלחל בצד ימין. פתחתי את התחבושת והתחלתי ללפף את בטנו.
"זה הגיע לו" אמר ריי.
"זה לא משנה. לא היית צריך לעשות את זה, תראה לאן זה הוביל" כעסתי.
"מה ציפית, שאוותר?" שאל בקול מובס
"הוא יכל להרוג אותך!" צעקתי ודמעותיי כבר ירדו כמו נהר זורם.
השפלתי מבט, "עד שמצאתי אותך…" לחשתי, "אני לא יכולה לאבד אותך שוב, אבא"
לכמה רגעים היה שקט.
"הבנת" אמר בהקלה.
"לקח לי קצת זמן, אני יודעת. אבל עדיף עכשיו מאשר אף פעם" אמרתי.
"רציתי כל כך לספר לך" אמר בקול רועד. הרמטי מבט. היו דמעות בעיניו. העיניים שדמו לשלי.
"אני מצטערת, אני לא באמת שונא אותך" אמרתי והרגשתי נבוכה, "אני מבינה למה עשית את מה שעשית. חשבת שאם לא תאמר לי את האמת אני אהיה מוגנת"
"ניסיתי כל הזמן להרחיק אותך משם אבל לא וויתרת, ידעתי שלא תוותרי. הייתי חייב לחשוב על משהו כדי שתתרחקי ממני ומכל הצרות שהבאתי לך" אמר והשפיל את עיניו.
"הצרות שאתה הבאת לי?" אמרתי בציניות, "תראה מה קרה לך!" צעקתי.
"הייתי עושה הכל שוב כדי שתישארי מוגנת" אמר ברצינות.
"אל תגיד את זה" לחשתי, "אני רק עושה צרות. בגללי אימא נרצחה"
"לא" אמר בקול חזק, "זה הכל לוקאס אשם"
"היה עדיף שלא היית משחרר אותי מהמרתף מלכתחילה" השפלתי מבט.
עוד רגע קטן של שקט.
"את הדבר היחיד שאני נילחם למעונו" לחש ריי.
הרמתי את מבטי. הוא בכה. "אני לא הולך לוותר עליך" אמר, "לא שוב".
ופשוט התפרקתי.
נפלתי עליו וקרעתי את ידי סביבו.
"תהיה אמיתי, בבקשה תהיה אמיתי" מלמלתי בבכי אל חזהו, "אל תלך. אני לא מסוגלת לאבד עוד מישהו אבא"
הוא חיבק אותי וקירב אותי אליו, "אני לא הולך" לחש, "אני מבטיח".