לילה נטול כוכבים(3)

שמעתי דפיקה רכה בדלת.
"רק שנייה" אמרתי בקול מנומנם ופקחתי את עיניי. אמא עמדה שם וחיוך ישנוני על פניה.
"מה קורה?" שאלה ברוך
"אני בסדר, למה יש שוטרים מסביב לבית?" שאלתי
"איך ידעת?"
"קמתי באמצה הלילה וראיתי אותם"
"אנחנו עוברות איה" אמרה ברוך
בבת אחת התעוררתי, כל עולמי חרב!
"לא!" צעקתי "ממש לא!"
"חששתי שתגידי את זה" אמרה בעצב "אם לא תעברי בעצמך יסממו אותך ואז יעבירו אותך"
"בסדר אבל אני לא מדברת אתכם!" אמרתי בכעס
"תודה" לחשה וסדרה את הדלת בשקט, הפלפון שלי צילצל. 'אדם' היה רשום כל הצג.
"שלום" אמרתי
"בוקר איה, את מרגישה טוב?"
"לא ממש. כואבת לי הבטן"
"מה לדעתך קרה לכלב?"
"לא יודעת ואני לא רוצה לדבר על זה"
"לא אבל אי אפשר סתם כך להעלים כלב איה זה בלתי אפשרי!"
"ואתה בדקת את זה נכון?"
"כן אבל זה לא אומר שאני לא עצוב מהמוות שלהן" אמר בהתנצלות
"איה עם מי את מדברת שם?" שאלה אמא מעבר לדלת
"עם אף אחד אמא" צעקתי לה
"טוב אני מניח שביי" אמר במן התנצלות
"כן, ביי אדם" אמרתי וסגרתי את הפלפון.

לקחתי תיק גדול והכנסתי לתוכו כל מיני בגדים, לקחתי עוד תיק ומילאתי אותו במחברות, דפדפות וכלי כתיבה לציור.
ירדתי למטה ואכלתי ארוחת בוקר בשקט רועם.
"את לא יכולה לא לדבר איתי כל היום" אמרה
לקחתי פתק צהוב חיוור וכתבתי:
'אני כן!
אמרתי לך ואת לא הקשבת לי אז תשאי בתוצאות!'
"איה" אמרה בתסכול אך המשכתי עם שתיקתי.\
לקחתי את התיקים ושמתי במושביים האחוריים של המכנית וישבתי מקדימה. אמא באה התניעה את האותו ונסעה.
רק עכשיו קלטתי שאני בפיג'מה ושאמא שלי כל הזמן מדברת בפלפון שלה, מה שממש לא האופייני לה.
ראיתי את אדם מסתכל עלינו מהחלון של החדר שלו בקומה השנייה כשעברנו ברחוב שלו.
נופפתי לו לשלום והוא לי, הוא נעלם ודף דפדפת הופיעה בחלון ועליו רשום:
'תחזרי בקרוב, ליל כוכבים שמח'
"גם לך" לחשבי מעצב, אדם היה החבר הכי טוב שלי. ליל כוכבים זה החג הפרטי שלנו. תכננתי למטח אותו הלילה הזה. זה מן חג מתיחות, פעם בשנה.
הגענו לבית עם שתי קומות ועליית גג(רק לפרוטוקול, עליית גג זו לא קומה!). הבית היה צבוע בצבע תכלת מתקלף וגדר חשמלית חדישה. זה מתומתם!
משכתי בכתפיי ופתחתי את הדלת, כן יש לי מן מנהג כזה לפתוח דלתות לפני שהאותו עוצר. לקחתי את התיקים ורצתי אל הבית.
פתחתי את הדלת ועליתי למעלה, לא ממש הבחנתי בבית, פתחתי את הדלת השנייה ונכנסתי. סגרתי את הדלת ופרקתי את התיקים.
"איה?" שאלה אמא מלמטה
"כן?"
"אני הולכת לקנות אוכל"
"ומשהו מתוק" ייעצתי לה
"שוקולד?"
"כן, וגם גלידה יהיה נפלא"
"ביי"
"ביי אמא"
שמעתי דלת נטרקת והתנעה, אמא אף פעם לא תטרוק דלת של בית. זה פשע בשבילה.
אמא נסעה ושמעתי צעדים כבדים ברחבי הבית, לקחתי מספריים והתכוננתי לקפוץ. הדלת נפתחה ועמד שם שוטר.
"מה לעזאזל?" שאל כשראה אותי כמעט קופצת עם מן סכין בידי, אהה כן פירקתי את המספריים לשניי סכינים. כוחו של השעמום.
"מצטערת" אמרתי "מי אתה?"
"מייקל" אמר, למייקל היה שער חום קצוץ, עניים חומות, עור שזוף והבנות בשכבה שלי היו אומרות שהוא חתיך.
"איה" אמרתי ולחצתי לו את היד
"איפה אמא שלך?" שאל
"למה?"
"אני צריך לאשר את ההגעה שלכם" אמר
"שלכן, אנחנו בנות" אמרתי בחדות
"כן, כן" אמר ויצא מהחדר