לילה נטול כוכבים(2) העלאה חוזרת(ושינוי)

כלב הרועים המעורב יבב חרש מעל גופת אדונו. לקחתי את המגף שהרוצח השאיר מאחור ונתתי לכלב. הוא הריח אותו אך לא המש ממקומו.
"איה, מה קורה כאן?" שאל אדם, קורה הכלבה שלו מגזע בוקסר צרפתי משכה בחוזקה ברצועה.
"זו כלבת צייד נכון?" שאלתי
"כן איה" אמר בעודו מתנגד לכוחה של קורה, לקחתי את המגף ונתתי לקורה היא הריחה את המגף הרחרוחים מהירים ורחרחה את השביל, פתאום היא התחילה למשוך ברצועה בפתאומיות כזאת שאדם נגרר אחריה. רצתי אחריהם וראיתי שאדם הצליח לקום וקורה רחרחה מעט את שביל החצץ והמשיכה לרוץ במורד השביל.
רצנו אחריה תוך כדי שאדם כמעט ונופל, הוא כבר ציין שקורה חזקה ומהירה אבלת רק עכשיו אני קולטת עד כמה.
קורה עצרה ורחרחה שלולית מים, היא יצאה ממנה ורחרחה סביבה והמשיכה לרוץ, רצנו אחריה והגענו לשלולית ענקית וראינו איש גבוהה, לבוש שחורים וסינר שחר מוכתם בדם צף על פני המים במשך שנייה והתחיל לשקוע.
"קדימה" אמר אדם והצביעה על האיש בשחורים שרץ בשלולית "אחריו!". רוקה נכנסה למים והתחילה לשחות ברעש אדיר אבל מהר. שחינו אחריה והגענו לסוף השלולית, יש פנייה אך קורה המשיכה לרוק, שמתי לב שעכשיו אדם לא החזיק אותה אבל ניסה נואשות להדביק את הפער. קורה נעצרה מעבר לפינה, הפרווה הכסופה-לבנה שלה בלטה באפלה. הפנסים היו מנופצים.
שמעתי רשרוש מבעד לעלים אך ראיתי יונה(נדמה לי) עפה משם.

אדם החזיק שוב את הרצועה של קורה והתכוון ללכת במורד השביל, כולנו התנשפנו.
"לא" אמרתי בקול צרוד "אני חושבת שהשוטר פרנק עדיין בזירה הקודמת" אמרתי והתחלתי ללכת ישר לעבר הרחוב, אדם משך בכתפיו והלך אחרי. אחרי 12 דקות הגענו.
"מה לעזאזל קורה כאן?" שאל כשראה את הבגדים המוכתמים בדם והרטובים שלי ואחרי שנייה את אדם וקורה הרטובים.
"מה קורה פה?" דרש לדעת
"אליס מתה, הוא הרג אותה אבל כמעט תפסנו אותו ואז הוא נעלם" אמרתי במהירות
"מה?" שאל
"כן" אמר אדם
"איך הוא נראה?" שאל והוציא פנקס שחור וקטן
"גבר גבוהה ושירירי, לבוש שחורים" אמרתי
"ורטוב" הוסיף אדם
"צבע עור?" שאל
"אולי שחור אני לא יודעת, לא ראינו" אמרתי
"בסדר" אמר "ואיך עקבתם אחריו?"
"קורה" אמר אדם בגאווה, קורה התפנתה אז זה לא ממש עשה רושם גדול.
"כלבת צייד" פסק פרנק
"כן" אישרנו אדם ואני
פרנק הלך לניידת שלו ואמר כמה דברים, תוך כמה דקות עברו אותנו ניידות משטרה ואמבולנס אחד חנה ורופא בדק אותנו.
אמא שלי הגיעה לזירת הפשע הלא נכונה וממש נלחצה עד שאמרו לה שאני כאן.
"אל תדאגי גברתי" אמר לה פרנק "היא לא נפגעה והיא ממש אמיצה"
"באמת?" שאלה
"כן, אני לא מקיר הרבה ילדות שירדפו אחרי רוצח חמוש בהתמדה כזאת"
"היא ניסתה לתפוס את הרוצח?!"
"כן" התערבתי בשיחה "והייתי תופסת אותו אם לא היה נעלם לי!"
"אבל מה היה קורה עם הוא היה הורג אותך?" שאלה בהאשמה
"אבל הוא לא!" אמרתי בכעס והלכתי משם והתיישבתי על המדרכה ליד אדם
"היה לנו חתיכת יום לא?" אמר אדם
"כן, נראה כך" אמרתי, שערו האדמוני של אדם היה רטוב ועיני המנטה הירוקות שלו נצצו מעט לאור הפנס.
עורו היה לבן ומכנס הג'ינס שלו היה קרועה. גשם החל שוב לרדת ושמעתי צופר צרוד של מכונית.
"זה אבא שלי" אמר אדם ונופף לי לשלום "בי איה ותנסי לא להרוג את עצמך" אמר בחיוך
"עליך בחזרה" אמרתי לו, הוא משך בכתפיו ונכנס למכונית.

"גברתי הצעירה שלא תעזי לעשות משהו מפחיד כזה שוב!" גערה בי אמא
"בסדר אמא" אמרתי
"מה הבעיה שלך? את תמיד מתווכחת על הכל" אמרה במן דאגה
"לא על הכל וחוץ מזה אני עייפה אז אני יתווכח אתך בבוקר" אמרתי והלכתי לחדר.
פתחתי את הדלת והחלפתי לפיג'מה כחולה בהירה והכי חשוב, ארוכה וחמימה. שמתי את הבגדים המלוכלכים בסלסילת הכביסה ושכבתי לישון.

~זווית של אנדריאה(אמא של איה)~

"לא על הכל וחוץ מזה אני עייפה אז אני יתווכח אתך בבוקר" אמרה ועלתה לחדר שלה. באתי ללכת אריה אבל נשמעה פעמון בדלת.
הלכתי ופתחתי, זה היה השוטר שבישר לנו על מותה על ג'ולי.
"שלום" אמרתי
"גברתי מהיום יש לכם מעקב צמוד ואתן תעברו לבית מוגן ממחר בבוקר" אמר
"מה? למה?"
"דבר ראשון אנחנו רוצים לשמור עליכם ואנחנו מנסים למצוא את אליוט ג'ונס אבל הוא בגדר נעדר במשך 5 השנים האחרונות, בחודש הבה הוא יוגדר כמת"
"ממש נחמד לדעת אבל תבוא מאוחר בבוקר ותן לנו לישון, עבר עלנו יום ממש קשה" אמרתי בעייפות
"כן, אני מצטער" אמר פרנק, נדמה לי שזה שמו. סגרתי את הדלת והלכתי למקלחת בקומה הראשונה.
בקומה השנייה גם יש מקלחת אבל צמוד לחדר של איה. אז זו המקלחת שלי אבל היא לפעמים נכנסת לשלי, לשלי יש דלת לחצר האחורית ששתול שם עץ תות בן 12 שנה. היא שטלה אותו כשהייתה בת 4.
פתחתי את זרם המים הקרים ורקדתי במקום כדי להקל על הקור המקפיא.
התקלחתי והלכתי לישון, כיסיתי את גופי בסמיכת צמר עבה ושערי הרטוב הרטיב את הכרית. עצמתי את עייני ונרדמתי כליל.