היא לא את ♥ -פרק 60-

פרק 60:

-נקודת מבט מאור-

כמעט כל הטיול עבר.
עכשיו אנחנו הולכים לאיזה יער באיזה מקום ואז נוסעים חזרה לתל-אביב.לבית.
האמת,בא לי כבר להגיע לבית,לא יודע למה….
כל הדרך ליער אגם חפרה לנו שהיא עייפה ורוצה לסיים את הטיול הזה.
מסכן אביב,בטח נמאס לו כבר…
"אגם,תעשי טובה,תשתקי כבר!" אביב אמר לה
"תשתוק אתה,נמאס לי מהטיול הזה!" אמרה אגם בעצבנות ועייפות.
אם אגם אומרת שנמאס לה מהטיול הזה כנראה שהמצב גרוע…אגם מתה על טיולים וזה מוזר שהיא תאמר שנמאס לה מהטיול.
"ולמה נמאס לך,אם אפשר לשאול?" שאלתי אותה
"אי אפשר לשאול!" אמרה אגם ונשכבה על הכיסאות.ועל אביב. מסכן…
"למה?" חפרתי
"ככה,אתה לא מבין?! חופר" היא צעקה
"בסדר בסדר,רק שאלתי" אמרתי והמורה שלנו צעקה לנו לרדת מהאוטובוס כי הגענו.
לא יודע.לי זה לא היה נראה כמו יער אבל לא אכפת לי.העיקר שהטיול הזה באמת יעבור.מי רוצה להיות בתוך יער?
"אני הולכת שנייה לשטוף ידיים" אמרה ליאור והלכה לאיזשהו מבנה קטן כזה.בטח השירותים…
כל החבורה שלנו התיישבה בינתיים באיזה ספסל כזה.אבל נורמאלי.
ככה זה בטיול יכולים להשים אותך במקום לא ידוע אבל נורמאלי בסוף…
יובל נצמדה אלינו שוב והתיישבה עם ה'חברים' שלה בשולחן לידנו,נמאס לי ממנה כבר,כל הטיול היא נדבקה אלינו…
כולנו ישבנו ואז יובל התקדמה לעברי,מה היא רוצה עכשיו?!
"מאור יש לך מים קרים?" יובל שאלה אותי
"כן,יש לי" אמרתי בשקט והבאתי לה בקבוק חדש עם מים קרים.
"תודה" היא אמרה.התקרבה אליי ונישקה אותי.שוב.
התנתקתי ממנה וניגבתי את פי.
ראיתי את ליאור.אהבת חיי מסתכלת עלינו תוך כדי שהיא הולכת לעברנו ואז היא התחילה לבכות.אני לא מאמין!עכשיו היא לא תסלח לי בחיים!!!
"מה נראה לך שעשית עכשיו?!" אמרתי בקול גבוה,מנסה לא לצעוק…
"אני אוהבת אותך…" לחשה יובל והחזיקה בידי ונישקה אותי עוד פעם.לא נמאס לה!
התנתקתי ממנה מהר.
אני לא מאמין שהיא אוהבת אותי. אין מצב. היא בטח אומרת את זה כדי שליאור תקנא תעזוב אותי.נכון? כן זה נכון.היא לא אוהבת אותי.אין מצב!!!
"מה את משקרת?ותפסיקי לנשק אותי כבר !" אמרתי,ראיתי שליאור מסתובבת לאחור ואגם ושיר קמות ורצות אחריה ומחבקות אותה.
"אני לא משקרת, אני אוהבת אותך!" צעקה יובל וכולם הסתכלו עלינו,אני לא מאמין לה,זה לא יכול להיות!
"את כן משקרת!" צעקתי וראיתי שהמורה שלנו יערה,באה.
"על מה המהומה?" שאלה המורה בקול כועס
"עזבי המורה אנחנו נסדר את זה לבד!" צעקתי על המורה בלי להשים לב,אופס! נראה לי שאני הולך לשלם על זה…
"אדון אהרון,תדבר איתי אחר- כך וגברת יובל" היא פנתה אל יובל "תחזרי לשולחן שלך,עוד מעט אנחנו יוצאים,זה הרבה שעות נסיעה ואסור לאכול באוטובוס,אז קדימה!" נראה לי שהמורה רעדה מרוב עצבים אז לא אמרתי לה למה היא קוראת לי אדון אהרון,לא בא לי להסתבך עוד יותר,יש לי צרה יותר גדולה….
יובל חזרה לשולחן שלה והמורה דיברה איתי.
"אדון אהרון, משנה שעברה אתה עושה בעיות ועכשיו את עוד צועק על המורה שלך?! מה חשבת לעצמך?!" היא צרחה והפעם כולם יכלו לראות שהיא רעדה מרוב עצבים.
באתי לפתוח את פי כדי לענות לה אבל היא ישר עצרה אותי.
"זאת הייתה שאלה רטורית!" היא צרחה שוב "ואתה מנקה את כל הלכלוך של התלמידים בעוד כמה דקות" אמרה,איך ידעתי שהיא תאמר את זה,אוף! איזה עצבים!!!
"אוף…" רטנתי אבל היא לא שמעה אותי כי היא צעקה לכולם שעולים לאוטובוס עכשיו.
כולם עלו לאוטובוס ואני ניקיתי.באמת מצאה לה מנקה המורה הזאת!

-נקודת מבט ליאור-

זהו,אני גמרתי עם מאור,זה לא מעניין אותי אם בפעם הראשונה יובל נישקה אותו או לא, נמאס לי ממנו כבר.
אין לו בושה?! רק ישבתי לידו באוטובוס והתחלתי לסלוח לו ממש טיפה והוא בכל מקרה מתנשק עם יובל! מה אכפת לי אני נפרדת ממנו,שיתמודד,מצידי שיהיה עם יובל,זה לא מעניין אותי.
אגם ושיר ניסו להרגיע אותי גם כשעלינו לאוטובוס,והן לא ממש הצליחו….
אני ישבתי ליד אגם ואביב התחלף איתי במקום. הוא ישב ליד מאור שכפי ששמעתי מנקה ברגע זה את כל מה שלכלכנו בגלל שהוא צעק על המורה,מגיע לו!.
לאחר כמה דקות מאור עלה לאוטובוס והתיישב ליד אביב שישב בחוץ ומאור התיישב ליד החלון והתחלנו לנסוע חזרה הביתה.