היא לא את ♥ -פרק 56-

פרק 56:

-נקודת מבט ליאור-

הגיע היום של הטיול.
איזה כיף!!!!!!!
חיכיתי ליום הזה הרבה זמן!
ארגנתי את המזוודה כבר אתמול,מסכנים הבנים,עשיתי להם רשימה של איזה מאה דברים שרק מכניסים אותם לתיק,שלא לדבר על מזוודה….
נפרדנו,אני ורועי מהמשפחה שלנו ויצאנו לבחוץ,לחכות לכולם,הם כבר היו שם.
"אני מתה,היום הטיול!!!!!" צרחה אגם בהתרגשות,שתהיה בריאה הילדה זאת,מה אני יעשה,היא מתה על טיולים….ועוד של יומיים,בכלל…
"לא…באמת?" שאל אופק בציניות
"אוף! מה אתה כזה ציני?" אמרה אגם וניכר היה שהיא התבאסה קצת
"אל תתבאסי,ואתה ,תשתוק קצת" אמרתי לאופק ושיר נעצה בי מבט חד וכולם צחקו ,יצאנו לכיוון בית הספר…
"ככה את אומרת לי? אני בערך הצלתי אתכן מהמו…" אמר אופק וישר קטעתי אותו "מזאת שאין להזכיר את שמה" הוא התכוון לומר המורה לספורט ורק השם שלה מעלה לי את העצבים!
כולם צחקו.
הגענו לבית הספר וכולם כבר היו מחוץ לשער וחיכו שכל מי שעוד לא בא -יבוא, ושהאוטובוסים יגיעו,אוף!!! אני שונאת אוטובוסים! מה הבעיה של בית הספר הזה לטוס לאילת?!
אנחנו ליד שדה התעופה,זה לא שאנחנו רחוקים ממנו!
"אוף!!! למה לא טסים?!" התלוננה אגם,הילדה הזאת אומרת את המחשבות שלי!
"בדיוק מה שחשבתי עכשיו,מה הבעיה של בית הספר הזה?" אמרתי
"אתן באמת לא יודעות או שכן,זה עולה יותר כסף מאשר לשלם על שלוש אוטובוסים…." אמר אביב,את האמת הוא צודק…,אבל אוטובוסים זה דבר מגעיל!
כאילו,בכללי אין לי בעיה לנסוע באוטובוס,אבל אוטובוס שיוצאים איתו לטיולים תמיד מלא אבק וזה מגעיל!
חוץ מזה, אם אפשר לטוס אז למה לא?,טוב אני יודעת את התשובה….
'היא לבטח זוכרת ימים שאהבנו,למה היא לא פה,ואם היא עוד אוהבת שתבוא…' צלצל הפלאפון שלי,אני אף פעם לא מחליפה צלצול,טוב…אולי לפעמים…
זאת הייתה אימא שלי.עניתי.
—-
"היי,אימא!" אמרתי
"היי,מתוקה שלי,יצאתם כבר?" היא שאלה, תמיד שיוצאים לטיולים היא מתקשרת כל חמש דקות,אני מודה,לפעמים אני מתעצבנת עליה,אבל אחר כך אני מבינה שזה רק לטובתנו וזה בגלל שהיא דואגת לנו,ככה זה כל האימהות…
"לא,אנחנו מחכים לאוטובוסים,איכס!" עניתי
"בהחלט איכס" אמרה אימא שלי,אתם רואים איזו אימא מהממת יש לי? "טוב,תתקשרו אלינו כשאתם לאילת"
"בסדר אימא,ביי!" אמרתי
"ביי!" היא אמרה וסיימנו את השיחה.
—-
כולם דיברו בפלאפונים שלהם,רק עכשיו שמתי לב לזה…ככה זה שיוצאים לטיול…
"כל כיתות י' לעלות לאוטובוס!" צעקו המורות של השכבה שלנו, לכל שכבה יש שתי כיתות…עלינו לאוטובוס.
אני ישבתי כמובן ליד מאור,שיר ליד אופק ורועי ואגם ישבו לידנו כל אחד בספסל אחר…
איזה מעצבן זה שלא מרשים להעלות את התיקים לאוטובוס!
אבל לנו התלמידים יש שיטות משלנו להעלות ממתקים לאוטובוס…אתם יודעים,להכניס אותם בתוך משחק,לקחת שקית עם בקבוק מים ולהכניס שם גם חטיפים ועוד הרבה שיטות…
אני בחרתי בשיטה עם השקית,יש שם יותר מקום…☺☺☺
"עוד כמה שעות הטיול מתחיל!" הכריז מאור
"לא…באמת?" חיכה אותי אופק,שיהיה בריא גם הילד הזה…
"אם אתה לא מחזיר לי אל תחזיר גם לחבר שלי" אמרתי לאופק ומאור חיבק אותי
"טוב בואו נלך לישון" אמרה אגם
"באמת בואו נלך לישון,לילה טוב" אמרתי ושמתי את ראשי על רגליו של מאור ושכבתי על הספסל,כולל מאור…
—
"אהבה שלי,אני כבדה?" שאלתי את מאור לאחר כמה דקות ששמתי לב שהוא לא זז,אני לא הצלחתי להירדם…
"מה..?" מלמל מאור בקול צרוד,אופס…הערתי אותו
"עזוב תחזור לישון…" עניתי לו וחזרתי לישון,הפעם הצלחתי…
—
התעוררתי כשהרגשתי נשיקות קטנות על שפתי, אחח..מאור…מאור
פקחתי עניים והתיישבתי.
"צהריים טובים,אהבה שלי!" אמר מאור "אנחנו כבר באילת" הוא הודיע לי,יש! סוף סוף!
"יש!" אמרתי וחיבקתי אותו.
ראיתי שכולם בשלבי התעוררות,הגיע הזמן שיקומו באמת…
"צהריים טובים" אמרתי והסתובבתי לאחור,כדי להעיר את שיר ואופק,היחידים שעדיין לא התחילו להתעורר…
ראיתי ששתיהם ישבו על הספסלים כשהם מחובקים וראשה של שיר שמוט על כתפו של אופק…
"בוקר,צהריים,איך שתקראו לזה,רק קומו כבר!" אמרתי וניערתי אותם
"מה..?" , "מה..?" מלמלו שיר ואופק
"הגענו לאילת" הודעתי להם.
שיר ואופק התחילו להתמתח
"וואי,כל הגוף שלי רדום" הודיעה שיר
"גם שלי" הצטרף אליה אופק ושיר נתנה לו נשיקה קטנה,כולם בינתיים הודיעו להורים שלהם שהגענו,גם אני ואז ירדנו מהאוטובוס ולקחנו את התיקים.
"יאלה,איפה אביב?" שאלה אגם כאשר כבר חמש דקות אנחנו עומדים אחד ליד השני בלי לעשות כלום,האוטובוס שלו הגיע.
בזמן שהוא ירד אנחנו הרכבנו משקפי שמש.
"איך הייתה הנסיעה?" אמר אביב בזמן שהוא מתקדם לעברנו ושם משקפי שמש גם
"חתיך שלי!" קראה אגם וקפצה על אביב בנשיקה
"היה מלא אבק,אבל ישנו" עניתי לו
"טוב,מה ציפית,שזה יהיה נקי?" שאל אביב וצחק
"לא" אמרתי וכולם צחקו גם.

-נקודת מבט מאור-

"איך היה אצלך?" שאלתי את אביב
"סביר,שיר אימא אמרה שתתקשרי אליה" ענה אביב
"יאלה עכשיו אפשר להיות ביחד!" אמרה אגם וקפצה על אביב בחיבוק גדול,הוא חיבק אותה בחזרה ממותניה.
"כולם להתאסף כאן!" קרא אסף, המאסף שלנו או איך שלא קוראים לזה…
"יאלה בואו נלך לאסף המאסף" אמרתי והתקדמנו לכיוונו
"אסף המאסף" צחקה ליאור "בואו נגיד שהוא גם המדריך" אמרה ליאור וכולם צחקו גם ,עד שהגענו אליו הם נרגעו.
"עכשיו אנו הולכים למקום כדי שנאכל ואז נלך לפארק תמנע,לאחר מכן לשמורת הרי אילת ואז לשמורת הטבע בחוף האלמוגים ולאחר מכן בסוף היום,לאכסניה כמובן" הודיע אסף והלכנו לארוחת בוקר/צהריים.
כל החבורה שלנו התיישבה באיזה שולחן חוץ מהבנות.
"איכס אתם יודעים מה יכול להיות פה?" הן אמרו בגועל
"אנשים" אמר אביב כמובן מאליו
"אם אנחנו יושבות פה זה רק עליכם" אמרה אגם
"יאלה אנחנו ניקח את הסיכון" אמרנו וקרצנו אליהן והן השתכנעו וישבו.עלינו.התחלנו לאכול,ראיתי שליאור לא אוכלת.
"למה את לא אוכלת?" שאלתי את ליאור וכולם הפנו את מבטם אלינו
"טוב,תסובבו את הראש ותחזרו לאכול!" אמרתי להם והם צחקו וחזרו לאכול…
"טוב טוב אני אוכלת,אבל אני לא ממש רעבה" אמרה ליאור והתחילה לאכול .
נישקתי את לחייה מלא מלא פעמים,נראה לי שנמאס לה כבר מנשיקות מרוב שנישקתי אותה מלא…
"נמאס לך?" שאלתי אותה אחרי שהיא סיימה לאכול
"אף פעם לא ימאס לי" היא ענתה ונישקה אותי נשיקה ארוכה.