היא לא את ♥ -פרק 53-

פרק 53:

-נקודת מבט שיר-

"בא לך להביא שוקולד?" שאלתי את אופק לאחר כמה דקות של שתיקה ובהייה בטלוויזיה
"כן,המפקדת!" אמר אופק וקם "איזה?"
"לבן עם עוגיות" עניתי
"בחירה טובה" אמר אופק ויצא מחדרי
"קחי" אמר לי אופק והושיט לעברי את החבילה,לקחתי והתחלתי לאכול,אופק בינתיים התיישב לידי, האמת,השוקולד עשה לי עוד יותר הרגשה של בחילה,אוף! עד שזה עבר!
"רוצה?" שאלתי את אופק והוא הניד את ראשו לשלילה
"יש לי בחילה מזה" התלוננתי והרגשתי שהגוף שלי הופך להיות חלש,אני שונאת את ההרגשה הזאת!
"וואלה נכון,אסור לאכול משהו עם חלב כשחולים!" אמר אופק וחטף לי את החבילה מהיד
"זה גם משמין" הוסיף אופק וקרץ לי
"בסדר,מה אתה לחוץ,בכל מקרה לא הייתי ממשיכה לאכול את זה!" אמרתי
"לא לחוץ,רק דואג לך" אמר אופק
"אוקיי, בוא נגיד שרציתי לומר לך עכשיו שאני לא צריכה שמישהו ידאג לי אבל בגלל שאתה חמוד ואין פה אף אחד אני לא יאמר לך את זה" אמרתי
"אני חמוד?" שאל אופק והרים גבה, אופס!!! מה אני עושה עכשיו?!
"כן ,טיפלת בי אז אתה חמוד" עניתי, אני חושבת שהתחמקתי מזה!
"טוב…" אמר אופק וניכר היה שהוא לא ממש מאמין לי, בואו נגיד שאכלתי אותה!
"מה השעה?" שאלתי אותו
"22:30" הוא ענה לי, יאלה ,איפה אביב!
"איפה אביב?" שמעתי את עצמי אומרת את המחשבה שלי בקול, נראה לי שלהיות חולה זה הדבר האחרון שחסר לי,בעצם אני בטוחה
"הוא בדרך ואגם גם באה" הוא ענה לי
"יופי, סוף סוף לא יהיה לי משעמם!" קראתי
"משעמם לך איתי,אין בעיה אני תכף יראה לך אם משעמם איתי או לא" אמר אופק ועשה פרצוף נעלב,לאחר מכן הוא חיבק אותי מהמותניים,קרב את פנינו ונישק אותי!!!!!
"אז עכשיו משעמם לך איתי?" אופק שאל בחיוך מנצח כשהתנתקנו
"לא…" לחשתי והתקרבתי אליו כדי לנשק אותו ופתאום אביב ואגם נכנסו,אוף באמת למה זה קורה לי עכשיו?!
"הכל בסדר,מה שלום החולה שלנו?" שאל אביב בחיוך משועשע
"הכל בסדר,קצת שיעמם לי אבל מקודם כבר לא היה לי משעמם" אמרתי וקרצתי לאופק,שנינו הסמקנו….
"יופי" אמר אביב "אופק רוצה לישון פה או ללכת לבית שלך ,כבר מאוחר"
הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה כבר 23:00 ,על זה אפשר לומר ש-הזמן עובר מהר כשנהנים!
"נראה לי שאני אשאר פה,באמת מאוחר" ענה לו אופק ואני שיחקתי עם הציפורניים שלי קצת אבל פתאום שמתי לב שהציפורן הכי גדולה נשברה לי,איזה באסה!!! דווקא זאת! אוף!!!
"אוף,נשברה לי הציפורן" אמרתי בביאוס והראתי לאגם
"באסה!!!" אמרה אגם
"מה את בוכה,תראי איזה ארוכה היא!" התעצבן מאור
"מה ארוכה?!" שאלנו אני ואגם ביחד
"בנות!,אופק בוא" אמר אביב ולקח את אופק איתו,לחדר שלו
"נו!" אמרה אגם והתיישבה לידי
"מה 'נו' ?" שאלתי ללא הבנה ואז נזכרתי, היא ואביב נכנסו שנייה לפני שנישקתי את אופק!
"את יודעת בדיוק למה אני מתכוונת,דברי" אמרה לי אגם בחוסר סבלנות
"אה….אני ואופק.." אמרתי
"את ואופק.." אמרה אגם
"התנשקנו" אמרתי ואגם צרחה וקפצה על המיטה
"שקט!"אמרתי לאגם בשקט ואופק ואביב רצו לחדר שלנו
"מה קרה?" שאל אביב "ולמה את קופצת על המיטה?" הוא הפנה את השאלה הזאת לאגם
"כי בא לי" אמרה אגם,ירדה מהמיטה ונישקה אותו, שמתי לב שהיא לחשה לו משהו אחרי שהם התנתקו,נו! כמו שאני מכירה את אגם היא לחשה לו שאני ואופק התנשקנו…
"טוב…" אביב אמר ואגם מיד שמה את אצבעה על שפתיו, כדי להשתיק אותו….
"ביי" הם אמרו וחזרו לחדר של אביב
"מה אמרת לו?" שאלתי את אגם שהתיישבה בחזרה לידי
"מה את חושבת שאמרתי לו?" היא ענתה לי בשאלה והבנתי שצדקתי,היא סיפרה לו שאני ואופק התנשקנו…
"את מה זה צפויה!" אמרתי לה וצחקתי
"צפויה,חמודה" היא אמרה וצחקה גם
"כן,צפויה חמודה" אמרתי וראינו טלוויזיה, תוך כדי הרגשתי הרגשה חזקה של בחילה ממש לא יכולתי לעמוד בזה!
"הכל בסדר?" אגם שאלה כששמעה שאני משמיעה קולות מוזרים
"לא,אני עומדת למות" אמרתי והדמעות התחילו לזלוג מעיני,התיישבתי על הרצפה,רק לגעת במשהו קר קצת,אולי זה יעשה לי הרגשה טובה יותר…
אגם קראה לאביב והוא ואופק ישר התייצבו אצלי בחדר
"מה קרה?!" שאל אביב מבוהל והוא ואופק התיישבו על הרצפה וחיבקו אותי משני צדדי
"היא עומדת למות" ציטטתה אותי אגם "אבל היא לא תמות,כי אנחנו פה" היא אמרה ואביב חייך אל אגם, היא חייכה אליו בחזרה והתיישבה על הרצפה הקצת קרה וחיבקה אותי מגבי
נרגעתי קצת והפסקתי לבכות,הרצפה הקרה עזרה לי!
"אני יכולה להישאר מחר בבית?" שאלתי את אביב
"בסדר בסדר!" אמר אביב וצחק קצת
"יאלה,עכשיו לישון" הוא אמר וקמנו
"לילה טוב" אמרנו,אני ואגם
"לילה טוב" ענו אביב ואופק והלכו לחדרו של אביב.
מסכן אופק! למרת שהוא נישק אותי,רגע רגע,רק שלא ידבק ממני,טוב הכי הרבה יהיה נו לילה לבן ושתינו נישאר בבית מחר….נשמע כיף!
"יאלה,לישון,לילה טוב" אמרה אגם ונכנסה מתחת לשמיכה אחרי שהיא התקלחה בזריזות והלבשה בפיג'מה
"לילה טוב" עניתי והתכסיתי גם אני בשמיכה וישר נרדמתי

-נקודת מבט אופק-

אחרי שחזרנו מהחדר של שיר אביב ישר הלך לישון ואני נכנסתי להתקלח, שתהיה בריאה הילדה הזאת,אני לא מרגיש טוב!, נראה לי שהיא הדביקה אותי!
יצאתי מהמקלחת כלי בסחרחורת והלכתי לישון,רק להעביר את ההרגשה שעטפה אותי…

-בוקר-

קמתי,בשארית כוחותי,נראה לי שאני חוזר לישון עכשיו ולא הולך לבית הספר.
היה לי לילה לבן עם שיר,כל פעם שמישהו אחר הלך להקיא השני קם, וכמה שאני ושיר קמנו.
שיר בכתה,כאב לה הראש והיו לי ולה בחילות, למישהו שאני שונא אני פילו לא מאחל דבר כזה,מרוב שזה היה רע!
"אביב,אני נשר פה עם שיר היום,אני לא יכול לקום!" הודעתי לאביב
"אין בעיה,רק תשמור עליה,טוב?" אמר לי אביב
"סמוך עליי" אמרתי לו
"אני סומך עליך,כל דבר,תתקשר אליי, יאלה,ביי!" הוא אמר ואגם הצטרפה אליו
"אל תדאג,ביי" אמרתי לו וחזרתי לישון.
—–
קמתי שוב ,אני מרגיש יותר טוב עכשיו! ,הרגשתי שמישהו נכנס מתחת לשמיכה,פקחתי את עיניי וראיתי שזאת שיר…
"בוקר טוב!" אמרתי וחייכתי
"צהריים טובים!" אמרה לי שיר,צחקה ונתנה לי נשיקה בלחי
"איך אתה מרגיש?" היא שאלתה אותי
"יותר טוב" אמרתי באופטימיות
"אני שמחה" היא אמרה
"אני שמח שאת שמחה" אמרתי ושנינו צחקנו.
שמעתי את הדלת למטה נפתחת ואביב עולה למעלה ותוך כדי צועק לנו
"אתם רוצים לומר לי שישנתם עד עכשיו?"הוא אמר בהתפלאות כשנכנס לחדר
"כן" אמרנו,צחקנו ואבי סיפר לנו מה היה היום וזה,עוד כמה ימים יש טיול שנתי ומאור לא בא היום,עדיין פגוע כנראה…
אני סומך עליו שהוא יסלח לליאור אחרי שהוא ישמע את האמת…

-נקודת מבט ליאור-

עכשיו צהריים. השתחררתי לפני כמה דקות ועכשיו אני בדרך לבית של מאור ואגם.
אני חייבת לדבר עם מאור!
הגעתי לבית שלו ודפקתי בדלת,אגם פתחה לי.
"ליאורי!!!!!" היא צרחה וקפצה עליי בחיבוק, שמעתי מלמעלה דלת שנטרקת,אוף! הוא כועס עליי!
"טוב,אני עוד מעט באה,יש לי עניין לטפל בו" אמרתי לאגם ועלית לחדרו של מאור,הדלת הייתה סגורה אבל לא נעולה.נכנסתי והתיישבתי על הכיסא מול המיטה של מאור.
הוא שיחק בפלאפון שלו וכשנכנסתי הוא התכסה בשמיכה עד לראשו ,התיישב והפנה לי את גבו.
"חשבתי שזה אתה!" אמרתי לו, הוא לא ענה לי.
"אתה יודע איך הרגשתי,לא1 אז אני אספר לך שתבין למה חשבתי שזה אתה" אמרתי והוא זז קצת במקומו אך לא שינה את תנוחתו.
"אחרי שצעקת לי,נכנסתי עוד יותר עמוק,אבל קצת" התחלתי "לאחר כמה זמן הרגשתי שמים עוטפים אותי,את כולי.
התחלתי לבלוע אותם.
לקחו לי כמה שניות לקלוט שאני עומדת למות אם לא יצילו אותי עכשיו!
ניסיתי לצעוק בכל כוחי ,אך אני רק בלעתי עוד ועוד מים,הרגשתי שזהו,אין לי עוד זמן לחיות,התחלתי לבכות,בתוך המים,תוך כדי שאני מרימה את ידי,שיראו שקורה לי משהו!
איפה מאור,איפה אגם,איפה כולם בכלל! זה מה שחשבתי….-וירדה לי דמעה קטנה על לחיי-
הרגשתי שמישהו מנשק אותי,חשבתי שזה היית אתה,נישקתי אותו בחזרה,מנסה שישוב אוויר לראותי…והוא הרים אותי קצת באוויר אך פתאום,הכל הפך לשחור….
לאחר מכן התעוררתי ואז שחזרתי את מה שקרה באוזני אגם,אביב ורועי ואגם אמרה לי שזה לא היית אתה" אמרתי וסיימתי להסביר לו את הדברים כשעדיין נוזלות דמעות מעיניי.
"הוא הסתובב ואמר לי רק: "אני מצטער ואת יודעת שאני אוהב אותך"
"גם אני אוהבת אותך" אמרתי והוא חיבק אותי ממותניי,כרכתי את ידיי סביב צווארו והתנשקנו.