לחישת הנצח – פרק 3

לא הרשתי , לא יכולתי , לא רציתי !!!
לא אוכל לתת שישרפו את מייק , פשוט לא .
מייק ואני שוחכנו במשך שעה ארוכה ולבסוף הסכמתי להחלטה גם אם לא כל כך השלמתי איתה , זו הייתה הדרך היחידה להשאיר את מייק בחיים , בערך …
ובשלב זה הייתי עושה הכל בשביל להשיג את המטרה הזו .
"קבענו את מועד השריפה להיום בערב" אמר מייק .
"מה ?! למה עכשיו ? למה כל כך מוקדם !!"
"ככל שנעשה את זה יותר מוקדם כך חשדנותם של משפחת טארי לא תתעורר. נזמין אותם לצפות בשריפה"
המילה שריפה צבטה לי בלב .
הרגשתי כאילו אני שולחת את מייק אל מותו . כמעט ושחכתי שניפגש בעוד 100 שנה והרי יצורים קסומים חיים לנצח . מה אלו 100 שנים אל מול הנצח ?
באותו ערב לא הלכתי ל"שריפה" . נשארתי בבית להתבוסס ברחמים העצמיים שלי ולבכות .
מייק הגיע לחלוני שוב חצי שעה לפני המועד . הוא בא להיפרד .
"לא משנה מה יקרה , תזכרי תמיד שאני אוהב אותך".
לנצח" לחשתי והבטתי בו כאילו מותר לבטא את הנצח רק בלחישה .
"לנצח" לחש בהבטחה .
הוא רכן כלפיי ונשק לי אבל מיהר להרפות .
גם אם לא אמר ידעתי שהמחשבה שזוהי הפרדה מכאיבה לו .
משכתי אותו אלי חזרה וחיבקתי אותו חזק .
מייק היה בן אדם חזק אף הפעם הרשה לעצמו לבכות , וכך גם אני .
ישבנו כך חבוקים ובוכים במשך זמן . תמיד הבנו זה את זו ללא מילים .