לחיות עם זה פרק 1+2

ולפתע..
נתקלתי במישהו…
כל ספרים נפלו לי לרצפה, גם ככה אני עוד שנייה מאחרת ועכשיו גם הכל נפל.. אוף למה היום חשבתי לעצמי, ירדתי לרצפה מצוברחת והתחלתי להרים את כל הספרים..
רציתי להרוג אותו, הרמתי את ראשי למעלה והוא בדיוק הסתובב והסתכל עליי, בלי שהספקתי להבין מה קורה הוא ירד לרצפה יחד איתי ועזר לי להרים את הספרים.
"מצטער זאת לגמרי אשמתי" הוא אמר.
"אמ.. מה?.. אע… סליחה לא שמתי לב זאת אשמתי פשוט אני מחפשת את החדר של המנהל אז לא שמתי לב סליחה.." אמרתי בגמגום, מסמיקה …
"איך קוראים לך?" שאל והושיט את ידו להרים אותי.
"עמית…" השבתי נאחזת בידו.
"היי עמית אני רועי.." הוא ענה לי בחזרה.

-צלצול-
"אני חייב ללכת לכיתה" אמר מרים את הספרים שנשארו, ונעמד מולי..
"אני ממש מצטער על הספרים.. אולי בתור פיצוי אני יעזור לך להגיע לחדר של המנהל?" הוא אמר וחייך.
"אמ.. כן.. חח זה יהיה מעולה, תודה" אמרתי.
"חח בואי אחריי" אמר בעודו מושיט את ידו קדימה מראה לי את הדרך.
הלכתי אחריו ואז הוא שאל "אז את חדשה פה?".
"כן.." עניתי מחזיקה קרוב עליי את הספרים.
"מאיפה עברת לפה?" המשיך ושאל.
"מ.. תל אביב.." עניתי.
"חחח ממש שינוי עבירה.. לעבור מעיר גדולה ורועשת למקום קטן ושקט, לא?" שאל שוב..
"כן.. חח אבל זה בסדר.. אף פעם לא באמת התחברתי לגודל ולרעש שיש בתל אביב…" השבתי לו.
"טוב, הגענו, זה החדר של המנהל.. בהצלחה חח" אמר
"תודה, ותודה על זה שליווית אותי עד לכאן.. הייתי מסתבכת לגמרי בלי זה.." אמרתי נעמדת מולו..
"שטויות, גם ככה זאת הייתה אשמתי, אני חייב ללכת אבל… אני מקווה לראות אותך עוד בסביבה" אמר והתחיל ללכת אחורה.
הסמקתי לכמה רגעים קצרים.. אולי זה לא כזה נורא אחרי הכל.. כל הבית ספר הזה..

לפתע הדלת נפתחה ומולי עמד אדם הלבוש בחליפה מגונדרת.
"את התלמידה החדשה, מתל אביב נכון?" שאל גם הוא.
"כן" עניתי
"בואי היכנסי למשרדי ונדבר" אמר ופתח את הדלת בשבילי.
נכנסתי וישבתי על הכיסא מתבוננת בחדרו..
"בת כמה את?" ישב בכיסאו והתחיל לשאול מספר שאלות..
"16" השבתי.
לאחר מספר קצר של שאלות הוא אמר:
"אני מכניס אותך לכיתה י6" וכתב זאת על פתק.
"אני חושב שאת תשתלבי שם יופי, ואל תדאגי, הימים הראשונים תמיד מלחיצים קצת אבל מתרגלים די מהר".
"תודה" השבתי לו קמה מהכיסא ולוקחת את הפתק.
"בהמשך המסדרון את לוקחת ימינה ואז שמאלה, זאת הכיתה הראשונה מימין" הוא אמר שנייה לפני שסגרתי את הדלת.
הלכתי במסדרון, פניתי ימינה ואז שמאלה הסתכלתי ימינה וראיתי את הכיתה..
היה כתוב שם על שלט "י6".
הייתי ממש לחוצה, לקחתי נשימה עמוקה ודפקתי על הדלת.
אחרי חצי דקה בערך הדלת נפתחה ונעמדה מולי מורה עם שיער שחור מתולתל.
"כן, איך אפשר לעזור לך?" היא שאלה בהתנשאות קלה.
"אה.. המנהל שלח אותי לכאן.." עניתי והושטתי לה את הפתק שהוא הביא לי.
היא התבוננה בפתק כמה שניות ואז אמרה:
"אהה את התלמידה החדשה מל אביב.. ברוכה הבאה" היא אמרה ופתחה את הדלת לרווחה.
נכנסתי ונעמדתי מול כולם ואז היא אמרה "תכירו זאת… " איך אמרת שקוראים לך שוב? שאלה בלחש. "לא אמרתי, אבל קוראים לי עמית" עניתי לה חזרה מנסה להוציא את שנינו מהמצב המביך הזה.. "תכירו זאת עמית והיא תלמד איתנו מעכשיו" נשארתי נעמדת שם מחזיקה חזק בספרים שלי, מתבוננת בהם, ונלחצת מכל המבטים שהם שולחים עליי חזרה…
ופתאום ראיתי שם.. באחד המושבים..
את..