לחיות ללא עבר ~פרק 1~

~קודם כל רדו לרציתי להוסיף :)~

-הספור:-

התעוררתי למגע קרני השמש החמימות שהאירו מעבר לחלון קטן ומצאתי את עצמי על מיטה לבנה ומעלי שמיכה דקיקה לבנה גם-היא, זה נראה כאילו זו מיטה בבית חולים. כן, זו מיטה בבית חולים! אבל…מה אני עושה כאן?
העפתי מבט בחדר הגדול שבו אני נמצאת וראיתי שהמיטה שלי נמצאת ליד הקיר עם החלון ומשמאלי יש עוד שתי מיטות זהות לשלי. במיטה שקרובה עלי שכבה נערה בלונדינית שישנה והמיטה לידה הייתה ריקה. ניסיתי לקום, אך נתקפתי כאבים חזקים בכל הגוף ואז שמתי לב שידי ורגלי חבושות. "לעזאזל…" מלמלתי. הרמתי את ידי וזה בהחלט כאב, ואז הזזתי את שיערי החום מפני. חזרתי על הניסיון שלי לקום, רציתי לראות יותר טוב את הפרטים בחדר, ובקושי הצלחתי לעשות זאת. כשקמתי, הרגשתי סחרחורת חזקה והיה נדמה לי שהאדמה זזה מתחת לרגליי. "לאן זה?!" שמעתי קול זר, וכשהסתובבתי ראיתי רופא בשנות ה-50 לחייו נכנס לחדר והולך מהר בכיווני. "את צריכה לנוח, עיבדת הרבה מאוד דם." הוא אמר ועזר לי להתיישב. החזקתי בראשי. הכל כך כאב… "וגם להפסיק להזיז כל הזמן את יד ימין, את נקעת אותה." הוסיף והנחתי את ידי לצד גופי. "ובכן, מה מצבך, איך את מרגישה?" הוא שאל, מתעניין. "חרא…" מלמלתי, "הכל כואב" סיכמתי את כל הרגשותיי. "טוב, לפחות עכשיו את בהכרה… אז אולי תספרי לי על עצמך? שם, שם משפחה, גיל, כתובת… אנחנו רוצים למצוא את קרוביי המשפחה שלך." אמר. ניסיתי להיזכר אך ראשי היה מעורפל. לא זכרתי כלום. לא את שמי, לא את גילי, לא מאיפה באתי, ולא שום דבר אחר. "אני…אני לא זוכרת" אמרתי וקולי רעד. "אוקיי…" אמר ופניו הרצינו. "תכף יבואו לבדוק אותך עוד כמה רופאים." אמר ועבר לנערה הבלונדינית. "נועה! הגיע הזמן שתקומי,צריך למדוד לך חום" אמר והנערה התעוררה.
לאחר שהרופא עזב הנערה-נועה, סובבה את ראשה אלי. "הי, את חדשה כאן נכון?" שאלה, "כן…" אמרתי, "אני נועה, ואת?"
"לא יודעת…"
"מה זאת אומרת לא יודעת?" על פניה עלתה הבעה מבולבלת.
"אני פשוט לא זוכרת כלום…" אמרתי בעצבנות.
"אה…סורי, טוב לא נורא, אולי עוד תזכרי…"
אני מקווה שאני אזכר. אני מרגישה די מפוחדת כאן. אולי אם אני אזכר אני אוכל לצאת מכאן.