לו הייתי…

פרק 1-ריצת בוקר-:
חלק א':
אמילי סדרה את שמלתה וטפחה עלייה מעט. אבק נידף ממנה ואמילי מייד פלטה שיעול שלא רצתה בו. השמלה היתה שייכת לסבתה היא הייתה סגולה ובחלקה העליון מחוך מלא בפייטים לבנים שנצנצו לאור השמש שהגיע מן החלון. אמילי קבלה את השמלה בירושה אחרי שסבתה נפטרה. השמלה הייתה ישנה ופרומה מעט בחלקה התחתון ומשרתיה של אמילי מיד לקחו את השמלה לניקוי ולתפירה מחדש.
אמילי ירדה במדרגות אל עבר המטבח לחטוף חטיף אנרגיה ולמאת לריצת הבוקר הקבועה שלה. אמא של אמילי שברה בטלפון לגביי שיווק המוצר החדש של אייס. ואביה לגביי פרוייקט הבניינים החדש שלו.היא פתחה את דלת העץ לקחה תיק גב קטן בצבע ירוק ושחור. היא רצתה להגיד משהו אך עצרה את עצמה ופלטה אנחה. זה לא משנה כבר. הם לא יבחינו בי גם אם אמות.
היא עברה את הגנן הזקן בחיוך קטנטן ומאולץ שנאלצה להחזיר לו ויצאה מהשער הכסוף אל עבר הבית של סטפני.
סטפני תמיד הייתה הילדה שאין בן לא יצא איתה לסרט או למסעדה מפורסמת. היא בלונדינית ובעלת עיינים כחולות. שפתייה אדמדמות ומפוסלות בצורה יפהיפה כמו ציור.היא אהבה ללבוש חצאיות מיני ומכנסיים קצרים. חולצות בטן צמודות ונעלי עקב מלאות.״סטפני רדי כבר למטה!״ אמילי צעקה אל עבר חלונה מחכה שתגיע אל עבר דלת ביתה.ביתה של סטפני היה מדהים! הוא בעל 2 מרפסות אחת של סטפני ואחת של הוריה. מאחור הייתה חצר ענקית עם דמותה של סטפני משיחי ורדים יפהפיים. סטפני הייתה ילדה יחידה והוריה היו גאים בה מאוד.
אמילי לא יכלה לחכות יותר. היא שחקה בשרשרתה כבר חמישים דקות. ממשיכה לקרוא לסטפני שתרד. אבל הספיר של אמילי הייתה כבר מיוזעת מהשמש החמה. היא המשיכה לרוץ אל עבר היער. המסלול שבו היא תמיד עוברת בו. היא נהגה לראות את נבחרת השחמט המנודה חברתית. יושבת בבוקר ומשחקת 2 משחקי שחמט. ומשתפת על מהלכים חדשים. אך הם כבר עזבו מזמן.היא עברה ליד הנחל, וחזרה לרחוב הראשי. פתאום ראתה את ג׳ימי סמית׳. הילד הכי לוהט של בית הספר. אמילי והוא היו ידידים מאוד טובים והם תמיד צחקו אחד על השני.
״ג׳ימי!״ היא נופפה אליו
״אמילי!״ הוא החזיר לה חיוך מקסים ונופף בידו הימנית. הוא החזיק שקית חומה ומוזרה. הם התקרבו וג׳ימי חיבק את אמילי חיבוק ארוך וידידותי.
״מה זה״? היא צחקקה שגופיהם נפרדו.
״זוכרת שתמיד רצית להתנתק מהעולם הזה?״ הוא הרים גבה.
״ג׳ימי מה יש בתוך השקית? אל תמתח אותי!״