לוליטה-פרק 1+תקציר.

היי אני לולה.
אמא קוראת לי: לוליטה.
רק שהיא כועסת היא קוראת לי בשם שלי.
כי היא אומרת שאני כמו בובה…
יש לי שיער שטני גלי ועיניים בצבע דבש. אבל כשאני בוכה הן ירוקות.
אמא אומרת שזה מיוחד.
אין לי אבא ..אמא אומרת שהוא עזב לפני שנולדתי.
החדר שלי הוא במקום גדול סגור כזה.
אמא קוראת לזה "מרתף".
פעם שאלתי אותה למה אני לא יכולה לצאת החוצה?
היא אמרה לי שהעולם בחוץ מסוכן מאוד בשבילי.
—————————————–
-פרק 1-
"לוליטה קומי חמודה." אמרה אמא ונתנה לי נשיקה על המצח.
"אמא? למה את קוראת לי לוליטה?" שאלתי אותה בקול חלש.
"כשנולדת..היית קטנה קטנה וחמודה ..ממש כמו בובה.. מאז אני קוראת לך ככה." אמרה לי.
"ו..אמא ? למה אני לא יכולה לצאת לבחוץ?" שאלתי בקול חושש.
"לולה! אפילו אל תחשבי על זה .! מסוכן מאוד בחוץ."אמרה כועסת.
היא השתמשה בשם שלי הבנתי שהיא מאוד כועסת עלי.
"אמא..? אני אוהבת אותך ..♥ ואני יודעת שאת עושה הכול בשביל שהיה לי טוב. אז אני מביטחה שאני לא יצא." אמרתי בקול אוהב וחיבקתי אותה.
"טוב חמודה אני הולכת לעבודה,כשאני יחזור נלמד בסדר? תשחקי בינתיים בבובות שלך." אמרה לי מהר.
"טוב אמא ..אבל אל תחזירי מאוחר..! מבטיחה?" אמרתי לה בקול בטוח.
"מבטיחה." אמרה ונישקה אותי במצח והלכה.

20.10.11 חמישי.
שלום יומן!
שוב פעם אמא הלכה ונשארתי לשחק בבובות שלי.
אני מאוד רוצה לצאת החוצה .,אני כבר ילדה גדולה אני בת 8.
גם אתה רוצה לצאת לבחוץ?
אני מבטיחה לך שיגיע היום שניצא לבחוץ ואני יקח אותך איתי.
מאוד חבל שאני לא מכירה את אבא..
הוא בטוח היה מרשה לי לצאת.
אני בטח מאוד דומה לו..
הלוואי והייתי יכולה לראות אותו..לפחות פעם אחת.
טוב עכשיו אני מאוד רעבה..
אמא לימדה אותי להכין אוכל כשהיא לא נמצאת..
אז עכשיו אני ילך להכין לי אוכל.
ביי ביי יומני ..עד לפעם הבאה.

♥ -לוליטה-