להרוג

עברתי במסדרון של הקומה השנייה, החופשה שלי בכלל לא התקדמה כמו שצריך עד עכשיו וממש לא אהבתי את זה.
הרעיון של החופשה הזו להודו היה להרוג את הרוצח של החבר של דוד של אח של אבא של חבר שלי.
מסובך, אני יודעת.
אני רוצחת שכירה, אחת מהטובות ביותר בתחום. יש מאחורי היסטוריה עקובה מדם של אנשים שמתו מול עיני כשהם גוססים לאט, הכי אהבתי לראות אותם גוססים לאט.
החבר שלי ממש כעס והתאבל על אותו בחור שנרצח, הוא האמין שזה לא הגיע לו.
להירצח לא מגיע לאף אחד, אבל זה קורה הרבה פעמים אם מלווים כסף מהשוק השחור ולא מחזירים, וזה מה שקרה לאותו בחור מסכן, קראו לו דייויד אם אני לא טועה.
הגיעו אליו הביתה בלילה, רצחו אותו בליל להשאיר עקבות ואפילו להכניס מישהו לכלא אי אפשר, רק לקבור אותו ולבכות.
הייתי בהלוויה של דייויד, ראיתי כמה חבר שלי בכה. היה לי די קשה לראות אותו ככה.
לאחר ההלוויה הוא ניגש אלי עם כרטיס טיסה להודו ואמר לי: "את טסה להרוג את אותו אדם שהרג את דייויד."
בהתחלה היססתי,נכון, הוא הציע לי סכום מכובד מאוד, אבל אם המשטרה לא בטוחה מי זה הרוצח איך הוא יכול לדעת? אני לא הורגת אנשים ללא הצדקה.
אמרתי לו את זה והוא התחיל לפרט לפני רשמים של שיחות טלפון, מכתבים וכל מיני הרשאות פליליות שהוכיחו לי מי האדם שדייויד הלווה ממנו כסף, אז הסכמתי.
וכך הגעתי להודו, הייתי באותו המלון של האדם שהייתי צריכה להרוג, אבל אז פגשתי ידיד טוב שלי מימי המכללה.
טוב, יותר נכון, חבר לשעבר. צחקנו הרבה והוא שאל אותי אם אני ארצה להיות חברה שלו שוב ואמרתי לו שאני לא יכולה, כי יש לי בת עכשיו.
הוא הסכים והסתובבנו הרבה זמן ביחד, לפני יומיים הוא טס בחזרה ואני נותרתי עם התוכנית שלי, איך להרוג את האיש הזה?
הוא כמעט ולא יצא מהחדר, לא ראיתי אותו בשום מקום. כל היום יושב בחדר, לפעמים נכנסו לשם אנשים עם שקיות גדולות, יצאו בידיים ריקות. או להפך. אחרי יומיים הבנתי מה הוא עושה: מוכר סמים.
החלטתי לאמת את ההשערה שלי, התגנבתי ליד החדר שלו היום לבדוק, חיכיתי שמישהו ייכנס ונעמדתי לצותת.
"בכמה אתה מוכר?"
"מאה דולר."
"יקר טיפה, ביקשתי כמות יחסית קטנה."
"או שתקנה או שתלך, אני לא מתפשר פה."
"בסדר."
שמעתי רשרוש כסף ולפתע הייתי חייבת להתעטש, רצתי לקצה המסדרון, לפינה חשוכה ועצרתי את העיטוש כל עוד יכולתי.
ראיתי את האיש יוצא משם, ואז שחררתי את הכל בשלושה עיטושים ענקיים.
כנראה שמשכתי את תשומת ליבו של המטרה שלי, כי הוא התחיל להתקדם לכיווני, בדקתי אם יש לי אקדח או סכין עלי.
היה לי ועוד איך, שמתי את המשתיק קול וכיוונתי לכיוון ליבו, שלושה יריות.
נשמתי בחוזקה ורצתי לחדר שלי, אספתי את הדברים שלי וברחתי משם כל עוד יכולתי, הגעתי לשדה התעופה ועליתי על המטוס הראשון לשיקגו.
נחתתי ממש מאוחר בשדה התעופה, התקשרתי לחברי, בני, עוד בדרך, והודעתי לו שאני חוזרת ושהכל הושלם בהצלחה. הוא שמח מאוד ואמר שהוא יבוא לאסוף אותי עם הבת שלי.
נכנסתי לאוטו ובני חיבק אותי בחוזקה, הבת שלי, בת החמש עשרה, הייתה תקועה בפלפון והיא עדיין הרימה מבט כשהתיישבתי ושלחה לי כמה לבבות בווטסאפ.
הנוער של היום.
ידעתי שהשארתי הרבה ראיות בזירת הפשע, ושאולי יעלו עלי. קיוויתי שלפחות אם אלך לכלא בני יטפל יפה בבת שלי.
"אם ייתפסו אותי, תבטיח לי שתטפל בג'אז." אמרתי לו.
"מבטיח." הוא אמר והתרחק בנסיעה בטוחה משדה התעופה.