להרוג פרק שלוש

נקודת המבט של אמילי:
"אלוהים ישמור, ג'אז!" צווחתי כשראיתי את בתי מעולפת על הרצפה והיד של מדממת קשות, על רצפת החדר שוכבים שני אקדחים ודם מכתים את השטיח היקר שלי.
"שקט, אמילי, היא תהיה בסדר, אני יטפל בה." אמר בני וניסיתי להחניק את הצווחה שלי כשראיתי את פניו המודאגים, הוא מדד לה דופק וראיתי כמה הוא מתאמץ כדי לשמוע משהו ובסוף הוא נאנח בהקלה.
"למזלנו, היא לא מתה. אני רק אחבוש לה את היד ואפסיק את זרימת הדם." הוא אמר ואני יצאתי במהירות מהחדר, הייתי צריכה לשבת ואז להתעלף בעצמי.
אלוהים, כל כך הרבה לחץ ירד לי עכשיו מהכתפיים.
שמעתי את בני אומר שהכל יהיה בסדר, שנייה אחר כך שמעתי את ג'אז צועקת. היא בוודאי התעוררה.
החלטתי שיותר אני לא הורגת אף אחד, זה מסכן אותי ואת כולם, ואני לא מוכנה לזה.
כעבור כמה דקות בני יצא מהחדר כשהוא תומך בג'אז, היא צלעה אל הספה וקרסה לידי.
"כל כך נבהלתי, את בסדר?" שאלתי אותה והיא חייכה חיוך קלוש והנהנה בשקט, היא הייתה חיוורת מתמיד אבל ראיתי עליה שהיא כבר שוכחת מהכאב, עוד שנייה והיא תהיה בסדר.
היא תמיד הייתה ילדה חזקה מאוד.
"ג'אז, ספרי לנו מה קרה!" ביקש בשקט בני, הוא ישב לידה וחיבק אותה וכל כך שמחתי שהוא שם.
"בא איזה איש, התחיל לתחקר אותי. שיקרתי לו כרגיל, לפתע הוא אמר שאני לא צריכה לשקר, הוא יודע הכל ולא הולך לעשות עם המידע הזה כלום. איימתי עליו ברובה והתקשרתי אליכם, בזמן השיחה הוא מצא את הרובה הפרטי שלי וירה בי, הוא ברח והתעלפתי ואז אתם הגעתם." היא אמרה בשקט.
"מה הוא רצה? אמרת שהוא רצה לבחון אותך לסרט?" שאל בני.
"כן, אני לא ממש הצלחתי להבין את הכוונה שלי עד הסוף, הוא היה ממש מוזר." אמרה ג'אז ואחזה בראשה.
"כואב לך?" שאלתי אותה בדאגה אימהית.
"מאוד, אני יכולה לעלות לחדר שלי? אני רוצה לישון טיפה." היא אמרה לי ואני הנהנתי, היא עלתה במדרגות באטיות ונאנחתי כשראיתי אותה נעלמת במעמקי הקומה השנייה.
"את לא תוכלי להחזיק לבד כאמא חד הורית עכשיו. אם יעצרו אותך יעבירו אותה לפנימייה." אמר לי בני פתאום.
"למה?" שאלתי בתדהמה.
"ככה, למען שלומה של ג'אז את חייבת למצוא לך בעל." הוא אמר ואני שקלתי מה לענות לכזה דבר.
"אז אתה מציע את עצמך כבעל? איפה הטבעת?" שאלתי בצחוק אבל הוא נותר רציני.
"אני רציני." הוא אמר בשקט.
"אני מבינה את הדאגה שלך לג'אז, אבל את מי אתה מציע? לוקח הרבה זמן להתחתן." אמרתי והוא חייך ואמר: "לא אם טיפלתי בזה כבר!"
"בני? יש משהו שתרצה לספר לי?" שאלתי אותו והוא חייך ואמר בשקט: "בעוד כיומיים הבקשות שלנו יהיו מוכנות, ואנחנו נחשב כבעל ואישה על פי החוק!"
"מתי הספקת?" שאלתי כשאני לא יודעת אם לשמוח או לכעוס עליו על זה שעשה זאת בלי רשותי.
"כשיצאת להודו, כבר אז הגשתי בקשה. הייתה לי הרגשה רעה." הוא אמר ואני חייכתי כשהבנתי שלא הייתה לו כוונה אנוכית או רעה, הוא רק רצה לעזור.
"ובכן, אני שמחה מאוד. נודיע לג'אז כשהיא תתעורר?" שאלתי אותו כשאני מתחילה לחייך מאוזן אוזן.
אני נשואה, אני אוכל לחזור לתקשר עם אמא שלי.
אמא שלי… כמה זמן לא דיברתי איתה. היא גרשה אותי מהבית כשהייתי בת שמונה עשרה. כבר אז ג'אז הייתה בת חמש, ואני בהתחלה מאוד כעסתי עליה אבל אז התחלתי להתגעגע לאמא שלי, כי היא זאת שילדה אותי ואני אוהבת אותה. ניסיתי לחזור אליה אבל היא הודיעה לי שרק כשיהיה לי בעל, שאני אדבר איתה.
ועכשיו אני יכולה לחזור אליה, ג'אז סופסוף תכיר את סבתא וסבא שלה!
"אתה לא יודע כמה אני מאושרת, בני." אמרתי ועליתי למעלה במדרגות, הייתי צריכה לישון, זה היה יום קשה בשבילי.