להרגיש -פרק 6
בהיותי ילדה, נהגה אמי להעיר בחומרה על הרגלי להצביע על אנשים, לנעוץ מבטים. עד כי בשלב מסוים- איבדתי עניין באותן נעיצות מבטים ובהצבעות אקראיות ומכוונות על אנשים, עד כי מצאתי את עצמי מבוישת ממעשים אלו ואחרים, אך באותו הרגע? לא יכולתי שלא לנעוץ מבטי- מביך או לא מביך, מנומס או חצוף.
"אנחנו מכירים כמה ימים.. אני לא חושבת שאני מוכנה לדבר כזה עם אדם שאני בקושי מכירה." פניתי לקווין ברצינות, מתייצבת על רגליי ומתקדמת אל עבר הכיור, שופכת את תוכן הכוס אשר אחזתי בין כפות ידי, שופכת את השוקו שלי, מניחה למחשבותיי לצוף. לכולן, ללא כל הפרדה או סינון.
"מה אכפת לך לנסות? ואם תיהני?" הוסיפה מדיסון, אשר ישבה בספה, הספה עליה בילתה את הלילה, מתכרבלת בנוחות בין כפלי שמיכת הפיקה האדומה. יופי, כל החסר לה הינו פופקורן, והנה הצגה נחמדת לשעות המוקדמות של הבוקר ניצבת כנגד עיניה.
"תקשיבי לה דני.. אם היא הניחה את הטלפון בשביל להגיד את זה, סביר להניח שזה חשוב." החל קווין ברצינות אשר אט אט הוחלפה בנימת צחוק, נשען מעט אחורנית ומביט בפני, מקרב את פיו לאוזני ושואף נשימה עמוקה.
"אני אתן לך זמן להחליט.. תחזרי אליי מחר." לחש ברצינות חלושות והתקדם אל עבר הדלת, תוחב את ידיו לכיסיו ויוצא. צעדיו הנוקשים על גבי הדק הדהדו ברחבי החדר, והושתקו. הוא הלך.
"נו באמת, דני! תראי, הוא נחמד, הוא נראה טוב, מה רע? תצאי אתו, את לא מפסידה במשחק הזה בכל מקרה." הפצירה מדיסון והתייצבה, מתקדמת אל עבר הדלת ונשענת על גביה, סוגרת אותה בעדינות ומתקדמת אל עברי, מרימה את כוס נס הקפה המלוח של קווין ולוגמת ממנה ארוכות.
"זו הכוס של קווין. ויש שם מ-" החלתי בייאוש ונקטעתי כאשר מדיסון ירקה את תכולת פיה על גופי
"יש בזה מלח!" צרחה מדיסון בהפתעה ושפכה את תכולת הכוס אל הכיור, מיישרת את מבטה אל עברי, עיניה נפערות בשוק מסוים. האם כבר הזכרתי, שמדיסון היא הדרמה בפני עצמה?..
"אם היית נותנת לי לסיים את המשפט, גם את היית יודעת." השבתי בגיחוך, לוקחת את הכוס מידה ומניחה בתוך הכיור, מלטפת את ראשה בחיבה.
"עכשיו-אני הולכת להתקלח, ואת תחזרי להתכתב עם אדי." הוספתי והנחתי לראשה מאחיזתי העדינה, מתקדמת אל עבר הארון, שולפת בגדים חלופיים ואט אט מרחיקה פעמי אל עבר המקלחת.
התפשטתי, מסירה את הבגדים הדביקים, ספוגי הקפה המלוח, משליכה בסלסלה בפינת המקלחת, מתקדמת אל עבר המקלחת עצמה ומושכת בידית, זרם מים מעלה אדים החל צונח אט אט. לא חלף זמן מה ומצאתי את עצמי תחת זרם המים, מאזינה לטענותיה המטופשות של מדיסון, העומדת מעברה השני של הדלת ומתלוננת- כצפוי.
"ואיך את חושבת שקווין לא שם לב?!" התלוננה מדיסון בקולניות, נאנחתי והבטתי אל עבר הדלת בגבות מורמות, מגחכת קלות.
"לא יודעת.. נראה לי שהוא אהב את זה ככה." השבתי בקלילות ולחצתי על הידית המתפעלת את זרימת המים, לוחצת קלות על גבי שפורפרת הסבון, מסתבנת באיטיות ועייפות מה, ממשיכה להאזין לתלונותיה וסיפוריה של מדיסון. מדיסון היא אדם חברותי- ואינה מסוגלת לשבת ללא נוכחות אנוש למשך יותר מחמש שניות, כן, גם אם הטלפון בו התכתבה עם אדי פעל אותן חמש השניות.
"אולי תצאו איתי ועם אדי מתישהו? את וקווין.. ואני ואדי, אנחנו רביעייה! דאבל דייט!" הצהירה מדיסון בהתלהבות, צחקקתי בשנית, מודהמת, מופתעת- לא מעצם ההצעה, כי אפיינה את מדיסון, אלא עצם העובדה כי עלתה במוחה המחשבה כי אכן אסכים להצעת קווין.
"את יודעת שאני לא מתה על אדי.. אני מההתחלה לא חשבתי שכדאי לך לצאת אתו, עד כמה שאתם תואמים בגובה וכל אלה.. יש לי תחושה כזו שהוא לא כזה טיפוס נאמן" השבתי בכנות ומשכתי את הידית לכיווני, נכנסת תחת זרם המים וממשיכה להאזין לטענותיה של מדיסון, הייתי מודעת כי דבר זה יקרה ולא היה בזכותי להתלונן על כך.
"אני יודעת אבל אני סומכת עליו. נו מה את אומרת, נצא יחד? יהיה כיף, אני מבטיחה! שמת שמפו?" הפצירה מדיסון, ההתלהבות עיוורה אותה, אדי עיוור אותה.
הפכתי את בקבוק השמפו, מקציפה שיערי וחוזרת תחת זרם המים, מעבירה את אצבעותיי בשיערי, מעסה את ראשי, מניחה לשמפו והקצף להישטף, להתנקז אל הביוב.
"אדי אידיוט. ועוד לא החלטתי בנוגע לקווין." השבתי באנחה וסיימתי במלאכת עיסוי ראשי, בניקיון, מתקדמת אל עבר מכסה השירותים הסגור על גביו הנחתי את בגדיי והמגבת בה תכננתי להשתמש. עטפתי את גופי במגבת והתקדמתי אל עבר המראה, מצחצחת את שיני ומתלבשת, פותחת את דלת חדר הרחצה.
"אדי לא אידיוט. הוא סתם נמוך- זה לא אומר כלום." השיבה מדיסון, מתגוננת, ומתייצבת על רגליה, עוקבת אחר צעדיי, צעד אחר צעד.
"מה את הולכת לומר לקווין? מה? מה?" שאלה מדיסון בהתלהבות האופיינית לה, שעשע אותי כיצד מצבי רוחה התחלפו במהירות שכזו. התמקמתי בנוחות על גבי הספה, אשר לצערי ניחוחו של קווין נדבק אל כיסויה. נאנחתי.
"אני אומר לקווין מה שיעלה לי בראש אחריי מחשבה ארוכה- ומנוחה קצרה. הבנת? אין לי כוח להחליט דבר כזה משמעותי בשתי שניות- אני לא רוצה לעשות טעויות." השבתי, מסבירה, מנסה להעביר את התחושה בה נכחתי אותו הרגע, אותה תחושת ייאוש מייגעת.
"יאפ. בואי נצא." הציעה מדיסון והתיישבה לצדי, משחקת בקבוצת שיער קצרה אשר נפלה על פני, מלטפת את לחיי ברכות. מאז ומתמיד היו לה אינסטינקטים אימהיים כביכול, ובשל כך הנחתי לה לשחק בשיערי וללטף את פני כרצונה- הרי כזו היא.
"לאן את כבר רוצה לצאת בשעה כזו?" גיחכתי ונשכבתי על גבי, רגלי מקופלות מעלה וכפותיהן נחות על הספה. מדיסון נשענה על ברכי והביטה בי, מצחקקת קלות-מרעידה את הבית.
"לא יודעת.. רוצה לים?" הציעה בחיוך רחב, מעבירה את אצבעה על ברכי בעיגולים נרחבים ההולכים ונהפכים צרים יותר ויותר, משרטטת דבר מה. נשמתי עמוקות והתיישבתי, מפריעה למשחקה הלא ברור של מדיסון בברכי, מחייכת.
"יאלה, לים." השבתי בחיוב והתייצבתי על רגלי, מתקדמת אל עבר חדר הארונות. מדיסון צחקקה בקולניות האופיינית לה, מאושרת.
***
"מה קרה, דני?" שאלה מדיסון מופתעת, סוקרת את הבעתי המודאגת, מעבירה את אצבעה הרטובה לאורך לחיי. אט אט החלו המים מותירים שובל מלח עדין ושברירי על גבי לחיי. נאנחתי וניערתי את ראשי, מסיטה את מבטי.
"כלום.. כלום." השבתי בחוסר ריכוז, משפילה את מבטי אל עבר מימי הים המלוחים ואט אט שוקעת במגעם המלטף, עוצרת נשימתי ופוקחת עיני, סוקרת את תנודות האצות והדגים הירקרקים ברחבם, קרוב לקרקעית. עליתי מעלה, אדי ומדיסון שיחקו אחד בלשונו של השנייה בהנאה. נאנחתי והתקדמתי אל עבר החוף, מניחה לכפות רגלי לטבוע בדיונות החול הזהירות, להתרווח בבוץ דביק.
התיישבתי תחת השמשייה התכולה אשר הבאנו יחד אתנו בדרכינו לחוף, מסדרת חול בערימה אחידה. בעודי ילדה נהגתי לכנות את ערימת החול "ארמון", ואת האקט הפשוט כ"בניית ארמונות בחול". הייתי מתרוצצת בין הגלים, אוספת צדפים, מים, אצות.. הייתי מקשטת את 'ארמון החול' במגוון גוונים וצורות, הייתי מבזבזת את רוב זמני על בנייתו ולבסוף חוזרת הביתה שזופה לכל אורך גבי. נראיתי כמו סגנון חדש ולא מוכר של 'מגנום', אבל הפקתי מכך הנאה. דבר לא שינה לי- לא החול בבגד הים, ולא הגוון אשר פיתחתי לעצמי בעת הכנתו. כרגע? דגתי סיגריות מבין ערימת החול שלי, משליכה הצידה, מנסה להתרכז ב'בניית הארמון'. אף על פי וגם אם לא אגיע לרמת ההנאה אשר הפקתי מכך מספר שנים קודם לכן. חשתי במגע קל וחמים עוטף את כתפי.
"קיים מצב שתעבירי את הכדור?.."..
תגובות (2)
תמשיכי:)
אמשיך בקרוב