להקיף את השמש – חלק שלישי
הנחיתה על כדור הארץ הייתה חסרות בעיות מיוחדות. בוריס התאמן על הנחתת החללית אינספור פעמים במהלך אימוניו בסימולטרים, והוא עמד במטרה גם הפעם. על משטח הנחיתה חיכו מספר נציגים חשובים ביותר של סוכנות החלל, ודוקטור סילבר בכבודו ובעצמו. \"הנה הם, גיבורי העולם!\" הכריז סילבר בעודם יוצאים מהחללית. \"אני לא יכול לחכות לשמוע על התחושה! כיצד זה הרגיש, לעבור בתוך חור תולעת שכזה?\" מרטין פנה אליו בחיוך מאולץ: \"למען האמת דוקטור סילבר, זה הרגיש כמו כלום ושום דבר. אני עדיין מתקשה להאמין שעברנו בתוך עצם כלשהו, אם בכלל.\" וולה הסתכלה על מרטין ברוגז. האם הוא עד כדי כך עיקש שהוא צודק שהוא מוכן להתעלם מחוויה שהוא עצמו עבר? \"הו נערי, זה לא נורא כלל! האמת שהייתה לי תחושה שהמעבר יתבצע מבלי שתשימו לב. אני רק שמח שחור התולעת לא שלח אתכם רחוק מדי! לא היינו רוצים שתמצאו את עצמכם בגלקסיה אחרת חלילה!\" אמר סילבר, עדיין בטון שמח. \"בכל מקרה, מחשב החללית שלכם אמור להכיל את כל המידע שאני זקוק לו. הו, זה יום כזה מאושר!\"
וולה שמה לב שחם לה באופן יוצא דופן. \"חם היום באופן מיוחד לדצמבר, לא?\" שאלה את דוקטור סילבר מתוך נימוס. \"מה? חם? לא יותר מדי.\" ענה דוקטור סילבר באגביות. \"תאמיני לי, אתמול היה יותר גרוע. בכל מקרה, אין סיבה אמיתית שנעמוד פה בחוץ. בואו נעבור למקום קצת יותר נעים!\" הכריז סילבר והחווה על שיירת המכוניות שמאחוריו. \"רק עניין קטן, ברשותכם. בגלל שאתם האנשים הראשונים שעברו דרך חור תולעת, אנחנו לא ממש יודעים מה הן תופעות הלוואי שאתם עלולים לחוות כתוצאה מכך. אנחנו מעבירים אתכם למגורים מפוקחים ממש לכמה ימים מועטים, רק כדי שנוכל להיות בטוחים שהכל בסדר אתכם.\" אמר סילבר. וולה הזעיפה פנים. \"זה אומר שלא נוכל לפגוש את המשפחות שלנו?\" היא שאלה. \"אולי כדאי שנדחה את הפגישה הפיזית בימים מספר… אבל אדאג שתוקשרי לשיחת ווידאו עם הורייך ברגע שנגיע למגורים!\" הציע סילבר בחיוך.
הנסיעה עברה בנעימים. וולה חלקה רכב עם בוריס (מרטין חלק בזעף רכב עם לוקאס ודוקטור סילבר), והם העבירו את הנסיעה בנושא השיחה האהוב עליה: חיי האהבה המשעממים למדי של בוריס. \"נו בוריס, עכשיו כשאנחנו חזרה במקום בו אני לא האישה היחידה, אולי תצא כבר עם מישהי?\" שאלה אותו בצחוק, בעיקר בכדי לראות אותו מסמיק. \"אני אשמח להכיר לך כמה חברות טובות שלי, הן ימותו עליך. או שאתה לא ממש בקטע של אמריקאיות? יש לי גם דגמים אחרים!\" היא השיגה את מבוקשה, כאשר בוריס האדים יותר מהדגל הקומוניסטי. \"אלוהים, וולריה. איך את מדברת ככה על נשים, כאילו הן סחורה להצגה. זה לא מכבד את האישה.\" וולה צחקה \"אני אישה, בוריס. מותר לי לדבר עלינו איך שאני רוצה. ואתה יודע שאני לא אוהבת שאתה קורא לי וולריה. אני וולה.\" בוריס גיחך, ואמר: \"ברוסיה אין כזה דבר וולה. יש וולריה. אז בשבילי את וולריה.\" וולה חייכה אליו. \"אתה יודע, אני אתגעגע אליך כשכל זה ייגמר.\"
\"בואי לבקר אותי בנובגורוד. זה מקום יפה, אני אעשה לך סיור אישי.\" אמר בוריס. וולה חייכה שוב. \"אני אזכור את זה.\"
.
.
.
\"היי אמא!\" אמרה וולה למסך המחשב שהקרין את פרצוף אמה בחדרה. \"וולה! כמה טוב לראות אותך!\" אמרה אמה באושר, \"לא חשבנו שנשמע ממך לפחות עוד כמה חודשים! איך חזרתם? התקשורת נמצאת בעלטה מוחלטת, אף אחד לא יודע את הפרטים!\" וולה צחקה: \"את לא הולכת לקבל שום פרט שאת לא יודעת כבר ממני, אמא. החתימו אותי על כל כך הרבה טפסים, אני לא רוצה לדעת בכלל מה יקרה לי אם אני אספר לך.\" אמא של וולה נאנחה. \"נכון, נכון. אני יודעת שאת צודקת, זה פשוט היצר החטטני של אישה זקנה, זה הכל.\"
\"זה בסדר, אמא.\" אמרה וולה. \"תגידי, איפה אבא? הוא לא נמצא?\" \"הו, הוא אמור להגיע ממש עוד כמה דקות. הוא יצא מוקדם מהעבודה בכדי לדבר איתך!\" אמרה אמה. וולה צחקה:\"היה חסר לו אם לא! תגידי, נכון שהיה חם ממש היום? הסתכלתי במד-חום שבחדר, 32 מעלות? זה מוזר, חום שכזה בדצמבר.\" אמא של וולה הסתכלה עליה בבלבול קל: \"חם מהרגיל? לא, זה היה נראה לי די רגיל לעונה. ככה זה בזמן הזה של השנה תמיד.\" וולה לא הבינה. \"מה? אבל דצמבר זה חו-\" אמה קטעה אותה \"או, הנה אבא שלך בדיוק הגיע! ריימונד, בוא תגיד לוולה שלום!\" אביה של וולה התיישב על הספה, והופיע גם הוא על המסך של וולה. \"היי מתוקונת.\" הוא אמר בחיוך גדול, \"טוב לראות אותך סוףסוף.\" וולה חייכה גם כן. היא תמיד הייתה ילדה של אבא. \"היי אבא! גם אני שמחה לראות אותך!\" היא הבחינה במשהו שונה באביה. \"היי, ממתי יש לך משקפיים? זה חדש?\" אביה צחק. \"הו, וולה. תמיד עם הבדיחות שלך. את יודעת שיש לי משקפיים כבר כמה שנים טובות!\" וולה נלחצה. היא לא זכרה את זה. \"אממ, כן, בטח.\" היא חייכה חיוך מאולץ. משהו הרגיש לה מוזר. \"בכל מקרה, מצטער על האיחור.\" המשיך אביה מבלי לשים לב, \"יצאתי מהעבודה מוקדם במיוחד בשביל זה, אבל פגשתי את טייסון בדרך במקרה! הוא ממש רצה להצטרף גם, אבל הסברתי לו שזו שיחה לבני משפחה בלבד. הוא מוסר לך את אהבתו בכל זאת.\" וולה הייתה כעת מבולבלת לחלוטין. \"טייסון?\" הוריה של וולה בהו בה בדאגה. \"כן, וולה. טייסון, החבר שלך? כבר שנה וקצת? את מרגישה בסדר, חמודה?\" שאלה אותה אמה בדאגה. \'לא!\', רצתה וולה לשאוג. היא הרגישה מסוחררת. \'לא, אני ממש לא בסדר! מה הולך פה?\' במקום זאת, היא מלמלה: \"זה כלום, אני פשוט לא מרגישה טוב. אדבר אתכם מחר.\" וכיבתה את השיחה. היא ניסתה לנשום נשימות ארוכות ולהרגע, אבל לא הצליחה. 32 מעלות חום בדצמבר? משקפיים לאבא? חבר שהיא לא הייתה מודעת אליו? כל כך הרבה דברים לא היו במקום. \'מה הולך פה?\' היא תהתה, \'האם חור התולעת מחק לי חלקים מהזכרון?\'.
דפיקה חזקה נשמעה על הדלת שלה. היא נעמדה בזהירות, וניגשה לפתוח את הדלת. מרטין עמד בפתח, חיוור כולו. \"מרטין? מה קרה?\" שאלה וולה. מרטין בהה בה. ואז אמר:
.
.
\"אנחנו לא בכוכב הנכון.\"
תגובות (3)
אז הם במין עולם מקביל או משהו?
יש לך כתיבה מעולה ומעניינת
הכל יתבהר בהמשך :)
*דרך טובה להראות שקוטעים את דברי מישהו אחר זה להוסיף מקף, בצורה כזאת:
"מה? אבל דצמבר זה חו-"
"או, הנה אבא שלך בדיוק הגיע!…"
אין צורך לציין במילים שבאמת קטעו מישהו, לפחות לו בין שני הציטוטים.
הם לא בכוכב הנכון?! זה היה ממש לא צפוי (לפחות בהתחלה). ממש אהבתי את הפרק, אבל הוא היה קצת פחות טוב מהקודם… הבנתי למה כי קראתי את ההודעה ששלחת והכל בסדר.
הלכתי לקרוא את ההמשך^^