להמשיך הלאה – פרק 10+9

מה אני עונה לו עכשיו ?
" סתם נפלתי במדרגות על היד " אמרתי , ומקווה שזה לא נשמע כמו שאני שאני חושבת .
" מה את מנסה לעבוד עליי ? את משקרת גרוע . יאללה נו ספרי " אמר תוך כדי שבחלק הראשון מגחך , ואחר כך הרצין .
" מה זה יעזור לך לדעת ? גם ככה אתה שונא אותי " אמרתי עדיין , לא מרימה את הראש .

נקודת מבט ליעד –

" מה זה יעזור לך לדעת ? גם ככה אתה שונא אותי " היא אומרת תוך כדי שהיא עדיין לא מראה את הפרצוף שלה .
מי שונא אותה ? לא מכיר אותה בכלל , היא לא מעניינת אותי , סתם רציתי לדעת ממה זה
אבל אם היא משקרת ככה כנראה שהיא באמת מסתירה משהו .

נקודת מבט מיטל –
" מה הקשר שונא , לא מכיר אותך בכלל " אמר בחוסר עניין , ואני נחנקתי .
"אז תפסיק להתערב בעניינים שלא שלך " אמרתי , וראיתי על פניו את העצבים .
" מה נסגר איתך ? תירגעי " אמר תוך כדי שמלמל אוטיסטית .
בחלק הזה לא יכולתי לעצור את עצמי ,לקחתי את התיק יצאתי במהירות מהכיתה , עדיין לא חושפת את עיניי .
הלכתי לכיוון השטח ליד העצים במהירות , לא מפסיקה לבכות .
וואי איזה רגשי אני היום אלוהים . מחרפן אותי שמשתמשים במילה הזאת בתור קללה , וזה מעליב אותי עוד יותר ,בידיעה שגר איתי אחד כזה בבית .
איך אפשר להיות כל כך חסרי רגישות , מה קללה בזה מה ?!
שמישהו יסביר לי פעם אחת ולתמיד , למה משתמשים בזה בתור קללה , למה ?!
הם בני אדם בדיוק כמונו , נראים כמונו , מתלבשים כמונו , אז מה קללה בזה ?
זה אשמתם ? זה לא שהם רוצים את זה או בוחרים בזה , חלקם נולדים עם זה , וחלקם מקבלים את זה במהלך החיים .
היייתי רוצה שכל מי שאומר את הקללה הזו , לפני זה , יכיר את ליאל .
יבינו שהם בני אדם כמונו , וחלקם אפילו יותר חכמים מאיתנו .
ושוב , אני ממשיכה לבכות .

נקודת מבט ליעד –
מה נסגר עם הילדה ההזויה הזאת ? מי ישמע הרבצתי לה , מה היא בורחת ,
מה אמרתי ?! הילדה הזאת חייבת טיפול .
" מזה ? מה קורה פה ? ליעד מה קרה לה ?" דורית שאלה אותי באי הבנה .
" מאיפה אני יודע ?מה אני אמא שלה ?" שאלתי בעצבים .
" לא , אבל אתה יושב לידה " אמרה בחוסר סבלנות .
" דיי באמת ? גילית לי את אמריקה " אמרתי מופתע .
" ליעד תירגע , ותגיד לה לחזור לכיתה " אמרה בתקיפות מעצבנת .
מה אני קשור עכשיו ?!
" מה נפלת עליי עכשיו ?"
" ליעד צא לקרוא לה עכשיו " צרחה כמו משוגעת .
" טוב אלווהים איזה קול יש לך " אמרתי בחצי צעקה וטרקתי את הדלת אחריי .

איפה הילדה הזאת ?

נקודת מבט מיטל –

" אחרי רבע שעה , סוף סוף אני מוצא אותך "
אמר ליעד בחיוך , ולא שבתי להסתכל עליו . אוף מה הוא בא לפה עכשיו ?!
" מה אתה רוצה " שאלתי בחוסר סבלנות .
" היא אמרה לי להגיד לך שתחזרי לכיתה " אמר בתקיפות .
" יופי אמרת , לך " אמרתי בעצבים . אוף שיעוף מפה כבר , וייתן לי לבכות בשקט , קרצייה .
" מי את חושבת שאת שתדברי אליי ככה ? תורידי תטונים מיד " אמר בקול רם יותר .
" בבקשה תלך מפה " אמרתי בלחש כשראשי מורכן למטה , אחח נראה לי נתפס לי הצוואר .

" לא רוצה ולא רוצה . מה תעשי לי ? " אמר כמו ילד קטן והתיישב לידי.
צחקתי צחוק שמעורבב בבכי .
" עכשיו רציני מה קרה ?" שאל ברצינות .
" כלום " אמרתי בלחש . בשנייה הוא לקח את ידו והרים את ראשי לכיוונו .
" וואי נכון באמת כלום . העיניים שלך נפוחות כמו לא יודע מה ואת לא מפסיקה לבכות צודקת כלום . " ליעד אמר בציניות , והתעצבנתי , לא אכפת לו ממני בכלל , אז למה הוא שואל ?
" מה אתה רוצה ? " שאלתי והרמתי את קולי .
" איזה ילדה מתוסבכת גם כן את " אמר תוך כדי שהוא קם וממשיך בדרכו , ואני שתקתי .
יופי אוטיסטית , סתומה , מתוסבכת , מה עוד ?

נקודת מבט הדר –
כשהמורה הפנתה את מבטה ללוח מהר שלחתי למיטל הודעה .
" מה יש לך ? הול בסדר ? שאני ייצא ? " שלחתי במהירות.
" לא זה בסדר , תודה "
" בטוחה ? " שאלתי בחזרה .
" כן תודה " קראתי והכנסתי אותו בחזרה לתיק .
למה היא לא סומכת עליי ? היא ממש סגורה , כלום היא לא משתפת . אבל בכל זאת אני אוהבת אותה .

נקודת מבט מור –
שונא , שונא היסטוריה .
" אחי צא להביא לי סיגריה דחוף אני עוד שנייה מתחרפן " קיבלתי הודעה מליעד .
, יוצא אלייך איפה אתה " כתבתי לו בחזרה .
" בספסל ליד השער " .
" המורה אני חייב להשתין " אמרתי למורה .
" תחכה לצלצול " אמרה בתקיפות .
" אם ייצא לי פה , על אחריותך " אמרתי וכולם צחקו .
" תחזור מהר " אמרה והמשיכה בשיעור .
" תודה אוהב אותך " אמרתי בחיוך והלכתי לליעד .

" מה היה כל כך חשוב , להוציא אותי מהשיעור הכל כך מדהים הזה ? "
אמרתי בעצבים מדומים .
" תביא תסיגריה כבר " אמר בעצבים והבאתי לו אתה .
" מה נסגר ? " שאלתי בחוסר הבנה .
" המפגרת הזאת שלך שגעה אותי " אמר תוך כדי שהוא שואף מהסיגריה .
" מי ? "
" מי ? מה מי ? מיטל הסתומה הזאת שלך " אמר בעצבים .
" תרגייע , מה היא עשתה לך ? "
" סתם מטומטמת " ענה ליעד , וראיתי את מיטל הולכת במהירות לעבר השער , עם עיניים נפוחות . מה קרה לה ?
ללכת אליה ? אבל היא דברה מגעיל .
" מה יש לה ?? " שאלתי את ליעד .
" סתם בכיינית עזוב אותך " ענה ליעד, ורצתי מהר לעבר מיטל .

" באיזה מהירות את הולכת . " אמרתי מתנשף , וואי הרגה אותי איך היא רצה .
ולא עצרה לשנייה , המשיכה ללכת .
" עצרי שניה " אמרתי ותפסתי בידה .
" אני חייבת ללכת , נדבר מאוחר יותר " אמרה במהירות .
" מה יש לך ? אמרתי תוך כדי שאני מנסה להיות בקצב שלה .
" כלום פשוט חייבת ללכת " . אמרה והבנתי שהיא לא רוצה לדבר עכשיו , הסתכלתי עליה פונה , וצעדתי חזרה לבית ספר .
מה נסגר עם הילדה הזאת ?!

נקודת מבט מיטל –
נכנסתי הביתה וישר עליתי לחדר להתקלח , להעביר ממני את היום הרגשי הזה .
אני שונאת צומי , וזה הרושם הראשוני שנתתי , אני כל כך כועסת על עצמי .

רק מים חמים וריצה מרגיעים אותי , על הריצה אני ייוותר אבל המקלחת ברור שלא .
נכנסתי לתוך המקלחת , פתחתי את המים , והתחלתי תחשוב על הכול .
אוף מור הזה כל כך חמוד , ועוד לא ביקשתי ממנו סליחה , אמי ידבר איתו כשאני יירגע , וגם עם הדר כמובן .
ליעד הזה .. אני לא יודעת מה אני יעשה איתו , נמאס לי ממנו .

התלבשתי , ונכנסתי למיטה .
השעה 9 וחצי . מה אני יגיד להורים שלי ? למה חזרתי הביתה מוקדם ?
הם יכעסו עליי . ואני שונאת לשקר להם , אבל אין לי ברירה אני יגיד שלא הרגשתי טוב .

" מיטל מה את עושה פה כל כך מוקדם ? את מסיימת ב4 לא ? " העירה אותי אמא משנתי , כנראה שלא שמתי לב ונרדמתי .
" כן לא הרגשתי טוב ….מה השעה .? " שאלתי בישנוניות .
" 2 , ואיך את מרגישה עכשיו ? " שאלה אמא בדאגה .
" בסדר , תודה "
" טוב אני חוזרת לעבודה , פשוט אני שכחתי את הדיסק און קי . דברי איתי . להכין לך תה ? משהו ? "

" לא תודה אמא ביי "
" ביי תרגישי טוב . " אמרה וסגרה את גלת חדרי .
אווף מצפה לי עוד יום ארוך , מור והדר .
מה אני יעשה איתם ?