להיות מקובלת אבל גם לא מקובלת- משהו באמצע- פרק 4

"לי! יש לך איזה חברה שהגיעה אלייך!" אחת מהאחיות של לי פתחה לי את הדלת בחיוך וכפי שהבנתם קראה ללי אך אף תשובה לא נשמעה. לי הופיעה מול הדלת ובכעס לחשה "לכי מכאן".
אחותה דחפה לה מרפק ולחשה לה "לי! ככה לא מדברים לחברים שבאים אלייך הבייתה!" לי משכה בכתפייה בכעס "לא אכפת לי, היא אחת מ-ה-ן".
—-
בסוף היא לא נתנה לי להיכנס.
הלכתי הבייתה, בלי להצליח בכלום, אבל הצלחתי רק במשהו אחד, ואני כבר יודעת מה אני אעשה.

כשחזרתי הבייתה, ריח העוגיות המפורסמות של אמא שלי היו באוויר. "יאמיייי! מה אני מריחה??" אמא שלי צצה פתאום הולכת אליי במהירות, לבושה בסינר שלה שהיו כולו כתמים מכל מיני חומרים והיא חייכה אליי. "בואי תטעמי" אמרה והובילה אותי למטבח, שם עמדה צלחת ועלייה שלוש עוגיות בצורת אנשים חמודים. "קיבלת הזמנה של חמישים עוגיות אנשים, ועוד הזמנה של מאה ושמונה" אמרה אמא שלי והמשיכה ללוש את הבצק. "וואי, הרבה עוגיות" אמרתי והיא הינהנה "בהחלט, רוצה לעזור לי קצת?" הינהנתי, זה היה הדבר האהוב עליי, להכין את העוגיות של אמא שלי. אמא שלי הייתה אופה מפורסמת, והעוגיות שוקולד וניל היו אצלה הכי טעימות, במיוחד כשהן בצורת איש!, ציחקקתי.

הכנת העוגיות עם אמא שלי הרגיע אותי מעט אבל לא הרגיע אותי סופית. מאוחר יותר כשסיימתי לעזור לאמא הלכתי לחדרי והדלקתי את המחשב. מיד התחברתי להוטמייל שלי, הוצאתי מהכיס שלי את הפתק הקטן שעליו רשמתי את המייל של לי והתחלתי לכתוב לה הודעה:
ללי,
היי זאת סוניה. אני יודעת שאת חושבת שאני חלק מהן אבל אני לא, אני רוצה להיות חברה שלך, להתיידד איתך, ללכת איתך לקניון לדוגמה, אני חושבת שאת מדהימה והאמת? אני מקנאה בך.
אני רוצה שנתחיל לדבר קצת, לפחות תרשמי לי שתיי מילים וזה כבר יעודד אותי,
סוניה