להיות מקובלת אבל גם לא מקובלת- משהו באמצע- פרק 6

אושרי בחן אותי מרחוק ואז התקרב אליי. בחנתי גם אותו, רציתי לדעת על מה הם דיברו, רציתי לדעת מאוד. אושרי היסס ואז טל נעמדה על ידו וקראה "תראו תראו! יש לנו כאן מלפפון היום! היא לבושה ממש ירוק!" כל הכיתה צחקה ואני השפלתי את מבטי. מיהרתי להסתכל על כולם ולהאמין למראה עיניי, כל הכיתה צחקה, וחלק אפילו הצביעו עליי ואלה שרק הגיעו מיהרו להתעדכן.
אנג'ל התקרבה אליי ואמרה "כדאי שתלכי לשירותים כדאי לבכות" היא החטיפה מבט ללי "ותקחי גם את החברה החדשה שלך".
—
ישבתי על הספסל שהיה בשירותים ובכיתי. לא האמנתי שעד שכל כך האמנתי בהן וסמכתי עליהן הן יורדות עליי ומעליבות אותי בלי שום סיבה, רק בגלל שאני מגינה על לי. לי החטיפה לי מבט מהיר ואז המשיכה לבהות על דלת הכניסה לשירותים.
"עכשיו אני יודעת איך את מרגישה" מילמלתי ואז היא קמה, והבחנתי שבידה פתק. היא נתנה לי אותו ויצאה יחד עם הצלצול. הצלצול לא עזר לי לקום, ישבתי קפואה והבטתי על הפתק. 'נו תפתחי אותו כבר!' אמרתי לעצמי ואז פתחתי אותו וראיתי….
"ברוכה הבאה. רוצה לבוא אליי היום אחריי בית הספר?"
—
היום עבר מהר, בהפסקה הקטנה יותר כמעט כולם [ חוץ מאלה שיצאו לשחק מחניים ] התחילו לזרוק עליי כדורי נייר שקימטו במהלך השיעור. ניסיתי להתגונן על עצמי ולא הצלחתי, איך פתאום ענן שחור הופיע מעליי, אני לא יודעת. לי מיד הגיעה לעזור לי וגררה אותי החוצה, אבל הספקתי לשמוע את הקריאות של הילדים, ולראות מבטו המרחם של אושרי. אושרי? מרחם עליי?!.
וככה בהליכה מהירה הלכנו למקום הסודי שלנו, מרתף בית הספר, טוב, המקום הסודי החדש שלנו.
—
לפי מה שהבנתי מלי, היא מאוד אוהבת גלידה עם שוקולד, מיד קראתי "גמאני!" והיא צחקה ושמה את ידה על כתפיי, התיישבה על הספסל שהיה שם והוציאה את האייפון שלה מכיס הג'קט שלה.
התחלנו לשחק באנגרי בירדז והיא דיי טובה, היא פוצצה את כל החזירים במכה אחת!. למרות שאני רק התחלתי לשחק, הייתי דיי גרועה, והיא לימדה אותי את כל השיטות שלה. למדתי מהר, והפכתי בהפסקה אחת לחברה הטובה ביותר שהייתה ללי במשך כל ארבע השנים האלה והשנה זאת השנה החמישית, השנה שבה אנחנו, אני ולי, נלחם למען אווירה טובה בכיתה.