להיות מקובלת אבל גם לא מקובלת- משהו באמצע- פרק 1

"יואו איזה סתומה היא!" שמעתי אותן מדברות על לי, התלמידה שלמדה איתנו כבר מכיתה א'. היה לה שיער שחור ועיניים גם מין שחורות כאלה, אבל היא הייתה תלמידה רגילה, הם רק עשו אותה יוצאת דופן.
היא החטיפה להם מבט וניגשה אליהם "היי בנות!" קראה לי וחייכה אלינו חיוך גדול ורחב. "היי לי!" הייתי בצד והבטתי על השיחה שהתקיימה בינהן. לא התערבתי, רק הסתכלתי. הרגשתי שהן תוקעות לה סכין בגב, ושאני פשוט חייבת לספר לה על כל מה שקורה.
עכשיו לי ניגשה אל אנאבל "יש מצב שנוכל להיפגש היום?" שאלה אותה לי ואנאבל החטיפה מבט לשאר הבנות ואז אמרה "אהה… לא.. אני ממש עמוסה" היא החטיפה לי מבט ומיהרה ללכת עם הבנות ללוקר.
טוב אז קודם כל בואו נעשה סדר בעניין, לי היא בעצם ילדה רגילה לגמריי, לומדת טוב, יש לה אוצר מילים רחב, יש לה שניי אוגרים חמודים, אבל ההורים שלה גרושים, ויש לה אחיות גדולות.
מעולם לא הכרתי אותה כל כך טוב, אבל הייתי רוצה, הייתי רוצה שהיא תהיה כמונו, טוב אל תכללו אותי בזה, אבל לפחות כמוהן, כמו המקובלות האלה שיכולות ללכת לכל מקום עם הזנבות שלהן, הבנים והבנות שרודפים אחריהם. אני הייתי איפושהוא באמצע אבל בואו נחזור לעניין של לי.
בעצם כל הבנות חושבות שהיא מוזרה ומגעילה במיוחד חברתה הטובה לשעבר, ליהי, היא הייתה עושה את עצמה חברה שלה כדאי לקחת ממנה כמהש יותר מידע כדאי להשפיל אותה מול כל הכיתה, ואני הייתי מעורבת בזה, הרגשתי מבוישת, נורא. היא לא באה כמה ימים מרוב בושה וכשניסיתי להתקשר אלייה לא הצלחתי. היה לה קול רך ונעים, והיא הייתה טובת לב, פשוט כאב לי הלב לראות אותה מנסה להצטרף אבל גירשו אותה רק בגלל שהיא לא ממש בעניין האופנה ויש לה נעליים ישנות, נו אז מה?! היא בן אדם יותר טוב ממכם! ואני לא יכולה לומר דבר, אחרת גם עליי יתחילו לרדת.
אז בעצם אני חברה דיי טובה של ליהי, ואני כל הזמן שומעת איך היא מתלוננת על הבגדים שלה:
"ראית איזה נעליים יש לה? בטח לקחה מאחותה"
"יש לה חור בחולצה והיא הולכת ככה, פחח איזה מכוערת"
ואני שתקתי, כל הזמן שתקתי. הייתי בצד, והרכבתי את כל הסיפור הזה, אז בואו פשוט נתחיל מבוקר חדש, ונספר את הסיפור כמו שצריך.
—-
נכנסתי לאוטו, אמא שלי התניעה ונשמעה מנגינה מרגיעה מהרדיו. נסענו בשתיקה וכשהגענו אמא שלי נפרדה ממני ומאחותי בנשיקה וכמובן בשאלה:
"פאלפון עליכן?"
"כן…" תמיד עניתי לה וציחקקתי אחריי זה, ויחד עם הצלצול נכנסתי לבית הספר, מחטיפה חיוך בוקר טוב לשומר.
עליתי במדרגות ללוקרים, כמו בכל בוקר כשניגשתי ללוקר שלי שהיה ליד החלון הגדול שהיה שם, השמש חייכה אליי ואמרה לי בוקר טוב, והבטיחה לי עוד יום טוב, אבל בבטן הייתה לי תחושה רעה מאוד…
הוצאתי את הדברים שלי מהלוקרים ויחד עם הצלצול השני רצתי לכיתה, ממהרת להגיע לפני המורה.