להיות מקובלת אבל גם לא מקובלת- משהו באמצע- פרק 10

משהו בבוקר הזה היה משונה.
הרגשתי את זה כשהשמש מיהרה להתחבא מאחוריי העננים ברגע שהתעוררתי.
שמעתי את קולה של אמי "סוניה! עדיין לא התעוררת?! אחותך כבר מוכנה ואת עוד לא!". קפצתי ממיטתי בלי להחזיר לה תשובה, המטרה שלי הייתה עכשיו להתארגן תוך עשר דקות.
—-
אבל ההרגשה שלי הייתה עוד יותר משונה כשניגשתי ללוקר שלי והרגשתי סחרחורת וכאבי בטן כאילו מחטיפים בי ואז מסתלקים במהירות. שמעתי צעדים עולים במדרגות ומיהרתי להסתובב לראות מי זה שהולך לכיווני, לי כמובן. "הכל בסדר איתך סוני?" הרמתי אלייה את מבטיי, הרגשתי חלשה פתאום והרגשתי שמישהו שולט בי ומפיל אותי על הרצפה.
"סוניה!" קראה לי בבהלה! והתיישבה לידי, על פנייה הבעת פחד ובהלה. "ל..ל..ל..לי… אני…" לי גיששה בכיסה וחיפשה משהו ואז הוציא בקבוקון קטן.
"תשתי את זה" ציוותה לי ואני בחנתי את הבקבוקון, בתוכו היה נוזל ורוד, אבל לא היה לי אכפת ומיד לגמתי ממנו לגימה. היו לו טעם מתוק של תות ופתאום הרגשתי הרבה יותר טוב וכאילו הנוזל הזה סילק את כל ההרגשה הרעה. "מה זה?" שאלתי בוחנת את הנוזל הורוד. סוניה רק חייכה ואמרה "עדיף שתשמרי את זה אצלך בלי שאלות" היא לקחה מידי את הבקבוקון והכניסה אותו לכיס "ותשמרי עליו היטב".
ואז הוצאתי את הדברים מהלוקר והלכנו יד ביד לכיתה, אך הנוזל הורוד לא סילק את ההרגשה המשונה…
—-
אנאבל עמדה בכיתה לבדה והביטה על הדלת, כאילו ידעה שנגיע באותו רגע ואז היא פשוט המשיכה לעקוב אחרינו במצבטה ולבסוף ניגשה אלינו "אני צריכה לדבר עם סוניה. בפר-טיות". החטפתי מבט ללי, היא הינהנה במבט מבין וכשהבנתי את הסימן הלכתי אחריי אנאבל למגרש.
—-
"אני לא מבינה" אמרתי לאחר שאנאבל נאמה את הנאום שלה.
"א-הה… אני אסביר שוב. הבנות רוצות אותך בחבורה שנית והם אמרו לי להציע לך לחזור אלינו, הן אומרות שאם אושרי התאהב בך זה אומר שיש בך משהו מיוחד, אז את רוצה?" שאלה אותי אנאבל.
"הייתן צריכות לחשוב על זה קודם" אמרתי בכעס והתחלתי להתרחק בצעדים כועסים. "חכי!" קראה מאחוריי אנאבל ורצה אחריי, וכשתפסה אותי היא עצרה כדאי להסדיר את הנשימה ואמרה "אושרי רוצה שתהיי בחבורה"