להיות מקובלת אבל גם לא מקובלת- משהו באמצע- פרק 3

כשנכנסתי לכיתה לי הביטה על הלוח בשיעמום ואז מדי פעם החטיפה לגרייס מבט אבל מיד מיהרה להסיט אותו כדאי שלא תראה שהיא מסתכלת עלייה. מהמסדרון נשמעו צעקות של קולות מוכרים. הו לא.
חיפתשי מקום להתחבא בו ומיד רצתי לשולחן האחרון הכי בפינה של הכיתה והסתתרתי שם, יופי, ככה לא רואים אותי.
שמעתי את השיחה שמתנהלת בינהם:
"היי לי!" קראה טל אל עבר לי.
לי הפסיקה להביט על הלוח והתרכזה בהן "מה?"
"ראית אולי את סוניה?" שאלה אנג'ל, כולה מחייכת וקופצת בכל שנייה שיש לה.
"לא" אמרה במהירות לי וכולם יצאו מן הכיתה, להמשיך לרוץ.
יצאתי מן המחבוא והתקרבתי אל לי "אנחנו יכולות לדבר קצת?".
—–
הלכנו בשתיקה לשירותים ושמה התחלתי לדבר איתה על הכל. נכנסתי לשירותים והתחלתי לדבר.
"איך את מרגישה בכיתה? בסדר כזה?"
שתיקה.
"לי, את פה?"
"כן, בטח"
צליל של מים מהברז נשמע, היא בטח מנקה ידיים.
יצאתי מהשירותים וראיתי שהיא לא שם, המים המשיכו לזרום ואני שתקתי, היא לא רוצה לדבר על זה, ידעתי.
—-
כשחזרתי לכיתה היא לא הייתה שם, התיק שלה לא היה, ואף זכר לא היה שם שלה. רציתי לשאול איפה היא, אבל אף אחד בחיים לא יענה לי תשובה הגיונית.
היא בורחת מאיתנו, המילים הידהדו לי בראש, מאיתנו. היא בורחת ממני כי היא חושבת שאני איתן, אבל אני לא, אפילו את הטלפון שלה אני לא יודעת, מה אני אעשה עכשיו?.